בני יששכר, ניסן ג׳:י׳Bnei Yissaschar, Nisan 3:10
א׳עוד טעם לקריאת שם השבת שבת הגדול ע"ש הנס שנעשה בו הוא עפ"י מ"ש בנוסח ההודא' דפורי' ואת"ה ברחמיך הרבים הפרת וכו' ותלו אותו וכו' והנה מהראוי להתבונן למה תקנו בלשון הזה ואת"ה ברחמיך הרבים ופירשנו הענין עפ"י המקובל מרבותינו כשנעשה לאדם נס והוא בזכותו זוכה בעצמו לראות במפלת אויביו (או רשעי הדור) אך אם אין הישועה בזכותו הגם שהש"י עושה לו נס בישועה להנצל אבל אינו זוכה לראות במפלת אויביו (או הרשעים) ובזה פירשו הראשונים הפסוק ישמח צדיק כי חזה נקם (כשהוא רואה בעצמו המפלה והנקמה) ויאמר (כל) האדם אך פרי לצדיק (היינו זה ודאי פרי הצדיק ובזכותו דאל"כ לא היה זוכה לראות בעצמו הנקם ומסיים בזה הרב החיד"א זלה"ה שארית הפסו' דהנה כתבו הראשונים עפ"י המקובל בידם עם היות כשהנס אינו בזכות הצדיק אינו זוכה לראו' בעצמו הנקמה עכ"ז כשהנס נעשה ע"י תגבורת החסד והרחמים. יוכל הצדיק בעצמו לראות הנקמה ובזה פירש הרב הגדול הנ"ל שארית הפסוק אך יש אלהים שופטים בארץ ר"ל אין מקום לבעה"ד לחלוק ולומר דלעולם אין זה זכות הצדיק ומה שהוא בעצמו רואה הנקם הוא בעבור תגבורת מדת החסד והרחמים בעולם לזה אמר אך יש אלהים שופטים וכו' ר"ל הנה אנחנו רואים מדת הדין (אלקים) מתוחה לשפוט תבל ע"כ לומר מה שחזה הצדיק בעצמו הנקם הוא בזכותו) והנה בהנס דפורים כאשר ב"י זכו בעצמן לראות במפלת האויב ליתלו על עץ גבוה חמשים אמה לעיני כל לא תלו בזכותן רק אמרו שהוא בעבור תגבורת החסד והרחמים וז"ש בהודאה ואת"ה (בעצמך בלא סיוע הזכות דאיתערותא דלתתא רק) ברחמיך הרבים וכו' תגבורת החסד והרחמים הפרת את עצתו וכו' ותלו אותו לעין כל יזכו לראות במפלת האויב) הג"ה וזה שכתבנו אצל לוט אחר כל המעשים שאמרו לו אל תבט אחריך (כי לא היה רשאי לראות במפלת הרשעים כי לא ניצול בזכותו רק בזכות אברהם) והנה נאמר אח"כ וישכם אברהם בבקר וכו' וישקף וכו' וירא והנה עלה קיטור הארץ וכו' ויהי בשחת אלקים וכו' ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה ויהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט והנה ידוע דהפסוקי' הללו אינם מובנים דהרי כל המעשה של לוט מבואר באריכו' לעיל ולמה חזר ואמר ויהי בשחת וכו' וגם הדקדוקי' רבו ביותר לשון וכיוצא ולדרך הנ"ל מובן דהנה ללוט נאמר אל תבט אחריך שלא יראה במפלת הרשעים וכתיב אח"כ באברהם וישקף וכו' וירא וכו' ולמה כך. ע"כ חזר ואמר ויהי בשחת אלקים (מה"ד) את ערי הככר (שהיתה מה"ד מתוחה מאד) והנה אברהם זכותו גדול (וישקף וכו' וירא וכו') אבל לוט לא ניצל בזכותו רק ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט ע"כ לא רשאי לראות במפלת הרשעים וקצרתי בכאן והארכתי במ"א: והנ' בעשור לחודש ניסן לקחו את הטל"ה לקרבן פסח וקשרו אותו בכרעי מטותיהם ושאלו אותם המצריי' מה זה זאת לכם ואמרו זבח פסח הוא שהש"י עתיד להרוג בכורי מצריי' ע"כ לוקחין בכור המזלות לקרבן פסח ועמדו הבכורים ועשו מלחמה עם אבותיהם ונהרגו אז המונים המונים וראו ישראל במפלתן והנה אמרז"ל מפני מה פסח מצרים מקחו מבעשור כדי שיהיה בידם ארבעה ימים להשתעשע במצות כי היה ערום וערי' כמ"ש הנביא וכן יסד הפייט בשבת הגדול טעם זה והנה המה ראו שצוה להם הש"י ליקח השה בעשו' כדי להשתעשע באיזה מצוה הנה ראו אשר בידם זכות אין. והנה אעפי"כ זכו לראות במפלת שונאיהם על כרחך הוא מתגבורת החס"ד ממדת הגדולה ע"כ נקרא שבת הגדול וביותר נ"ל שהש"י צוה אז שיהיה מקחו מבעשור על כי היה אז עשור לחדש בשבת. ובשבת היא תגבורת החסד והרחמים (ובפרט בשעת רצון בשעתא דצלותא דמנחה בשבתא אפשר אז לקחו הקרבן פסח) ואז הגם שאינם ראוים זכו לראות במפלת אויביהם. ע"כ נקרא שבת הגדול ממדת הגדולה ע"כ זכר לנס הוא דוקא תמיד בשבת ולא בעשור לחודש כי לא עשירי גרם רק שבת גרם וכל עצמו של עשירי היה עבור שהיה אז עשירי בשבת וז"ש דוד למכה מצרים בבכוריהם (שהכה אותם ע"י בכוריה' שהרגו מהם המון רב כמשארז"ל) כי לעולם חסדו כי נשפע אז בעולם מדת החסד ועי"ז זכו בעצמם לראות במפלת אויביהם כנ"ל ודי בזה ובזה מובן גם בהנס דקי"ס בז' של פסח וירא ישראל את מצרים מת וכו' וירא ישראל את היד הגדולה וכו' וייראו העם וכו' דקשה וירא וירא ל"ל וגם האיך צודק לומר בכאן יד הגדולה במפלת מצרים הלא יד הגדולה הוא מדת החסד וגם מ"ש שראו ב"י את היד הגדולה היינו מדת החסד וייראו העם וכו' הלא הירא' הוא מצד הגבורה. ולפי הנ"ל יתכן וירא ישראל את מצרים מת וכו' והנה ראו במפלת אויביהם וסברו שזכיתם עמדה להם ואח"כ ראו יד הגדולה. מדת החסד. והבינו אשר לא בזכותם הוא רק שהוא מתגבורת החסד אז וייראו העם את י"י כשראו כשאין בידם זכות רק הש"י עשה ברוב רחמיו וחסדיו ולמען בריתו את אברהם וכו':
1