בני יששכר, ניסן י״ב:ד׳Bnei Yissaschar, Nisan 12:4
א׳במדרש תני ר"ח וספרתם לכם וכו' שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושין רצונו ש"מ עכ"ל והוא לפלא בעיני כל רואה. והנראה דהוקשה לו תיבת תהיינה דאין לו ביאור דהאיך יצוה לנו הש"י אשר השבע שבתו' תהיינה תמימו' והרי הזמן אינו מסור בידינו. ע"כ פירש אימתי הם תמימות בזמן וכו' והוא דהנה הארת מוחין העליונים כביכול נק' רצו"ן (כי הרצון הוא במוח כביכו') והנה כתבנו למעל' שהאר' המוחין הנעשים בליל א' דחג המצות הוא שלא ע"י מעשינו ע"כ אין לזה קיום וציונו הש"י מצות ספירת העמ"ר ואז יום אחר יום נעשים הארות המוחין ע"י מעשינו ויש לזה קיום והנה תמי"ם בלה"ק הוא על דבר שאין בו חסרון ע"כ יש לו יסוד וקיום (ראי' לזה יודע י"י ימי תמימי"ם ונחלתם לעול"ם תהיה) ולפי"ז יפורשו היטב דברי ר"ח כדהוקשה לו תיבת תהיינ"ה הרי הזמן אינו מסו' בידינו לזה אמר דהכי פירושו ז' שבתות תמימו"ת תהיינ"ה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושין רצונו ש"מ היינו דהתורה משמיענו מה שהארת המוחין נעשים בליל א' זה לא נק' תמימו"ת כי אין להארה זו יסוד וקיום כי לא נעשה הדבר ע"י מעשינו (וזה נק' אין ישראל עושין רצונו ש"מ כי המוחין הנק' רצו"ן אינן נעשין ע"י ישראל) ע"כ צונו הש"י וספרתם לכם וכו' ז' שבתות תמימות (בקיום) תהיינ"ה. בזמן שישראל עושין רצונ"ו ש"מ היינו שע"י מעשה ישראל נעשה הארת המוחין אז. תהיינ"ה תמימות בקיום הבן:
1