בני יששכר, ניסן ג׳:י״אBnei Yissaschar, Nisan 3:11
א׳עוד טעם לקריאת שם השבת הזה שבת הגדול נראה לומר עפ"י מה שחקר הרב החידא זלה"ה. הרי קיי"ל נעל גדר ופרץ הוה חזקה. והנה היצה"ר בא והחזיק באיברי האדם כדרך תשמישן מיום הולדת ואח"כ בא היצ"ט והנה כבר קנה היצה"ר את האיברים מדין חזקה ותירץ עפ"י מה דקיי"ל בחו"מ סי' קמ"ט אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל אח"כ. הואיל והמחזיק ירד לשדה כשהיה בעל השדה קטן והנה הא דמעשה קטן אינו כלום מפני שאין לו דעת רק מוחין דקטנות בלי דעת ולעשי' בעינן דעת כדכתיב ואמלא אותו וכו' ובדעת לעשות כל מלאכה והנה רואה הגדלות המוחין בשלימות הדעת הוא הנרצה לעשיה משא"כ במוחין דקטנות בלא דעת הוה כמתעסק והנה בגלות הנה היה קטנות הדעת והא ראי' שבהגיע תור הגאולה אמר הש"י וידעתם כי אני י"י וידעו וכו' והנה ציוו רז"ל לפתוח בגנות ולומר מתחלה עע"ז היה אבותינו וכו' והחזיק היצה"ר וסמ"א בכל איבריהם אבל להיו' שהי' הדעת בקטנות כענין שארז"ל יכולני לפטור את כל העול' מן הדין מיום שחרב ביהמ"ק דכתיב שכורת ולא מיין. היינו שאין להם דעת כשכור עברו יין ואין מעשה קטן כלום והאי דיצה"ר החזיק בנכסים ואין מחזיקין בנכסי קטן (היינו מי שאין לו דעת) והנה היא שעמד לאבותינו במצרים בהגיע תור הגאול' הגם שהי' הקטרוג הללו עע"ז והללו וכו' והנה הי' הטענ' שהיו בקטנות הדעת והקליפה והס"א החזיקה בנכסי קטן. ע"כ תמצא בנבואת יחזקאל המשיל כל העניני' ביצ"מ לקטנות (כי הי' הדע"ת בגלו' ונק' קטנו"ת כי הוא כעין שכרות וכמשארז"ל) ובזה תמצא טוב טעם תקנו חז"ל נגד ד' לשונות של גאולה ד' כוסות יין מה טעם לכוסות יין דוקא הנ"ל לתקן ד' מינים אחרים באכיל' או באמיר' ובסיפור נגד ד' לשונות הללו אבל היא שעמד' בשעת הקטרוג עת שכרות היא לנו קטנות הדע"ת ואין כאן דין ויכולני לפטור וכו' שנאמר שכורת ולא מיין (וכבר כתבנו בימי הפורים חייב אדם לבסומי וכו' כי נתחייבו על שהשתחוו וכו' ויהי' הטענה להנצל וכו' עת שכרות וכו' שכורת ולא מיין ובא הדבר אצלינו באריכות בענין התפלות (עיי"ש) ע"כ נגד לשונות של גאול' התקינו חז"ל יי"ן המשכ"ר כי היא שעמדה אין לסט"א טענת חזק' כי החזיק בנכסי קטן מבלי דעת ומעשיו אינו כלום כי בגלות נאמר שכורת ולא מיין והנה רז"ל למדו בן י"ג שנה נק' גדול (מוחין דגדלות) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו וכו' והנה קראום הכתוב איש וגמירי עפ"י החשבון היה לוי אז בן י"ג שנה ונק' איש ומכאן למדו לכל התורה כולה בן י"ג שנה הוה לי' מוחין דגדלות לזה נקרא איש הרמוז לתלת מוחין כידוע והנה בהגיע עת דודים במצרים הנה הטענה היתה שהיה קטנים היינו בקטנות הדעת שכורים מבור הגלות ועתה הנה העת והעונ' שיבואו לכלל גדלות לשלימות הדעת כמד"א ביחזקאל והנה עתך עת דודים והנה שבת קודש יום הוכן מימי בראשית לקניית הדעת שלימה וזה שנאמר בשבת לדעת כי אני י"י מקדישכם וכענין שאמרז"ל א"ל הקב"ה למשה (סוד הדעת אשר ידעו י"י וכו') מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם (כמד"א לדעת כי וכו') הבן מאד והנה לבעבור זה בשבת (יום הדעת) קודם היציאה צוה השי"ת ויקחו להם איש וכו' עשייתם עשי' היום בקטנות הדעת מוחין דגדלות משא"כ עשייתן עד היום בקטנות ובשכרות (ע"כ מה שעבר אין) ע"כ נק' השבת הזה שבת הגדול בין והתבונן והרחב הדברים ותמצא נחת:
1
ב׳ממוצא הדברים תשכיל ותדע גם בגלות החל הזה אמונת אומן היא לנו אשר אם ח"ו זכות אין הנה הש"י ירחיב לנו מצר ונפטור מן הדין להיות שאין לנו דעת שלימה בגלות כדכתיב שכורת ולא מיין והיא שעמדה לאבותינו ולנו לטענה לפטור מן הדין ולזה תקנו זכר לד' לשונות של גאול' ד' כוסות יין דייקא וזה שתמצא עפ"י מנהגי אבותינו בהגדה. והיא שעמדה לאבותינו וכו' אוחזין את הכוס וכו' הבן רמיזתינו ותתבונן עי"ז מה שאמרו רז"ל במדרש כיון שאמ' משה לישראל בחדש הזה אתם נגאלין מיד גילו הצדיקי' את ראשיהן היינו מוחין דגדלות ויתבאר אי"ה במ"א:
2