בני יששכר, ניסן י׳:ה׳Bnei Yissaschar, Nisan 10:5
א׳עוד בגמ' פסחים. עוד זאת דרש תודוס איש רומי מה ראו חמו"ע שמסרו עצמן על ק"ה לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים ומה צפרדעים שאין מצווין על ק"ה כתיב בהו ועלו ובאו בביתך ובתנורך ומשארותיך. אימתי משארות מצויות אצל התנור בשעה שהתנור חם אנו שמצווין על ק"ה עאכ"ו. וכתבו התוס' פי' הקונטרוס מה ראו שלא דרשו וחי בהם וכו' וקשה והא בפרהסיא הוה ומסקינן בסנהדרין דלכ"ע בפרהסיא חייב למסור עצמו וכו' ומפרש ר"ת דצלם זה שעשה נ"נ לאו ע"ז הוה אלא אנדרטא שעשה לכבוד עצמו וכו'. ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו שהרי קודם המעשה היו יכולין לברוח כמו שעשה דניאל וכו' עכ"ל. והנה דבריהם ז"ל אינם מובנים דעל תירץ ר"ת שהי' הצלם רק אנדרטא לא ידענ' מה מועיל הק"ו מן הצפרדעים הרי וח"י' בהם כתיב אפי' במצות. ומכש"כ בדבר כזה שאין בו שום ציוו ואדרבא עוברים על ואך את דמכם וכו' בהמסרם א"ע שלא לצורך (ואפי' מאן דס"ל אפי' במקום שאמר יעבור ואל יהרג אם החמיר ומסר א"ע שכרו אתו ופעולתו לפניו זה דוקא בעניני מצות התור'. משא"כ כאן ומהצפרדעי' אין שום ראי' שהרי נצטוו על ככה) ועל תירוץ הר"י שהיה להם לברוח ג"כ לא אדע פירושן של הדברים וכי מפני שדרשו ק"ו מצפרדעי' לא ברחו הרי הק"ו פריכא דשאני הצפרדעים שהיו מצווין באותו הזמן למסור א"ע לכבשן האש בגזירתו ית"ש משא"כ הם שלא נצטוו (והנה על תירוץ הר"י ז"ל יש לתרץ דהק"ו שנשאו מצפרדעי' הוא כך דהרי הצפרדעים לא היו מצויין בפרטות אלו ילכו לתנורים ואלו ילכו לבתי' ואעפי"כ כתיב ועלו ובאו בביתך מרצונם שכל אחת מן הצפרדעים רצתה לעשות רצון קונם לילך אל התנורים הגם שגזירתו ית"ש הי' מתקיים ע"י אחרים מהצפרדעים מזה נשאו חמו"ע ק"ו ולא הצילו א"ע לברוח. מיהו ג"ז דוחק דאעפי"כ הק"ו פריכא דשאני צפרדעים דאפי' היו מצויין על ואך את דמכם וכו'. בכאן לא היו מצויין כי שיש בכאן עכ"פ ציוו הש"י עכ"פ בדרך כלל שילכו ג"כ אל התנורים. משא"כ חמ"ע לא נצטוו. וחוץ לזה הרי הצפרדעים אינם מצווים על ואך את דמכם וכו' והם נצטוו וכשיכולין לברוח מחוייבין לברוח) ונ"ל לומר בזה אחר שנקדים דברי מרן האריז"ל (בחשבו בכל מכה ומכה מה שהוכה על ידה שיעור קומת הסט"א הנה) במכת הצפרדע כתב. ומכה זו באה מיסוד דמלכו' דקדושה והכה למוחין דמלכו' רשעה וכו' מקום הדעת שלה ע"כ והנה נק' צפרדע צפור שיש בו דיעה כמשארז"ל ע"כ הוכה על ידו המוחין דמלכות הרשעה מקום הדעת והנה בנבוכדנצר כתיב אנת הוא רישא די דהבא שהוא הראש מקום הדעת דמלכותא חייבתא. ובחמו"ע כתיב ילדים אשר וכו' ויודעי דעת ומביני מד"ע וכו' נתן להם האלקים מד"ע וכו' והנה נ"נ עשה צלם די דהב להגביר כח מלכותו כאשר אמר לו דניאל והודיע לו אנת הוא ריש' להגבי' בזה כח ממשלתו. וגזרתו ית"ש הי' לאבד מלכותו מתחת השמי' כאשר הודיע דניאל. והנה חמו"ע דכתיב בהם יודעי דעת וכו' נתן להם האלקים מד"ע וכו' הם היו מוכנים אשר על ידם יתקדש כבוד שמים ויוכנע הרישא דדהבא של מלכות הרשעה (מקום הדעת) היא מלכות בבל. והנה הגם שנאמר שהי' הצלם רק אנדרטא. והגם שנאמר שהיו יכולין לברוח עכ"ז מסרו א"ע בנשאם ק"ו מצפרדעי' מה הצפרדע צפור שיש בו דיעה יש בו דעת קל ממה שהטביע בו היוצר הי' מוכן להכניע ולהכות המוחין דמלכות הרשע' והם אינם מצווין על ק"ה. אנו שמצווין על ק"ה ונתן להם הש"י מדע והשכל עאכ"ו שאנו מחוייבי' לקדש שמו הגדול להתוודע ולהיגלות כי הו"י הוא האלקים ולהכניע הראש דמלכותא חייבתא מקום הדעת. וז"ש חמו"ע והן לא ידוע להוי לך מלכא וכו' היינו לא יהיה לך תגבורת הדע' במלכות שלך כי תתבטל מלכותך:
1