בני יששכר, כסלו-טבת ג׳:י״זBnei Yissaschar, Kislev and Tevet 3:17
א׳הנה פלוגתא היא אם מותר להדליק מנר לנר ע"י קינסא ודוקא בדליכא חשש שלא ידליק הנר מצוה מהקינסא אבל אם איכא חשש שיכב' הקינסא טרם שידליק הנר לכ"ע אסור הנה לפי הנ"ל הא דמדליקין מנר לנר רמז דכך הוא דרכה של תורה להוליד שכל משכל עד אין תכלית והנה אם מדליק ע"י קינס"א היינו שרוצה להוליד שכל מושכל ע"י הקדמת איזה חכמה חיצונית עיין בתשובת הרמ"א שהביא מרן הרמ"א ז"ל איזה ראי' לדבריו מדברי אריסט"ו היווני ע"ש אשר הרב הגדול מהרש"ל ז"ל הרעיש עולם ומלוא' על הדבר הזה וגזר אומר שאפי' במקום הטינופת אין להרהר בהם ודברי הרמ"א ז"ל שם נוטים במה שנצטרך לד"ת מותר (וכמ"ש הרמב"ם ז"ל. כתב שלקח שפחות נכריות לרקחות ולטבחות ולאופות בכדי להראות העמים והשרים את יופי בת המלך) הנה לדעת זה הוא רמז הפלוגתא בגמר' בהלכה זו אם מותר להדליק מנר לנר ע"י קינסא וגם המתיר לא התיר אלא בדליכא חשש כנ"ל והוא עפ"י מ"ש הרב החסיד מהר"י יעב"ץ בספרו או"ר החיים כתב מי שהאיצטומכא שלו בריא' יכול לאכול לפעמי' אפי' מאכלים הגסים ומפסידים ואינם מזיקים לו משא"כ מי שהאיצטומכא שלו אינ' חזק' כ"כ צריך שמיר' יתיר' לזה כתב שם שאין להביא ראיה מהרמב"ם ז"ל שנעש' לו נס בדבר שלא היו מזיקים לו החקירות בחכמות (והוא מעין הנאמר באברהם אבינו וירד אברם מצרימ' וכו' ויעל אברם ממצרים וכו' וכמו שכתב בזוהר ע"ש) אבל לעולם יש חשש סכנ' בדבר שאם ירצ' באותן החכמות כדי להגיע בהן אל ד"ת יש חשש שישאר ח"ו נבוך באותן החכמות ולא יגיע למחוז חפצו והוא הנרצ' ברמז הדברים כשמדליק מנר לנר ע"י קינס"א דוקא באין חשש כנ"ל משא"כ ביש חשש וע"ש בדברי הרב החסיד מהר"י יעב"ץ לבל יאמר האדם אני אקרא ולא אטה עיין שם הבן הדברים:
1