בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:קכ״זBnei Yissaschar, Kislev and Tevet 4:127
א׳עוד זאת אדרוש לך. מה שתקנו להודות ולהלל הוא ע"פ מה שדרשנו על הא דאמרז"ל שגזרו היונים בתולה נישאת ליום הרביעי. תבעל לטפסר תחילה והנה בודאי הסט"א עשתה זאת בכוונה מיוחדת מהמרכב' טמאה וביותר ראוי למה היתה הגזירה דוקא בתולה נישאת ליום הרביע"י. והנה אקדים לך דברי הזהר פ' בשלח דף ס'. ויאמר אם שמוע תשמע לקול י"י אלקיך וכו' ויאמר דא מלכא קדישא ומאי קאמר א"ש תשמע לקול י"י אלקיך. כמד"א כי"י אלקיך אש אכלה הוא. דא כנסת ישראל. והישר בעיניו תעשה דא צדיק. והאזנת למצותיו דא נצ"ח ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד. כיון דעאלו באילין הא מטו למלכא קד שא. לבתר מה כתיב. כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני י"י רופאך וכו' א"ר יצחק האי מאן דזכי בצדי"ק זכי בנצ"ח והו"ד ואילין אינון תלתא דאתברכא בהו כנ"י ומאן דזכה בהו זכה במלכא קדישא. ועאל בכולהו ארבעה ולקביל ארבע' אינין נטירו להאי רשימו קדישא מארבע אינון. נטירו דכנ"י אסתמרותא דנד' נטירו דצדיק אסתמרותא דשפח' נטירו דנצ"ח איסתמרותא דגוי'. נטירו דהו"ד אסתמרותא דזונ"ה. ועל דא לקול י"י אלקיך דא כנ"י כמה זכיין ישראל לקבלא אנפי שכינתא באסתמרותא דנד' וכו' והא אוקימנ' מלה. והישר בעיניו תעשה דא צדיק וכו' לאסתמרא משפחה וכו' והאזנת למצותיו הא נצ"ח לאיסתמרא דלא ייעול רשימא דא בבת אל נכר ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד לאסתמרא מן זונ"ה. ואזלא הא כמה דתנינן א"ר יהודא. מ"ד חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך וכו'. על ירך על ההוא רשימא קדישא לנטרא לי'. ואי נטר ליה כדין איקרי גבור. וקוב"ה אלביש ליה בלבושו. ומאן לבושי דקוב"ה הו"ד ונצ"ח. דכתיב הו"ד והד"ר לבשת אוף הכא הוד"ך והדר"ך. וכדין אתדבק ב"נ במלכ' קדיש' כדקא יאות מכאן והלאה כל המחלה לא אשים עליך כי אני י"י רופאך עכ"ל. וכאשר תתבונן בדברי הזהר הלזה הנה תבין משארז"ל. ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא שלקחו נשים נכריות ופגמו בנצ"ח שהוא אסתמרות' מן בת אל נכר והנה עזרא ונחמיה ושאר אנשי כנה"ג תקנו כל מה שהיה אפשר להם לתקן. עכ"ז לא היה גאול' נצח"י"ת (כמו שיהיה לעתיד הגאולה ממדת הנצ"ח כמש"ל רק ע"י ההו"ד) והנה היונים הרשעים ברצותם לקעקע ביצתן של שונאי ישראל ורצו שיהיה הפגם גדול במדתי הו"ד. ובפרט שהיה פגום מן ותקע כף ירך יעקב. הנה גזרו כל בתולה הרשא' ליום הרביעי תבטל לטפסר תחיל'. דהנה חז"ל תקנו בתולה (ישראלית) נישאת ליום רביעי (נצ"ח שהוא אסתמרותא מן בת אל נכר) ונבעלת בחמישי (הו"ד והוא אסתמרותא דזונ"ה) והיונים הרשעים רצו לפגום ההו"ד ע"כ גזרו כל בתול' הנישאת ליום הרביעי (מטעם הנ"ל תבעל לטפסר תחיל' לעשות' זונ"ה ואח"כ ישאנ' ישראל ויפגום מד' ההו"ד אשר זה תיקנו אסקמרות' מן זונ"ה. ולפ"ז תבין מה שתקנו בנוסח ההודאה כשעמד' מלכות יון וכו' ולהעבירם חוק"י רצונך. דקשה למה דווקא החוקי"ם רצו להעביר ולפי הנ"ל יתכן דהרי אמרו בזהר הנ"ל ושמרת כל חוקי"ו דא הו"ד לאסתמרא מן זונ"ה והן הם שגזרו תבעל לטפסר תחילה בכדי שיהיו בנות ישראל זונות. זה שתקנו שרצו להעבירם חוקי רצונך (עיין מש"ל עוד בזה):
1
ב׳הג"ה ומעתה עמוד והתבונן בברכת יוצר אור תקנו הנוסח כי הוא לבדו. מרום וקדוש פועל גבורות וכו' בור"א רפואו"ת וכו'. והנה תראה עשר' שבחים. עיין בכוונ' שהוא מכוון לעשר ספירו' והנ' בור"א רפואו"ת הו"ד. הוא הנאמר בזהר מכאן ולהלא' כל המחלה וכו' לא אשים עליך כי אני י"י רופא"ך:
2