בני יששכר, ניסן ד׳:ב׳Bnei Yissaschar, Nisan 4:2
א׳דרוש ב פרק ע"פ דף ק"ח אתמר מצ"ה צריך הסיבה. מרור א"צ הסיבה יין אתמר משמי' דר"נ צריך הסיבה. ואתמר משמי' דר"נ א"צ הסיבה ולא פליגי הא בתרתי כסי קמאי והא בתרתי כסי בתראי אמרי לה להאי גיסא וא"ל להאי גיסא א"ל להאי גיסא תרי כסי קמאי בעי הסיב' דהשתא קא מתחלי לה חירות תרי כסי בתראי לא בעי הסיב"ה מאי דהוה הוה. וא"ל להאי גיסא תרי כסי בתראי בעי הסיב"ה דההוא שעתא דקא הוה חירו"ת תרי כסי קמאי לא בעי הסיב"ה דאכתי עבדים היינו קאמר. השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי (נ"א כולהו נמי) בעי הסיבה עכ"ל הגמ' וכתב הר"ן אע"ג דבעלמא קיי"ל איפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא הכא כיון דלאו מילתא דטריחא הוא עבדינן לרווחא דמילתא כן פירשו ז"ל ול"נ דע"כ בעי למיעבד הסיבה בכולהו דאי ניזול לקולא אמאי ניקל בהנהו טפי מהנהו ואי ניקל בתרווייהו הא מעיקרא מצות הסיב"ה לגמרי עכ"ל הר"ן והנה הרא"ש ז"ל כתב מצה וכו' אם אכל בלא הסיבה לא יצא כדתנן השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב יצא משמע מיסב אין לא מיסב לא. ואם אכל בלא הסיבה יחזור ויאכל בהסיבה וכן בכוס ראשון ושני אבל בכוס שלישי ורביעי אם ישתה יותר נראה כמוסיף על הכוסות ומיהו איכא למימר כיון ששתה שלא כתיקונן הוברר הדבר שלא ממנין הכוסות היא ומה ששתה (עתה) הוא כוס של חוב' עכ"ל וכ"פ הטור ברמזי' ובחיבורו. והיא תמיה לפי ב' הטעמים של הר"ן דלטעם הא' שכתב דמש"ה מחמירין כאן בדרבנן משום דלא הוה טירחא הנה זה יונח לכתחילה משא"כ להחמיר בספק דרבנן ואפילו בב' כסי בתראי דיש חשש איסור להוסיף על הכוסות זה מנין לנו. ולטעם הב' משום דאי ניקל בתרווייהו מעיקרא מצות הסיבה לגמרי זה ג"כ לא שייך כשאירע באקראי מי ששתה בלא הסיבה והיא תמיה ועל עיקר טעם הר"ן הנה הרב הגאון הגדול בעל משנה למלך הקשה עליו מדברי עצמו שפסק הר"ן במגלה בעיירות המסופקות אם הם מוקפת חומה מימות יהושוע יקרא בי"ד ולא בט"ו וכ' הטעם שאפי' תאמר דהוה ס' שקול ה"ל ס' שקול ספק של דבריהם ולקולא ונמצא אתה פטרו בשניהם ומבטל ממנו בודאי מצות קריאה לפיכך קורא בראשון ולא יפטור בשני. והקשה הגאון הנ"ל א"כ ה"ל כמו כאן בד' כוסות למה ניקל בהנהו טפי מהנהו וה"ל לחייבו לקרות בי"ד וט"ו או ה"ל לפסוק בד' כוסות ג"כ לדיעבד הסיבה רק בתרי כסי קמאי ותו לא. ותירץ הרב הגאון הנ"ל דלא דמי'. דבשלמא בד' כוסות אפילו אם נעביד הסיבה דקמאי אפשר דלא תיקנו רק בבתראי ומעיקרא תקנת חכמים מכל וכל בכל העולם משא"כ במגלה לא מעיקרא תקנת חכמים מכל העול' רק בעיירו' המסופקו' ומקיימא תקנת חכמים בכל העולם עכ"ד ולי הקטן דברים תמוהים א"כ נפטור לגמרי העיירות המסופקות כדין ספק דרבנן בכ"מ ואי משום דמעיקרא תקנת חכמים לגמרי מהם הרי לא מעיקרא מכל העולם וע"כ צ"ל דקפדינן שלא תיעקר תקנת חכמים ואפי' מיחידי' א"כ ניחייב' בי"ד ובט"ו דאם יקראו בי"ד אפשר צריכים לקרות בט"ו ע"פ תקנת חכמי' ומעיקרא תקנת חכמים לגמרי מהם ונ"ל לתרץ קושיית המש"ל דבאמת ודאי קפדינן דלא למיעקר תקנת חכמים אפי' מן היחיד ואי תקשה א"כ נחייב עיירו' המסופקו' לקרוא בשתיהן יש לתרץ בהקדי' קושיית המרדכי למה לא עבדינן ספיקא דיומא הג"ה הקושיא הזאת מתורצת אצלינו במקומות אחרים על צד דרך הקודש דהנה אנן בקיאין בקביעא דירחא ולמה אנן צריכין לעשות ב' ימים טובים של גליות וכתבנו במ"א להיות יו"ט הוא מקרא קודש ובאה הארה מן החכמה הנק' קדש כידוע (ע"י מעשינו ותפלתינו ביו"ט) והנה ידוע לכל אור צריכין כלי להגביר האור והנה אור החכמה הנשפע מלמעלה ביו"ט הנה בא"י אוירא דא"י מחכי"ם ונעשה כלי לקבל אור החכמה משא"כ בחו"ל אין כלי להגביל הנה יש יום מיוחד בתקנת חכמים (המקבלים מן החכמה) ונעשה אותו היום כלי להגביל החכמה כיון שהוא מתקנת חכמים. ומעתה תתבונן כל זה הוא מן הצורך דוקא לקדושת יום מדאוריי' משא"כ בי"ט שהוא כל עצמו מתקנת חכמים ע"כ אין עושים ביום הפורים ספיקא דיומא וכן בימי חנוכה זה הוא דרך ישכון אור למשכילים אבל לפי הפשט עי' בפנים: במגלה כמו בכל המועדי' ונ"ל דהנה מדחזינן דהקפידו אנשי כה"ג וגזרו במגלה ולא יעבור שלא יקראנה אחר זמנה ולכאורה קשה ל"ל למיכתב ולא יעבור וכי ס"ד לעשות מצוה שלא בזמנה אלא ע"כ הקילו אנשי כה"ג בזה לומר שלא נעש' ספיקא דיומא כאשר יתבאר להלן אי"ה דהנה הא דקיי"ל ספיקא דרבנן לקולא הלא גם דבריהם מדאורייתא הוא מן ל"א תסור אך הם בעצמם התנו כן שיהיה ספק דבריהם להקל וכמו שכתב הלחם משנה בהלכות ממרים. הג"ה ואני אוסיף על דבריו שמצווין ועומדין החכמים להתנות על דבריהם שיהיה ספקם להקל. והוא ע"פ דבריהם ז"ל במדרש קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם עכ"ל והוא פלאי וכי ס"ד להעריך קדושת ב"ו ברי' קטנה לקדושת היוצר כל והנה אעתיק לך מ"ש ע"ז בספרי אגרא דכלה נראה לפרש דהנה כל מילי דרבנן אסמכוהו אלאו דלא תסור וא"כ הוה מדאורייתא כיון שכך נצטוינו מה"ת והקשו א"כ למה קיי"ל ספיקא דרבנן לקול' ותירצו שכך התנו חז"ל בשלהם (וכמ"ש בפנים) ויש להתבונן למה התנו כזאת ונראה עפ"י מ"ש הרב הגאון הקדוש בעל גו"א בספרו בא"ר הגולה דכל מילי דרבנן הם ג"כ תורה שלימה רק כמו שיש ב' הנהגות בעולם הנהגה ניסיית והנהגה טבעיית והנה הניסיית הוא משפטו ית' מבלי התלבשות בטבעים בכוכבי השמים וכסיליהם הממונים להנהיג הטבע והנהג' הטבעיית הוא ג"כ בהשגחתו הנפלאה וכוחו ויכולתו ית"ש המתלבשת בטבעיים להנהיגם כרצונו כן התורה שהיא אור חכמתו ית"ש אחת זו שמענו מסיני מפיו ית"ש מבלי התלבשות ועוד שנית לתורה שנשתלשלה חכמתו ית"ש להתלבש בשכליו' אישי הישראלי' ומיילדים חכמת התורה בכל דור והנה זה נק' כעין התלבשות חכמתו בטבעיים הבן עכ"ל הרב הנ"ל והנה כמו הנהגה הניסיית כיון שרואים שהוא עפ"י שידוד המערכה אין מסתפק בה שהוא בהשגחתו ית"ש מבלי ספק רק הוא פעל ועשה כן גזרו אומר חז"ל בתורה ששמענו מפיו ספק דאורייתא לחומרא מפני שהתורה הזאת הוא נגד הנהגה הניסיית שאין בה ספק לשום נברא ועל גזירתם תקנו חז"ל ספק לקולא להודיע לבאי עולם מאין יהיה להם כח לצוות ציווים ויעלה על לב איש אם זה הוא רצונו ית"ש למה לא צוה הדבר הזה מסיני ובכדי להבין זה אשר גם דבריהם ז"ל הוא תורה שלימה מהתלבשות חכמתו רק שהוא נגד ההנהגה הטבעיית שהיא ג"כ מחכמתו ויכולתו וגבורתו ית"ש רק שחכמתו והשגחתו מתלבשת בטבעיים להנהיג הטבעיים כרצונו והטבעיים מיילדים ההנהגה בכל עת בהתלבש בהן שפע ית"ש כן הוא בחכמים (נק' חכמים ע"ש שמושפע ומתלבש ומצמצם בהם חכמתו ית"ש להוליד תורה חדשה בכל עת עיין בהקדמת ס' החפץ לקדוש י"י בעל אוה"ח) מתלבשת בהן חכמתו ית"ש לצוות הנהגת ישראל בכל דור וכמו שהנהגת הטבע צדיקים ילכו בם ופושעי' יכשלו בם כי מסתפקי' בהשגחה בראותם שהכל מתנהג בטבע עולם כמנהגו כן אותם הרשעים אינם מאמינים בדברי חכמים ובתורתם ע"כ בכדי להורו' הכח שלהם מאין הוא שיגזרו גזירות על ישראל הנה הם אמרו והם אמרו ספק דרבנן לקולא להורו' שתורתם הוא נגד ההנהגה הטבעיית אשר יפול בה ספק לרשעים וזה היא עיקר הנסיון בעולם הבחיר' והבן מאד והנה כבר ידעת קדש נק' החכמה כמ"ש בזהר כ"פ ובזה יובן לך במדרש הנ"ל קדושים תהיו רצ"ל חכמים להוליד בחכמתכם גזירות ומצות תור' לישראל בכל דור כי חכמה נק' קדש תתלבש בתוככם ותהי' גזירתכם תורה שלימה יכול כמוני שיהיה גזירתכם ספיקא לחומרא כמו שהתורה אשר יצאה מפי מבלי התלבשות ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא להורות על כל האמו' לעיל ולפי דברינו בביאור המדרש הנה יש סייעתא רבא לדברי הלח"מ ונוסף על דבריו אשר כן נצטוו חכמים בתורה שיהיה ספק דאורייתא לחומרא וספק דרבנן לקולא הבן הדברי' וענדם על לוח לבך וקשרם וכו': והנה זה דוקא כשאירע איזה ספק אם עשה כתקנת חכמים או לא משא"כ במקום שיעקר תקנתם לגמרי ע"י הספק לא התנו והעמידו דבריהם בתורה ממש (עיין מ"ש בהג"ה הסמוכה ותבין הטעם) ונשמע זה ממגלה מדהוצרכו לכתוב ול"א יעבור והוא לכאורה ללא צורך כנ"ל אך הוא דהם ידעו דבמקום דמעיקרא תקנתם מחויבים לעשות לחומרא כתור' ממש וא"כ היינו מחוייבים לעשות ספיקא דיומא (עכ"פ בזמן שהיה ספק לבני גולה) ע"כ הם התנו בעת תקנתם בזה לקולא ואמרי ול"א יעבור שכך היתה התקנה מעיקרא במקום שיהיה ספק ביום קריאת המגלה יקדימו ולא יאחרו ויוצאין ביום הראשון מימי הספק וא"כ הה"ד בעיירות המסופקות דחדא תקנתא הוא וא"כ אדרבה נשמע ממגלה דבמקום דמיעקרא תקנת חכמי' מחויבים להחמיר בסיפקן כמו בשל תורה אם לא שביארו חכמים בפירוש כמו שביארו במגלה ולא יעבור וא"כ בד' כוסות מחוייבים מן הדין להחמי' בארבעתן בהסיבה דייקא ובזה יונח לשון הגמ' והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי איד"י ואיד"י (נ"א כולהו נמי) בעי הסיבה דקשה למה לנו לאריכות הזה הרי אנחנו בעצמינו נעשה לחומר' כיון שיש ספק אבל הוא דמשמיענו בגמ' דאין הספק הזה דומה לשאר ספיקות דרבנן שהוא לקולא אבל כאן כיון דמיעקרא תקנתם מחוייבין מן הדין לעשו' לחומרא וכנ"ל ויצדק לפי"ז גירסת הנ"א כולהו נמי בעי הסיבה רצ"ל אפי' עשה הסיבה בב' ראשונות צריך להסב גם בשניות דאפשר לא תקנו חז"ל רק בשניות ומיעקרא תקנת חז"ל ולפי"ז יונח לנו ג"כ פסק הרא"ש ז"ל דאם לא היסב אפי' בבתראי צריך לחזור ולשתות בהסיבה כיון דהספק הזה הוה כספק של תורה ממש צריכין בודאי להחמיר כיון דלא התנו חז"ל ע"ז שיהי' הספק להקל א"כ תורה הוא וכתורה יעשה ויוצדק לפי"ז כולהו נמי בעי הסיבה רצ"ל אפי' כבר שתה כולהו ולא היסב בבתרייתא צריך לחזור ולשתות בהסיבה דוק בדברים הללו ותמצא טוב טעם ודעת:
1
ב׳ובפעם אחרת דרשתי לתרץ כל הנ"ל באופן אחר והוא בהקדים מ"ש בגמ' ר"ה אתקין ר' אבהו בקסרי תקיע"ה וג"ש ותרועה ותקיעה מספקא לי' אי גנוחי גנח ואי וכו' ומקשו שם דילמא גנוחי לבד וקמפסקא תרועה בין שברים לתקיעה ומתרץ דשוב תוקע תש"ת ומקשו דילמא יילולי לבד ומפסקא שברים בין תקיעה לתרועה ומתרץ דשוב תוקע תר"ת יעיי"ש הנה ר' אבהו אתקין כ"ז בקסרי לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת מפני הספק מהו התרועה האמורה בתורה והנה הדבר קשה להלום האיך ס"ד דר' אבהו אתקין זה מחדש ועד היום לא היו נוהגין כן והאיך ס"ד שישכחו כל ישראל מהו התרועה (קושיא זאת מצאתי אח"כ בתשובת הראב"ד בס' תמים דעים) וגם הנך רואה בזהר שהוא מהתנאים. ובר"מ מבואר מילין עילאין בכל הסדרי' תשר"ת תש"ת תר"ת וע"כ צריכין לומר דהדבר הזה היה נהוג מימות עולם מפני הספק אי גנוחי גנח ואי וכו' אבל היה רק משום ספק ור' אבהו התקין זה לתקנה גמורה ונ"מ בזה אי הוה משום ספק או בתקנה גמורה נ"ל דהנה אם היה הדבר משום ספק מהו התרועה האמורה בתורה הנה אם יארע לאדם שיהיה ברור לו שתקע תש"ת ותשר"ת אבל הוא מסופק אם תקע תר"ת הנה הוה ספק ספיקא בדאורייתא ספק אם תקע תר"ת ואת"ל לא תקע אפש' יצא בתשר"ת ותש"ת והוה ס"ס בדאורייתא ושוב א"צ לתקוע משא"כ כשר' אבהו אתקין תקנה שצריך לתקוע כל הג' תשר"ת תש"ת תר"ת הנה זה הוא תקנה גמורה אשר בזולת זה אינו יוצא ידי תרועה האמור' בתור' ממילא כשמספק' לי' בסדר א' אם תקע אם לא הוה ספק בדאוריית' ומחוייב לחזור ולתקוע ומעתה נבא להתבונן גם בנידון דידן בשיטתינו בגמ' א"ל להאי גיסא וא"ל להאי גיסא וכו' השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי הסיבה דקשה לן ל"ל למסדר הש"ס למיפסק בזה וכי ספק אחד ישנו בש"ס הרי כמה וכמה ספיקות נשארים בתיקו וקשיא ופלוגתות הרבה ולא פסקו האיך לעשות רק אנחנו נדע ע"פ הכללים שבידינו ספיקא דאורייתא לחומרא וספיקא דרבנן לקולא וצ"ל שהוא הנרצה שאלו היה הדבר בספק הנה הוה אזלינן לפי הכלל שבידינו ספיקא דרבנן לקולא והוו פטורין לגמרי מהסיבה והנה החכמים מסדרי הש"ס הנה המה אמרו (והתקינו) השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי הסיבה הנה לפ"ז תקנה הוא ממסדרי הש"ס שיהיו כל הד' כוסות בהסיבה הנה שוב כולהו תקנת' דרבנן הם דמה לי מה שהתקינו הנביאים או התנאים או האמוראים ואין כאן עוד שום ספק ולפ"ז יפה כתב הרא"ש דאם שתה בלא הסיבה יחזור וישת' בהסיב' אפי' תרי כסי בתראי דכיון שהוא תקנת חכמי הש"ס בעי כולהו הסיבה וממילא לא יקשה לך מעיירות המסופקות שכתב הר"ן דשם אינה תקנה רק הוא ספק דרבנן ומיבעיא לן למיזל לקול' רק כי היכי דלא תעקר לגמרי תקנת חז"ל מאותן עיירות יקראו בי"ד כרוב העולם ודוק:
2
ג׳ע"ד הרמז הוא בהקדים מה דידוע אשר חז"ל תקנו ד' כוסות נגד ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכתב הבחיי דאלו ד' לשונות והוצאתי היינו שיהיו נפטרים משעבוד מצרים דבעוד שהיו עדיין במצרים נפטרו מן השעבוד כידוע מן הגמרא ומדרש בר"ה בטל' עבודה מאבותינו במצרים ולא יצאו עד ניסן. והצלתי היינו שייצאו לגמרי מתחת רשותם והיו נפטרים גם ממסים וארנוניות ועול של מצרים. וגאלתי היינו קי"ס שאז נחשבו גאולים שמתו ונאבדו אדוניהם וראו בעצמם נקמות מכל אויביהם (ע"ש ול"נ קי"ס נק' גאולה עפ"י מה דמבואר בזוה"ק ומקובלים דפדות אינו בחנם משא"כ גאול' בחנם והנה במצרים מצינו שבעת היציאה צוה להם הש"י על הפסח ועל המילה שהי' להם המצו' בעת היציאה וא"כ כביכול לא היה בחנם משא"כ קי"ס לא מצינו להם שום קיום מצוה שיהיה גורם להצל' הלזו וא"כ היה בחנם וזה נק' גאולה וישוע"ה כמ"ש ויושע ד' ביום ההוא דייקא ועוד נתבאר במ"א נק' גאולה וישועה כאשר ראו כ"א במפלת אויביו כמד"א ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' וכתיב כאן ויושע ד' ביום ההוא וכו' וירא ישראל את מצרים מת וכו' ונתבאר באריכות במ"א) ולקחת"י היא מתן תורה שלקחם הש"י לעם כמ"ש הש"י במתן תורה והייתם לי סגולה מכל העמים הנה לפ"ז ב' כוסות ראשונות הם הסר' ממצרים גם בחי' סור מרע והב' אחרונות הם קרוב' אל הש"י דהיינו בים סוף ראת' שפחה על הים וכו' וקבלת התור' שנתקרבו לגמרי חל הש"י אם כן הם בבחי' ועשה טוב וידוע דבחי' סור מרע הוא ע"י בחי' היראה ועש"ה טוב הוא בבחי' אהבה כידוע מרז"ל ע"כ הם כפולים דאית ירא"ה ואית ירא"ה וכו' ואית אהב"ה ואית אהב' כידוע מזוה"ק מהקדמת בראשית ומהתקוני' וכתבו תלמידי הבעש"ט דהעיקר ישתדל האדם להשיג היראה ואהבה יסייעו לו מן השמים כי יראה בחי' נוקבא ואהבה בחי' דכורא ודרכו של איש לחזור וכו' והנה ברמב"ם פ"ב מה' יסודי התורה האל הגדול הגבור והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו הנה הקדים אהב' ליראה (ע"ש במפרש) הגם שהיראה קודמות עכ"ז האהב' תכליתית והיא העיקר הנרצה לבחי' ועשה טוב והנה מצות הסיבה הוא להורות חירות המופלג שהיינו משועבדים למצרים והיינו מתייראים לעבור מצותם ופקודת' ואזהרתם והיינו משועבדים למלאכתם לעשות עבודתם ולקח הש"י אותנו לו לעם להיות לו לעבדים והזהירנו במצותיו במצות ל"ת באזהרת סור מרע ובמ"ע ועשה טוב והשיעבוד לו ית' הוא החירו' המופלג כביכול עבד מלך מלך והנה להוראת חירות המופלג הזה פליגי אית מ"ד שא"צ להוראת החירות הזה רק בב' כסי קמאי המורים על בחי' סור מרע שהיא מצד היראה דהשתא הוא דקא מתחלי לה חירות והיא המתבקשת מאתנו מה ד' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה משא"כ בב' כסי בתראי מה דהוה הוה דכיון דנעבוד את הש"י בבחירתינו בירא"ה הוא ית"ש יטע אהבתו בלבנו. ואמרי לה בתרי כסי בתראי שהוא הוראת ועשה טוב באהבה היא התכליתית ואם היות היראה קודמת בזמן האהבה קודמת במעלה והיא עיקר החירות של הנפש והשתא דאתמר הכי אידי ואידי בעי הסיב"ה הודאה להש"י שלקח אותנו לעבדים לו ית"ש להיותינו זהירים לסור מרע ביראה ולזמן משפט הבכורה בזמן ועל אשר קדשנו במצותיו במ"ע באהבה אשר לזה קדימה במעלה והן המה התרין גדפין לכל המצות לעשותן בדחילו ורחימו נ"ל:
3
ד׳ובפעם אחרת דרשתי בזה ע"ד הרמז איתא בירושלמי. ד' כוסו' ר' לוי אמ' נגד ד' מלכיו' ע"ש. והנ' מהראוי להתבונן מהו הענין לרמז ד' מלכיות בעת סיפור יצ"מ. ונ"ל הענין הנרצה דהנה בברית בין הבתרים כשנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך ועבדים וכו' שם נאמר והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו ודרשו בו שהראוהו ד' מלכיות: אימה זו בב"ל. חשכ"ה זו מד"י. גדולה זו יון. נופלת זו אדום ואחר כך ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ת' שנה (היינו במצרים) ואחר כך יצאו ברכוש גדול: הנה הראו לו מקודם הד' מלכיות ואחר כך גלות מצרים והוא לפלא להקדים את המאוחר אבל הוא להורות שגלות מצרים היה גלות כללי ושרשיי לכל הד' גליות והיו בו בחי' שונות מכל הד' קליפות המנגדים לישראל וזה שדרשו דורשי רשומות ויהי בימים הרבים ההם רבי"ם ר"ת "רומי "בבל "יון "מדי רשות הרבים דאזלי בפירודא והנה הך הכפתור וירעשו הסיפים כיון שהוציאנו הש"י מן הגלות הכללי והשרשי הוא סימן החירות לנו מן הגליות הפרטים ע"כ הראה הש"י לאברהם הד' גליות והראה לו אחר כך הגלות השרשיי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא יהיה לסימן לגליות אשר נצא מכולן לחירות עולם ע"כ אנחנו מרמזין הד' מלכיות בסיפור יצ"מ באותן הארבע כוסות שתקנו חז"ל דרך חירות להבטיח לכנ"י בדרך ק"ו אם הוציאנו הש"י משעבוד וגלות הכללי מכ"ש שיוציאנו מן הפרטים וזה הוא שהראה הש"י לאברהם וכענין שאמרנו (והנ' הוא ק"ו הניתן לידרש עפ"י התורה והנה ק"ו נקרא דין כמ"ש תמיד בגמ' והלא דין הוא והוא נגד מדה הראשנ' שבי"ג מדות של רחמים היינו א"ל והוא החסד הגמור חסד אל כל היום והנרצה לנו בלימוד האדם ק"ל וחומ"ר אפילו הוא ח"ו לא נתון בדין מתהפך לחסד והוא ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל שביקש משה א"ל נא רפא וכו' והשיב לו הקב"ה למוד ק"ו ויתעורר עי"ז מדת א"ל והבן) והנה אנחנו עושים זכר ליציא' לחירות משעבוד המלכיות בסיפור יצ"מ ע"י ק"ו להורות לנו הבטחה אפילו ח"ו לא נהי' ראויים לגאולה ע"פ הדין הנה הדין יתהפך לחס"ד כי כן הוא המדה בלימוד ק"ו ע"כ אנחנו עושים הזכר הזה בכוסות. כוס בגי' אלקים דין. וכן יין רומז לגבורות כנודע מסוד נסוך המים (חסד) ויין (גבורה) ואנחנו שותים את הכוסו' יין הללו דרך חירות לרמז הנ"ל והנה כוס א' רמז לחירות ומלכות בב"ל אשר היא היתה הראשונ' שביטל' את עבוד' המקדש בהחריב' את מקום המקד' ובטל את הקדשי' ע"כ בכוס ראשון אומרים עליו קידוש להורו' על החירות ממחריבי המקדש וקדשיו. כוס ב' רמז לחירות ממלכי מד"י ופרס שבקשו לעקור את הכל הנה אומרים עליו סיפורי ניסים מיצ"מ ואגבן אנו כוללים מראשית כל המעשי' צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות וכו' לעקור את הכל ואומר אח"כ והיא שעמדה וכו' אלא בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם והנה המלכיו' הללו נתבטלו לגמרי ולא תמצא להם זכר במלכות ויצאו ישראל לחירות מהקליפות ההם לגמרי ע"כ אחר הב' כוסות הללו הוא שלחן עור"ך בחירות גמור סעודת הודאה והנה כוס ג' להורות החירות ממלכות יו"ן עמדו לבטל התורה ומצות כמ"ש בנוסח ההודאה כשעמדה וכו' להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך הנה על כוס זה אנחנו אומרי' עליו בהמ"ז ועל זאת המצו' אמר הקב"ה למה"ש וכי לא אשא פנים לישראל אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים ע"ע עד כזית וכו' והנה הוא הודאה בכוס זה לא מיבעי' שלא פעלו היונים לבטל התורה ומצות אלא גם אנחנו מוסיפים על התורה ומצותיה וכענין שדרשו חז"ל חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. רבש"ע הרבה גזירות גזרתי ע"ע יותר ממה שגזרת עלי והנה הכוס הזה הוראה על חירות מיו"ן והנה הגם שהש"י התנוסס עמנו בימי שליטת היוונים בבית שני עכ"ז לא נתבטלה מלכותם לגמרי ונתערבו עם אלופי אדום הגם שהעיקר נקרא כעת ע"ש אדו"ם כמשארז"ל משמני ארץ יהיה מושביך זו איטליא של יו"ן והנה עינינו רואות א"צ לראיות ובמהרה יתבטלו עם אלופי אדו"ם אבל עדיין מתחכמים על גופותינו ונפשותינו ותורתינו ירא ד' וישפוט וזה היה כי בזמן בית שני לא היה גאולה שלימה ולא היתה נבואה ואורים ותומים וארון והדברים ארוכים אצלינו במאמרי חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק עד דכליא ריגלא דתרמודאי חכמות חיצונית כמבואר אצלנו: כוס ד' מורה על חירות מאדום גלות הארוך הזה שנתקיים בנו בעוה"ר ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' ואין חזון נפרץ ואין נס נגלה ואוה"ע חושבים אותנו כהפקר ח"ו בזויים ושפלים ודוויים וסחופים ואומרים איה אלהיכ'. ע"כ אנו אומרי' על הכוס זה שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך וכו' אשר בשמך לא קראו וכו' לא לנו ד' וכו' למה יאמרו הגוים איה נא אלקיהם וכו' מן המצר קראתי וכו' אנא ד' הושיעה נא ואחר כך מסיימין ברוך הבא בשם ד' הגם שח"ו אין לנו שום זכית הנה אנחנו באים בשם ד' שיעש' למען שמו הגדול המחולל בגוים באמור עם ד' אלה ומארצו יצאו וניתנים למשיסה כהפקר ח"ו והנה הבטחה לנו מהש"ו ע"י דוד שאמר ברוה"ק ברוך הבא בשם ד' שיתבע כביכול עלבון שמו יתברך והנה תתבונן כי שני כוסות האחרונות נגד הב' מלכיות שעדיין לא יצאנו מהם כי אפי' ממלכות יו"ן לא יצאנו לחירות עולם והמה משותפים עם אדום כמבואר בגמרא ע"ז איך שלחו זה לזה ע"ש: והנה יום המקווה להש"י יתבטלו הב' מלכיות אחרונות כראשונות ובזה תתבונן א"ל תרי כסי קמאי בעי הסיב"ה דהשתא דקא מתחלי לה חירות שאלו הכוסות מורים על המלכיות שהיו לנו כבר חירות והצילנו הש"י מהם ונתבטלו המלכיות לגמרי תרי כסי בתראי לא בעי הסיבה דאלו אינם מרמזים על המלכיות הראשונות שנתבטלו ומאי דהוה הוה והשתא אנן מרמזים על המלכיות האחרונות ולזה נעבוד הסיב"ה להורות על החירות מהם ואנחנו תחת רשותם בעוה"ר: וא"ל תרי כסי בתראי בעי הסיב"ה דההוא שעתא הוא דקא הוה חירות הוא הבטחתינו נאמנה בסיפורנו שבודאי יצא לחירות והוא משא"כ כסי קמאי עבדים היינו קאמר רצ"ל מה שהיינו עבדים להם אבל כבר יצאנו מהם וא"צ להראות בזה אמונה ובטחון והשתא דאתמר הכי וכו' אידי ואידי בעי הסיב"ה תקנו מסדרי הש"ס לכולהו הסיב"ה בתרי כסי קמאי הודאה על העבר ובתרי כסי בתראי אמונה ובטחון על העתיד במהרה בימינו אמן:
4
ה׳ע"ד הדרוש בהקדים מעשה בר"א ור"י וכו' שהיה מסובין בבנ"י בר"ק והיו מספרין ביצ"מ כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית הנה יש להתפלא למה משמיענו שהיו מסובין ודאי עשו כתקנת חז"ל להיות מסובין ואין הכוונה רק להשמיענו אריכתם בסיפור הניסים א"כ לא הו"ל למימר רק שהיו מספרין ביצ"מ כל הלילה וגם למה משמיענו שהיה הסיבתם בבנ"י בר"ק דייקא וגם למה אמר כל אות"ו הלילה הל"ל כל הליל' ושבנו להתבונן ע"פ מ"ש הבחיי בפסוק כה אמר ד' כחצות הלילה דהנה ליל יצ"מ היתה ליל חמישית כנודע והנה אז שעה ששית שעה קודם חצות לילה היא שליטת מז"ל צד"ק המורה על החיים והשלום ושעה שביעית היינו ראשונה אחר חצות הוא שליטת מז"ל מאדי"ם המורה על הריגה ומיתה והנה קודם חצות לא הרשה אותן פרעה עדיין לצאת עד אחר חצות שאמר קומו צאו מתוך עמי והנה קודם חצות עדיין נקרא עליהם שם עבדיו עד אחר חצות שקנו החירות לגמרי ונ"ל לפרש עפ"י פשוטו (הגם שהרב הבחיי כתב באופן אחר) דהתגלות כבודו ית"ש במצרים היה קודם חצות במזל צד"ק והמכה התחילה במזל מאדים הוא כח ס"מ שר עשו ועמלק (המן מזרעם בגימ' מאדי"ם) ורצה הש"י להגיד לנו מראשית אחרית ליל שמורים הוא לי"י להוציאם מאצ"מ וכ"ה ליל שמורים הוא הלילה הזה לי"י לכל ב"י לדורותם כשעתיד לנקום נקמתינו מיד אדו"ם ועמלק ע"כ היתה המכה בשליטת מז"ל מאדי"ם שהוא כח הס"מ המקטרג בכל הגליות וגם בגלות מצרים הקול נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף הוא הקול אשר מן שמיא נפל מן הנפילים אשר היו בארץ (וזה שפירשנו קלים היו רודפנו כל הרודפים אותנו בגלות כולם הם קלים ומקטרג הק"ל מנשר"י שמים מן אותן אשר נשרו ונפלו מן השמים לשון פירות הנושרים) ע"כ תיכף בגאולה ראשונה הית' הנקמה בזמן שליטתו אך להיות שלא יאמרו המצריים שהמכה הוא בטבע שליטת המזל דמזל זה מאדים מורה על שפיכת דמים ע"כ היתה התגלות כבוד מלכותו יתברך כביכול במזל צד"ק כביכול כאילו נעשה הכנה למיתת מצרים במזל צד"ק שהוא שופט בשפיטת המערכת לצדק ולחמלה ועכ"ז הש"י משדד המערכ' כרצונו והמקרא מסייעני כה אמר י"י כחצות הלילה (היינו סמוך לחצות במזל צד"ק) אני יוצא בתוך מצרים ומת כל בכור (הוא בחצות מז"ל מאדי"ם) ע"כ אח"כ במעשה נאמר ויהי בחצי הלילה וי"י הכה כל בכור לא נאמר ויעבור י"י והכה כל בכור להיות באמת ההעברה היתה קודם חצות כביכול והמכה בחצי הלילה ממש כענין שנאמר ויהי בחצי הלילה וי"י הכה בחצ"י ולא כחצ"י כצ"ל. ויש לכוין גם דברי חז"ל לדרוש הלזה ויארך הענין בכאן) והנה לפי"ז היה בכאן ב' ענינים א' שהראה הקב"ה במכה הלזה שידוד המערכה והיפך שפיעת המזל והורה שאין מזל לישראל והוראה הב' שכן עתיד לנקום נקמתינו מיד אדום בהעביר כח ס"מ ולהוציא בלעו מפיו והוא הוראת מצות הסיבה בחירות המופלג בלילה הזה אחת בשביל החירות הנתהווה בחצי הלילה הראשונה בהתגלות כבוד הש"י להשמיד עריצים והיה התגלות ההוא במזל צד"ק (המורה לצדקה ולחמלה) (ועכ"ז נתגלה הש"י אז להעביר ממשלת זדון ולהכחידם בעבור עמו ישראל הנה הורה הש"י בזה חירות לישראל מן המזל וזה בחי' ראשית הגאולה גאולת מצרים שהיתה סברתם שהכל תלוי במזלות ע"כ היו עובדין לבכור המזלות מזל טלה. והשנית בשביל החירות שבישרנו יוצרנו בראשית הגאולות אחרית הגאולות היינו החירות האחרון שיהיה לחירות עולם בגוף ונפש חירות משעבוד מלכיות ומקליפות וממלאך המות כאשר יתבטל כח ס"מ. ומעתה תבין שהיו אותן החכמים מסובין בבנ"י בר"ק דייקא (כי מבני בניו של המן מזרע עמלק כח מאדים ס"מ) למד תורה בבני ברק (דייקא שהוא בחלקו של דן אשר ביניהם היתה בעוה"ר הע"ז הראשונ' בא"י פסל מיכה) והנה תדע דמש"ה מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה כי עשה המן א"ע ע"ז כי כחו הוא הס"מ א"ל אח"ר (בגי' עמלק כנודע) ותמצא בנ"י ברק בגימ' השטן הוא השטן הוא וכו' דהוה ליה רשות לאסטוני על שהגבירו כחו בע"ז בעוה"ר והנה הפועל ישועות בקרב הארץ הוא המוציא יקר מזולל כמו שיהיה לעתיד שהניצוץ הקדוש של הס"מ יוכלל בקדש היינו הא' החיות אשר בו מאלופו ש"ע והשאר דהיינו ק"ל מן שמיא נפל וכן פתרו להמן כאשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו וזהו הרמז שגם לעתיד ב"ב יתבטל כחו של עמלק (א"ל אח"ר ס"מ מאדים לגמרי) וישאר גם הוא לאלקינו (היינו הניצוץ כקדוש הטמון בתוכו) ואז יתבטלו כל הכוחות החיצוניו' ולכל ב"י יהיה אור ליהודים היתה אורה זו תורה וזה עיקר החירות חירות הנפש השכליות ע"כ אותן החכמים בספרם יציאת מצרים באותו הלילה (זמן גאולה הראשונה שהיה עיקר מכת בכורו"ת בשליטת מזל מאדים ס"מ שרו של אדו"ם ועמל"ק המקטרג בכל הגליות והוא השטן והוא וכו') הנה היו מסובין (הראו במעשיהם עיקר החירות) בבני ברק (אשר שם כבר התנוצץ הישועה והחירות הזאת דייקא במקום הרשע מקום שבט דן אשר הי' פסל מיכה ע"ז הראשונה אל אחר ודוקא מקום המיוחד בנ"י בר"ק בגי' השט"ן שם משורש צפעוני המן מזרע עמלק שעשה א"ע ע"ז שם מבני בניו למדו תורה בבני ברק ונתברר הכח החיות של הדע"ת דסט"א שהוא עמל"ק ונתברר כחו אל הדע"ת דקדושה בהתעוררת הדע"ת אל התורה וזה עיקר החירות המקווה לנו והנה להיות שהיו מסובין בבנ"י בר"ק דייקא הנה מזה עשו עיקר מביטול כח ס"מ מאדי"ם שמא תאמר שלא ספרו מן הטובה הגדולה שנעשה במצרים קודם שליטת מז"ל מאדי"ם היינו קודם חצות כמש"ל שאז הוציא אותם הש"י מתחת טבע המזלות להורות שאין מזל לישראל כי חלק י"י עמו לזה אמר שהיו מספרין ביצ"מ כ"ל אותו הלילה רצ"ל שהיו מספרי' גם מה שהי' נעשה קודם חצות רק שהיו מסובין בבנ"י בר"ק להורות החירות המופלג המקווה לעתיד (ויש לרמז שהיו מספרי"ם מל' ספי"ר היינו שהי' מזהירי' ומאירי' בהגד' דיצ"מ כ"ל אות"ו הליל"ה היינו כל ימי משך גלותינו החל הזה הדומה לליל' ע"י התגברות הס"מ הצר בקטרוגו וכיון שהיו מספרים מה שהי' נעשה ביצ"מ בביטול כח מאדי"ם הנה האירו לישראל מתוך האפיל' להראות להם אמונת אומן את אשר עשה ועשה הפועל ישועות בקרב הארץ בעת אשר כביכול יבא מאדום חמוץ בגדי' מבצרה אשר פורה ידרוך להוציא יקר מזולל השמן הטוב של הניצוץ הקדוש הטמון והחרצנים והזגין עם כל הפסולות יושלכו אל ארץ גזירה במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם) וזה גם כן שיש להתבונן שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית דבר בעתו מה טוב סימנא מילתא להיות כל מגמתם בסיפור ובהסיב"ה בבני בר"ק להורות הביטול של אל אחר שאז יהי' י"י למלך עכ"ה ביום ההיא יהי' י"י אח"ד ושמו אח"ד ואז יהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם המיוחד ע"כ באו אז תלמידיהם וא"ל רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית לקרוא בשם המיוחד. י"י אח"ד ושמו אח"ד:
5
ו׳כעת נחזור לשמעתין תרי כסי קמאי שאומרים עליהם עבדים היינו לפרעה וכו' הנה מספרים כל הנסים שנעשו לנו במצרים אשר הי' כחם ראשית המזלות ראש הטבעיים ופירסם הש"י אלקותו והראה לעין כל איך הוא משדד המערכה והוציא אותנו מתחת יד טבע המזלות בגילוי שכינתו עלינו לא ע"י מלאך ולא וכו' (והוא הנעשה קודם חצות במז"ל צד"ק כמש"ל) והנה החירות הזה להיותו חירות מבכור המזלות הנה הוא יסוד מוסד לכל הגאולות הך הכפתור וירעשו הסיפים. ותרי כסי בתראי מתפלל על העתיד יום המקווה לנו. בברהמ"ז רחם נא י"י אלקינו על ישראל עמך ועל ירושלים וכו' ובנה ירושלים וכו' ואח"כ אנו מתפללים שפוך חמתך אל הגוים וכו' לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד (שיהיה ה' אחד ושמו אחד) למה יאמרו הגוים איה וכו' מן המצר קראתי וכו' כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם המשכיל יתבונן ואח"כ מסיימין אודך כי עניתני ותהי לי לישועה וכו' מאת ה' היתה זאת וכו' זה היום עשה ה' וכו' ברוך הבא בשם ה' הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו והנה הוא עיקר החירות המקווה לעתיד ב"ב חירות עולם לנפש השכליות והוא אשר הראה לנו הש"י בגאול' הראשונה בהכות את מצרים אחר חצות בשליטת מזל מאדי"ם (כח ס"מ הצר המקטרג כמו כן גם עתה ב"ב) ואז בזמן ההוא דייקא ניתן לנו רשות לצאת חפשי כאשר צעק אז פרעה קומי צאו מתוך עמי ובזה תבין אמרי לה כסי קמאי בעי הסיב"ה דהשתא הוא דקא מתחלי לה חירו' דהיינו בסיפור יצ"מ והתגלות כבודו להיציאנו מתחת כח המזלות הנה הוא יסוד מוסד לכל הגאולות כי מצריים כחם ראש המזלות הך הכפתור וכו' הנה בזה הענין צריכי' להראות סימן החירות תרי כסי בתראי ל"צ הסיב"ה דמאי דהוה הוה רצ"ל מה שהיה ומה שיהיה בכל גאולה מכל האומות כבר הי' במצרים כי מצרים הראש והעיקר כנ"ל ואמרי לה אדרבא תרי כסי בתראי בעי הסיב"ה דההוא שעתא הוא דקא מתחלי לה חירות רצ"ל הלא תראה שלא היה החירות במצרים עד שהש"י שובר כח קטרוג הס"מ במזל מאדי"ם אז צעק פרעה קומו צאו וכו' בזה הורה לנו הש"י שעיקר חירות לו כאשר ינקום נקמתינו ממלכו' הרשע' אשר מזלם מאדי"ם וכחם הס"מ תרי כסי קמאי לא בעי הסיב"ה דאכתי עבדים היינו קאמר רצ"ל הגם שהיתה גאולה במצרים גאולה שלימה עכ"ז אומרים עדיין עבדים היינו כי נתהווינו לעבדים עוד ועיקר החירות צריכין להראות בזכרון הגאולה העתידה וזה אשר הראנו הש"י במצרים וכנ"ל השתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי הסיבה שכך היא חובתינו וכך יפה לנו סימן החירות (בהכרת הטובה להש"י) בשתי הענינים חירות מן המזלות וחירות מן שעבוד מלכיות וקטרוג שריהם ונצא חפשים בב' מגלות הנפש וגוף והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע והש"י ימהר לשכון כבוד בארצינו במהרה בימינו אמן:
6
ז׳ע"ד הסוד יעויין בכתבי האריז"ל ד' כוסות נגד מוחי חב"ד (דאימא) כוס א' מוח חכמה. ב' מוח בינה. ג' מוח הדעת מצד החסדי"ם. ד' מוח הדעת מצד הגבורו"ת והנה הענין הנעש' בגבהי מרומי' מהראוי להסביר הענין בשכלנו דבודאי הענין הנעשה בגבהי מרומים מגיע גם לנו הארה לתורה ולעבודה והנה תתבונן הענין במצרים הי' גלות הדע"ת לא ידעו את ה' והיו משוקעים בטומאת מצרים והנה איכות הדעת ידוע דהוא ממוצע בין כלי המחשבה והמעשה כי מוח החכמה (באדם) הוא מושכל הראשון משכיל על דבר ומוח הבינ"ה הוא מושכל שני המתבונן דבר מת"ד מחשב האיך לדעת לעשות דבר הנרצה לו ואחר שנגמר הדבר בחו"ב בהסכמ' להוציא הדבר מן הכח אל הפועל הוא בכלי הדע"ת התוקע הדבר במחשבה לבל ינוח עד יגמור הדבר (דע"ת לשון התקשרות ויד"ע אדם וכו') למשל כשמחשב האדם לאהוב את ה' ולירא מפניו הנה מתחכם בחכמת"ו כי אלקים קדושים הוא וגדול אדונינו ורב כח ואח"כ בבינת"ו מתבונן בפרטות גדולתו כפי רוחב שכלו ובגדלות טובותיו ית"ש והאיך מחוייבין לעבדו ואח"כ הנה כשידחה הדבר ממחשבתו לא יתפעל ולא תפל עליו אימה ופחד ולא יכנס בלבו אהבת הש"י אבל כשיתקשר הענין בדעת"ו ויתמוד במחשבה זו אז יתפעל ויפול עליו אימה ופחד ויכנס בלבו אהבת השם ויראתו (שהוא כללות כל המעשים הטובים הנעשים תחת השמש בירא"ה ואהב"ה) ע"כ בדעת יש בו עיטרא דחסדי' (אהבה) ועיטרא דגבורות (יראה) והנה כשהוציא הש"י את ישראל ממצרים והודיעם את כחו הגדול ועזוז נוראותיו אמר להם כ"פ וידעתם כי י"י אני י"י והנה היא הוציאה לחירות עילם. אמרי לה תרי כסי קמאי בעי הסיב"ה הם נגד מוחי חו"ב דהשתא הוא דקא מתחלי לה חירות שכבר יש לנו ידועה ויכולת להתבונן בגדולתו ורוממותו והיא עיקר הצלחת הנפש חירות עולם. תרי כסי בתראי לא בעי הסיב"ה שהם נגד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות שבדע"ת ומאי דהוה הוה דכיון שמתבונן האדם בחו"ב ממילא תכנס בלבו הירא"ה ואהב"ה והדע"ת אינו פועל פעולה חדשה רק את אשר כבר נעשה בחו"ב וא"ל אדרבא תרי כסי בתראי בעי הסיב"ה דהאי שעתא הוה חירות (כשמתבונן בדע"ת ומתקשר באותה מחשבה שמיילדת אהב"ה ויראה כי בדעת יש בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות) תרי כסי קמאי לא בעי הסיב"ה דאכתי עבדים היינו קאמר מהתבונות כרגע בלי התקשרות אינו יוצא עדיין משעבוד ועכורות החומר ולא יתפעל ביראתו ואהבתו ית"ש והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי אידי ואידי בעי הסיב"ה תרי כסי קמאי למעלתם בקדימה והן המה המולידים כמו אב ואם ותרי כסי בתראי למעלתם בתכלית להוציא כלי למעשיהו להביא לידי פועל והשם הטוב יכפר. ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. אמן:
7