בני יששכר, ניסן י׳:ו׳Bnei Yissaschar, Nisan 10:6
א׳במדרש והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבוד' וכו' בשורה טובה נתבשרו שיהי' להם בנים וב"ב ע"כ והוא פלאי אין מן הצורך להאריך. ונ"ל דבא לבאר אומרו והי' הוא לשון שמחה ובכאן שמחה מה זו עושה הלא זה הוא שאלת הבן רשע. אבל מובן הדבר עפ"י משארז"ל לא תהוי בעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא דבהמשך הזמן יפוק מיני' זרעא מעליא והנה בכאן הדין הוא להקהות את שיני הבן רשע לומר לו בעבו' זה עשה י"י לי. לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל ואיך צודק זה דהנה הרי לפנינו שנגאל כי לא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם דהיינו כשאנחנו רואי' א"ע כעת מיוחסי' לזרע ישראל הנה על כרחך היינו בתוך גלות מצרים דהיינו נה"ק שבתוכינו היו שקועי' בטומאת מצרים וגאל אותנו הש"י עם אבותינו. ולפי"ז. הנה ג"כ הבן רשע שהוא מיוחס כעת בתוך זרע ישראל איך יתכן לומר לו אלו הי' שם לא הי' נגאל והרי נגאל. כיון שהוא כעת במציאות בתוך קהל קדושים. אבל הענין הוא אילו הי' שם הוא בעצמו לא הי' נגאל ומה שנגאל הוא בודאי בזכות תולדותיו דצפה הקב"ה דיפוק מיני' זרעא מעליא ומעתה צודק מאד גם בשאלת הבן רשע לשון והי' שהוא לשון שמחה היינו שמחה תהי' לך גם בשאלת הבן רשע כי אילו הי' שם לא הי' נגאל. ולמה נגאל. ע"כ דיפוק מיני' זרעא מעליא וזשארז"ל בשורה טובה נתבשרו שהי' להם בנים ובני בנים. הבן כי קצרתי:
1