בני יששכר, כסלו-טבת ה׳:ד׳Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 5:4
א׳התחלת ימי הנסים הללו ביום כ"ה כסל"ו דייק' לאחר שעברו מן החדש כ"ד יום ובכל יום כ"ד שעות. ולא במקר' הוא. ואען ואומר. אמרו רז"ל בגמ' ברכות מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' בלב"ד והנה מה שיש לדקדק על מאמרם זה א' מהו הכוונ' שאין להקב"ה בעולמו אלא וכו' הלא לי"י הארץ ומלוא' ב' ולמ' אמרו ד' אמו"ת דייקא ג' מהו הכוונ' בהוספת תיבת בלב"ד שהוסיפו בדבריה' ז"ל וכתבנו שם בחידושינו על הגמ' ידוע הדבר דבבית ב' קרא אשכחו ודרשו והרחיבו את המזבח עד שהיה מקום המערכ' חוץ היסוד והסובב) כ"ד על כ"ד אמה. היינו תקע"ו אמות מנין הבריתות שנכרתו על התור' עיין בגמ' סוט') ה"ס הייחוד יסו"ד מלכו"ת בגימ' תקע"ו. והנ' ד' אמות של הלכ' שהאדם קובע לעצמו לתור' הכוונ' ד' על ד'. וכן קביעות מקום לתפל' (עיין בדברי הראשונים פסקו כן להלכ') דבבציר מהכי לא נק' בי"ת לענין מזוז'. ובתי ערי חומ' ועורכי מלחמ'. והנ' ד' אמות על ד' אמות יש בהם תקע"ו טפחים נרמז ג"כ בזה הייחוד הנעש' ע"י התור"ה והנ' ז"ש מיום שחרב בית המקדש (ובטל עבודת המזב"ח ובטל הייחוד בעוה"ר הנעש' ע"י העבוד"ה כמרומז בשיעור אמות המזב"ח כנ"ל הנה) אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכ' בלב"ד היינו הייחוד הנעש' ע"י התור"ה הנרמז בד' אמות כנ"ל:
1
ב׳ובזה תמצא טוב טעם ודעת ג"כ מ"ש במשנה חסידים הראשונים היו שוהים שע"ה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את לבם למקו"ם (במשנ' שבגמ' הגירסא שיכונו את לבם לאביה"ם שבשמיים) וכתב רבינו יונה שע"ה דוקא כדמשמע בגמ' עיי"ש וטעמא בעי למה דייקא שע"ה. וע"פ דרכינו הנ"ל יתכן. דהנ' אמרו בתוספתא ובירושלמי. כ"ד עונות יש בשע"ה וכ"ד עיתי"ם בכל עונה א"כ יש בשע"ה תקע"ו עתי"ם:
2
ג׳והנה החסידים הראשונים ברצותם להשלים הייחוד של עבודת המזב"ח ובתפל' שהוא במקום עבוד"ה עשו הכנה לכוונ' לתפל"ה שיעור שע"ה לכוין ג"כ אל הייחוד תקע"ו כנ"ל:
3
ד׳ובזה תבין ג"כ מה דהרי"ף ז"ל תפס הגירסא הנדפסת לפנינו במשניות ושינה הגירסא שבמשנ' בגמ' היא שיכונו את לבם לאביה"ם שבשמי' והוא ז"ל שינה והביא גירסת שיכוונו את לבם למקו"ם ונרא' לפרש ע"פ הנ"ל דהרי"ף ז"ל רוח י"י דיבר בו דהגם דבכמ' מקומות מכנים רז"ל להש"י בשם מקו"ם עכ"ז טעמא בעי בכ"מ למה מכנים בשם מקום במקום הנרצ' להם בתואר הזה ובכאן נימא דהרי"ף ז"ל ס"ל כתר"י שע"ה דוק' ומכוונים בשיעור שע"ה בכוונת המקו"ם של העבוד' בביהמ"ק דהיינו כ"ד על כ"ד בג' מ' תקע"ו כמו כן מכוונים בעיתותי השע"ה שהם ג"כ כ"ד פעמים כ"ד כחושבן המקו"ם של העבוד"ה וז"ש כדי שיכוונו את לבם למקו"ם דייקא. וכן בקביעות מקו"ם לתפל' כתבו הפוסקים ד' אמות על ד' אמות הוה מקו"ם אחד והוה ג"כ כ"ד טפחים על כ"ד טפחים הנה הוא ג"כ כוונ' הנ"ל וזהו ג"כ פירוש היו שוהים שע"ה (דייק') כדי שיכוונו את לבם (בשיעור הזמן) למקו"ם (בכוונת המקו"ם):
4
ה׳וזה ג"כ מה דאמרינן בגמ' כל הקובע מקו"ם לתורתו אויביו נופלים תחתיו. הנה קביעות מקום. הוא בכוונ' הנ"ל תקע"ו טפחי' לרמז היחוד הקדוש יסו"ד מלכו"ת והנ' כשמתהוו' הייחוד הקדוש אזי יתפרדו כל פועלי און כי כשזה קם זה וכו' ע"כ אויביו נופלים ע"כ תבין בזה ג"כ הנאמר בבנ"י יששכ"ר כשבאו להמליך את דו"ד (דכתיב בי' יד"ך בעורף אויבך. ואויבי תתה לי עורף וכו') ומבנ"י יששכ"ר יודע"י בינ"ה לעתים וכו' היינו בנ"י יששכ"ר הקובעים מקו"ם לתור"ה שהוא כ"ד פעמים כ"ד כנ"ל לרמז הייחוד. הנה הם יודעי בינ"ה ג"כ כוונת העתי"ם בשע' ג"כ כ"ד פעמים כ"ד לרמז הייחוד הנ"ל ונאמר זה הפסוק כשבאו להמליך את דו"ד שהוא מרכב' למלכו"ת שמים לייחד אותה עם יסו"ד צדיק. ותבין לפ"ז דוי"ד בד"ה הוא מלא י' בגימ' כ"ד. ודי בזה ויתבאר לך להלן עוד מענין בני ישככר יודעי בינה לעתי"ם:
5
ו׳ע"פ הדברי' האל' תבין מאמר רז"ל ב"בתרא ושמתי כדכ"ד שמשותיך מהו כדכ"ד פליגי בה תרין מלאכי ברקיע ותרין אמוראי בארעא ח"א שה"ם וח"א ישפ"ה. אמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן עיי"ש ברשב"ם. דזהו לשון כדכ"ד כדי"ן וכדי"ן הנה כל הרואה משתומם הנה הש"י אמר לישעי' בהבטח'. ושמתי כדכ"ד וכו' ובדורות האחרונים איפלגו תרין אמוראי מהו כדכ"ד שהבטיח הש"י הנה נאמר שזהו לשון כדכ"ד לשון כדי"ן וכדי"ן והוא לכלא וגם יש להתבונן באיז' סברא וראי' איפלגו האמוראים. אבל אגיד לך את אשר עם לבבי דהנ' משחרב ביהמ"ק וא"א לעבוד עבודת המזב"ח שנרמז בו יסוד הייחוד כ"ד אמות על כ"ד אמות מספר הייחוד יסו"ד מלכו"ת כמש"ל הנה אנחנו משלימים בצד מה ברמיזת הטפחי"ם של קביעו' מקום לתור' (ולתפל') כ"ד טפחים על כ"ד טפחים (כמ"ש דוד. הנה טפחו"ת נתת ימי) וכן בכוונות עתו"ת השע"ה שהוא ג"כ כ"ד פעמים כ"ד (וכמ"ש הכתוב משגב לעתו"ת וכו' בידך עתותי וכו') ובכוונ' הזאת הוא למען הייחוד השלם יסוד מלכות כנ"ל הוא הבשור' שבישר הש"י ע"י ישעי' ושמתי כדכ"ד שמשותיך רצ"ל אור"ך רצ"ל בזכות אשר עסקו בגלות בכוונת הייחוד להשלים בצד מה ענין עבודת המזבח בכוונות קביעו"ת מקו"ם וכוונת עתותי השע"ה. שהכל הוא בכוונ' כ"ד פעמים כ"ד מזה יבא לך אור"ך לעתיד ב"ב (ונזכ' לראות שערי ירושלים שיהיו מאירים לכל העולם כפנס כמשארז"ל) בבנין אבני' טובות אשר יקראו בשם כדכ"ד מטעם הנ"ל והנ' האמוראי' דפליגי מהו כדכ"ד כוונתם הוא הגם דהש"י יקר' להאבנים טובות הללו כדכ"ד. מטעם הנ"ל להורות דזה בזכות ישראל שעסקו בכוונת הייחוד גם בימי עניים ומרודם. אעפ"כ בעל כרחך יש מציאות להאבן הטוב הזה בעולם ואין כל חדש תחת השמש (וע"כ כתיב ושמתי כדכד שמשותיך וכו' להורות דתחת השמש הוא במציאות) ע"כ איפלגו אמוראי מהו אותו האבן וכ"א טעמו ונימוקו עמו. דהנ' האבני' הללו אשר שמם יקר' להם כדכ"ד הנה יהיו בזכו' ישראל שעסקו בענין הייחוד יסו"ד מלכו"ת כנ"ל והנה ידוע יוסף ובנימי"ן הם בסוד תרין צדיקים יוסף בסוד צדיק עליון יסוד דדכורא. ובנימי"ן צדיק תחתון בבחי' מלכות שמים. והנה האבנים שלהם על החשן היו. שה"ם ליוסף וישפ"ה לבנימי"ן הנה בהא פליגי. כיון דיהי' האבן הטוב בזכות עסק הייחוד יסו"ד מלכו"ת צדיק עליון וצדיק תחתון הנרמזי' ביוסף ובנימין מר סבר ודאי יהי' האבן הטוב שה"ם שהוא אבן של יוסף ומ"ס ישפ"ה שהוא אבנו של בנימי"ן. אמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן הבן מאד כי קצרתי ויראתי להרחיב הדיבור ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו ועיין עוד בסמוך:
6
ז׳ועפ"ז תבין מה שדרשו חז"ל בפסוק שאחר זה הפסוק (ושמתי כדכ"ד וכו') הוא פסוק וכל בני"ך לימודי י"י ורב שלום בניך הנה דרשו חז"ל ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכל בניך לימודי י"י ורב שלום בניך. אל תקרי בניך אלא בוני"ך הנ' מהראוי להתבונן למה הוציאו המקרא מידי פשוטו ודרשוהו באל תקרא וגם ע"פ פשוטו לא נדע מהו וכל בניך לימודי י"י וגם דרשת חז"ל מרבי' שלום לא נדע דהל"ל עושי"ם שלו"ם והנ' רוח י"י דיבר בו בהרב הגדול החסיד מהר"ש אלגאז"י בספרו הנכבד אהבת עולם כתב שיצא לרז"ל דרשתם זה מן סמיכות הפסוק לפסוק שלמעלה ושמתי כדכ"ד וכו') שפירשו בו דפליגי תרין אמוראי מהו כדכ"ד ואמר הקב"ה ליהוי כדי"ן וכדי"ן וזה קאמר הנביא תיכף בסמוך וכל בניך לימודי י"י רצ"ל בניך המה כביכול לומדים את הש"י לעשות כדי"ן וכדי"ן. שמסכים הש"י לעשות ככל הדיעות ורב שלום בני"ך הנ' בני"ך השני מיותר ע"כ דרשו בו בוני"ך שהן המה הבונים עם המלך במלאכתו שיעש' הקב"ה הבנין כדין וכדין ותהי' הריבוי בשלו"ם לבל יהי' מחלוקת ופלוגתות ביניהם א"כ הן המה הבונים בשלו"ם. עיי"ש עוד בדברי קדשו של הרב הגדול הנ"ל:
7
ח׳ולדרכינו הנ"ל ימתקו מאד הדברים דלפי מ"ש הנה תוכן פלוגקתם הוא. אם שה"ם אבנו של יוס"ף הרומז ליסוד דדכורא אם ישפ"ה אבנו של בנימי"ן הרומז לצדיק תחתון יסוד דנוק' מלכו"ת והנ' שניהם נק' שלום (סוד המשים שלו"ם בבית) שלמ"א עילא' ושלמ"א תתא' כנודע והנה הקב"ה מסכים על ידם לעשות כדין וכדין הנה הם מרבי"ם שלו"ם כי על ידם בא הבנין בריבוי שלום והמ' נקרא בוני"ם בשהם וישפ' בריבוי שלו"ם תרין שלומי"ן הבן הדבר:
8
ט׳ואגב אודיעך עוד לפי קבלת חז"ל אל תקרי בני"ך אלא בוני"ך הנה נחס"ר' אות הו' כן דברי נבוא' שהוא בחי' תור' שבכתב (שניתן לכתו') ונמסר' בתור"ה שבע"פ כעין כל קר"י וכתי"ב) הבן ברמז אות הו' הוא דרגא דיסו"ד והנ' הו' נמסר' לתור' שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. כ"י כ"ל (בגימ' יסו"ד) בשמים ובארץ מתרגמינן דאחיד בשמיא וארעא והנ' הם השה"ם וישפ' שרמזנו וכבוד אלקים הסתר דבר והשם הטוב יכפר בעדינו ולא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
9
י׳ומעתה אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת הבוא נבוא אל פתח הקדום בהתחלת דרשותינו למה נעש' הנס בכ"ה לחדש דייקא דהנ' נעש' הנס ע"י הכהני' בני לו"י. הן המה הנתונים למעשר קדש לי"י לגרום הייחוד ע"י העבוד"ה על המזב"ח שהוא בבחי' כדכ"ד כ"ד פעמים כ"ד וכמש"ל. ונעש' הנס בחדש כסלו דייקא שהוא החדש של תולדות יששכר. הוא הנתון לעישור ב' הוא חומש קדש לי"י לגרום הייחוד ע"י התור'. קביעות ד' אמות של הלכ' בבחי' כדכ"ד ג"כ כנ"ל כ"ד פעמים כ"ד (וכן בהכנ' דרב' של החסידי"ם לתפל' שע"ה דייקא ג"כ בבחי' כדכ"ד כנ"ל והנה היונים הרשעים רצו לבטל הייחוד ורצו לבטל את ישראל מן התורה ועבודה והנה הפועל ישועות האיר להם בנס אור נסיי מן אור התורה נר מצו' ותור' אור חכמת התורה רמוז' בשמן ובמנורה כאשר כתבתי כ"פ הנה נתהוו' הנס בביאת יום כ"ה לחדש הזה אחרי עבור מן ימי החדש כ"ד ימים כ"א מן כ"ד שעות לרמז לישראל ענין הייחוד כ"ד פעמי' כ"ד (ושמתי כדכד שמשותיך) תקע"ו יסו"ד מלכו"ת. וחזר' עבוד"ת בני לו"י למקומ' למזבח אשר לפני י"י שהוא בחי' כדכ"ד ותורת יששכר בישיבת הסנהדרין אל מקו"ם קביעותם ללמד הלכות לבני ישראל. שהוא ג"כ בבחי' כדכ"ד כנ"ל והשם הטוב יאר פניו אתנו סלה. ונזכה במהר' לראות בנין שערי ירושלים בכדכ"ד ואבני אקדח ב"ב אמן:
10