בני יששכר, ניסן י״ב:ה׳Bnei Yissaschar, Nisan 12:5
א׳עוד יש לבאר דברי ר"ח הנ"ל ידוע ענין הספירה הוא ג"כ ספירת ז' המדות חג"ת נהי"ם בכל שבוע מדת אחת. ובכל שבוע מבררים ניצוצים אחרים מהמדות שנפלו בשבירה. וכן מה שנופלים בכל עת בעוה"ר דהיינו במדת אהב"ה שבאדם (הוא מדת חס"ד) אם אוהב את הדב' אשר הזהיר הש"י להרחיק וכן במדת הירא' אם מתייר' מן הדבר אשר הזהיר הש"י וכיוצח. והדבר ידוע למשכילים. והנה עליית הניצוצין בפעולת האדם הוא בהעלות האדם כ"א מהמדו' לשורשו ע"י התשוב"ה שלימ' כי ע"י מדת התשוב"ה יתוקנו הניצוצות מהשביר' לבוא לסוד פרצוף אד"ם (יונעם למשכיל ע"ד ולטועם מעה"ח) ומה שהיה איזה מהמדות רק נקודה בכח יתוקן בהתפשטות בהרמת ראש להיות קומה שלימ' תמימה באדם. לאהוב את הבור' ית"ש. ולירא ממנו וכיוצא. והוא בהשכיל בחכמ' ובינה ודעת כי כל האהבות והיראות הם בטילים לעיקר המציאות ואין להם מציאות זולת שפעו ית"ש. התבונן מאד ידידי. ובזה תשכיל ע"ד באמרו שבע שבתות תמימו"ת תהיינ"ה. תמימו"ת דייקא בהרמת ראש קומה שלימ' תהיינ"ה דייקא הוי' מחדש ע"י מעשיך וז"ש ר"ח אימתי (תהיינ"ה) הם תמימות כשישראל עושין רצונו ש"מ שזה היה רצון הקדום כביכול היה בונה עולמות ומחריבן אמר דין הניין לי ודין וכו' בכדי שיהיה בחירה בעולם ושכר ועונש וז"ש וספרת"ם יובן ג"כ מלשון ספי"ר ובהירו' ידעתי ידידי אשר דברי אלה לא יובנו רק להמשכילי' ואין דברנו רק להחפצי' באמ' יהי חלקינו עמה':
1