בני יששכר, ניסן י״ג:ג׳Bnei Yissaschar, Nisan 13:3
א׳ויוגד למלך מצרים כי ברח העם תירגם אונקלוס ארי אז"ל עמא והיא לפלא דהו"ל לתרגם ער"ק ונרא' לבאר עפ"י האמור בזהר בפסוק וי"י הולך וכו' ללכת יומם ולילה וכי אמאי הוי אזלי יומם ולילה יהכין ביממא ולא יהכין בליל' כבני נשא דערקין וכו' אלא לאשתכחא בהו שלימותא דלית שלימו אלא יומם וליל' (היינו מדת יו"ם דכורא תורה שבכתב לילה מדת נוק' מלכות פה ותור' שבע"פ קרינן לה) ואח"כ אמרו בזהר ויוגד למלך מצרים. מאן קאמר לי' וכו' אבל חכמוי וחרשוי איתכנשו לגבי' ואודעוהו כי בר"ח העם ואמאי קאמרו דא אלא חמו בחכמתא דילהון דהוי אזלי יממא וליל' אמרו ודאי ערקינן אינון עכ"ל. רצ"ל דהאיצטגנונים לא ידעי סיבת הליכתם בלילה הוא עבור מדת נוק' תורה שבע"פ ולפיכך בתרגום שהוא בתורה שבע"פ מתרגמינן על בר"ח אז"ל להורות דהיודע סוד תורה שבע"פ יבין דהליכתם גם בליל' הוא הליכ' ולא בריח'. אבל האיצטגנונים לא ידעו מזה הסוד ושפטו כי בר"ח העם ובזה יונעם לך לשון הזהר ואודעוהו כי בר"ח העם הנה לשון הזהר הוא תרגום ואמאי כתב הנך תיבות בלה"ק ולפי דברינו יונח הם לא ידעו סיבת הליכתם בליל' הוא עבור בתורה שבע"פ ע"כ אמרו כי בר"ח העם. הבן מאד:
1