בני יששכר, כסלו-טבת ד׳:י״טBnei Yissaschar, Kislev and Tevet 4:19
א׳בן יוחנן (יח בן יוחנן) יש להתבונן בנוסח ההודאה דפורים לא ייחסו את מרדכי לומר מרדכי בן יאי"ר וכו' ולמה ייחסו בכאן את מתתיה"ו ונ"ל ע"פ מ"ש כ"פ במה שארז"ל גדול' עביר' לשמה כמצו' וכו' והנה נכתב אצלינו בהא דקיי"ל מיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היוה את החיים וכו' לא נעשה שום דבר רק עשיית האדם בעצמו פעולת המצוה לעורר הטו"ב והחיים והשלום וסגולת העבירות לעורר הרע ח"ו והנה בהצטרך האדם לעורר הרע על שונאי ישראל והצוררים המעיקים לישראל הנה מאיזה סגולה תהי' זאת הפעול' אם ע"י עשיית המצות שיעשו ישראל הנה סגולתן לעורר טוב ואם ע"י עבירות הרי אסור לעשותן והנה קבלנו מרבותינו (ויש אתנו דרך אחר) שסגולת הדבר הזה נעש' ע"י עביר"ה לשמ"ה כי סגולת עשיית העביר' לעורר הרע אבל להיות העביר' לשמה הנה הרע הזה המתעורר ע"י העביר' יהי' לטובת ישראל כמו המצות כי יכלה הרע ההוא את צורר ישראל (עמ"ש בס' אגרא דכלה פ' ראה):
1
ב׳והנה יוחנן כ"ג עשה כעין עבירה לשמה במה שביטל הודיי"ת המעש"ר הנה הוא ביטול מ"ע דאורייתא ועשה זה לשם שמים וזכותו בזה עמדה לבנו אחריו בהתעוררת הרע על ראש רשעי' היונים בעת המצטרך ע"כ נרשם בהודא' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן דייקא לומר ראה והבן גדלות העביר' לשמה הוא יוחנן שעש' לשם שמים בביטולו ההודא' נמשך הדבר ע"י בנו מצו' לישראל להודות ולהלל לשמו הגדול ית"ש:
2