בני יששכר, כסלו-טבת ג׳:ט״זBnei Yissaschar, Kislev and Tevet 3:16
א׳איפסקא הלכתא מדליקין מנ"ר לנ"ר כיון שהנ"ר מצוה רמז לאו"ר תור"ה הנה רמז זאת ההלכה מדליקין מנ"ר לנ"ר כך הוא דרכ' של תורה מוסיף האדם אומץ בה משכל לשכל ואפי' אלף שנים יחי' ויבל' זמנו בתורה בכל שעה ימצא שכל חדש מהמושכל שעוסק והנה בכל חכמות כשיתחכם האדם באיזה חכמ' והוא יחיד בדבר חכמה הלזו הנה הוא חשוב משא"כ כשמשכיל השכל של החכמה לאחרי' הנה מתרבים החכמים בדבר חכמה הלזו ויאבד הראשון חשיבותו כיון שכבר נתרבו החכמים כמוהו משא"כ בחכמ"ת התור"ה אדרבא כל מה שמוסיף תלמידים תתרבה כבודו ותפארתו ומכ"ש שלא יאבד חשיבותו הראשון רק כמדליק נר מנר והראשון אינו חסר כלום ע"כ אין האדם מתקנא בתלמידו בד"ת כשאמז"ל בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו וזה דאיפסק להלכה מדליקין נר מנר וליכא בזה משום ביזוי מצוה ולא משום אכחישי מצוה הבן הדבר:
1