בני יששכר, ניסן ד׳:ג׳Bnei Yissaschar, Nisan 4:3

א׳דרוש ג פסחים דף ק"ט ע"ב
פיסקא לא יפחתו לו מארבעה היכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי סכנה והתניא לא יאכל אדם תרי ולא ישתה תרי וכו' אר"נ אמר קרא ליל שמורים ליל המשומר ובא מן המזיקין רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' רבינא אמר ד' כסי תקוני רבנן דרך חירות כל חד וחד הוא מצוה באנפי נפשי' הוא עכ"ל הגמ': הרי"ף ז"ל הביא הנך ג' תירוצים דר"נ ודרבא ודרבינא ומסיים על הך תירוצא דרבינא שאמר כ"א וא' מצוה בפ"ע ואמרו רבוותא הואיל כ"א וא' מצוה בפ"ע הוא ברכינן בפה"ג אכל כסא וכסא (והנה לכאורה יקשה לפי"ז הרי הלובש כמה בגדים מצוייצים של ד' כנפות א"צ לברך אלא ברכה אחת לכולם הגם שכ"א בפ"ע וביותר יקשה הרי ברכת בפה"ג ברכת הנהנין הוא ומה שייכות יש לה למצוה כיון שנהנה יחד במסיב"ה אחת בלי היסח הדעת למה לא תסגי ברכה אחת לכולן ע"כ צ"ל כדדייק ופירש הר"ן דהראי' הוא מדחזינן דלענין זוגות כ"א מיקרי בפ"ע וחשבינן לי' כנמלך ואין בו משום זוגות והנה בנמלך צריכין לחזור ולברך וכיון דחשבינן כנמלך לענין סכנתא מכש"כ לענין ברכ' דחמירא סכנתא וכו' כנ"ל לפרש עפ"י דברי הר"ן הגם שהר"ן ז"ל לא ביאר הכל נ"ל שזה כוונתו) וכתב עוד הרי"ף ז"ל ומסייע להאי סברא מהא דתנן שחט מאה חיות וכו' מאה עופות במ"א כיסוי אחד לכולם. רי"א שחט חי' יכסה ואח"כ ישחוט העוף. א"ר יוחנן מודה ר"י לענין ברכה שאין מברך אלא ברכה אחת. א"ל רבינא לר' אחא ברי' דרבא ואמרי לה ר' אחא ברי' דרבא לר' אשי מ"ש מדר' ברונא ור"א תלמידי דרב דהוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו ר' ייבא סבא וא"ל הב לן ונברך והדר אמרי הב לן ונשתי א"ל ר' ייבא סבא הכי אמר רב כיון דאמריתו הב לן ונברך אתסר לכו למשתי חמרא ואהדר לי' הכי השתא התם מישתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. הכא אפשר דשחט בחדא ידא ומכסי בחד ידא שמעינן השתא דכי היכי דלענין ברהמ"ז כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הוה הפסק וכדמפסיק לי' לברהמ"ז צריך לחזור ולברך בפה"ג ה"נ כיון דלא אפשר לי' למיקרי ולמישתי בהדי הדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה ובתר דגמר הלילא בפה"ג וסברא מעליא היא והכי מיבעיא למיעבד עכ"ל. והנה בעל המאור ז"ל דחה ראי' זו ואמר דלא דמי דבבהמ"ז מישתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר וכיון דקא' הב לן ונברך סילק א"ע מלשתות אבל הכא מי סילק א"ע הרי דעתו לשתות ד' כוסות וגם ל"ש לומר דמישתי וברוכי בהדי הדדי לא אפשר דהרי מותר לשתות בין הכוסות ואין כאן חוב' שיאמר דוקא הגדה תיכף אחר שתיית כוס ראשון והנה הביא להלכה דברי הרי"ץ גאות שפסק שלא לברך רק על כוס א' וג' וכן דעת הרא"ש דכתב דהגם דכל חדא מצוה בפ"ע לא מיקרי היסח הדעת והנה הרמב"ן והר"ן קיימו דברי הרי"ף זצ"ל באמרם דהוה סילוק תיכף כשמתחיל למזוג כו"ס ב' ומתחיל לומר הגדה והא דבין הכוסות מותר לו לשתות היינו קודם שמתחיל לומר ההגד"ה על כו"ס ב' יעיי"ש באריכות דבריהם והנה לי הקטן תמוהי' פסקי הרא"ש ובעל המאור ז"ל דהגם דדחו ראיית הרי"ף מברהמ"ז דשם הוה סילוק והיסח הדעת משא"כ כאן הנה הגם שנודה להם דאין ראי' מברהמ"ז עכ"ז מוכח שפיר סברת רבותיו מהרי"ף ז"ל מפשטא דגמרא דמברכינן אכל כסא מדחזינן דמיקרי נמלך לענין זוגות הה"ד לענין ברכה והנה בעל המאור והרא"ש ז"ל לא הזכירו כלל מזה וגם הרמב"ן והר"ן ז"ל בהמליצם טוב על רבינו הגדול הרי"ף למה לא הזכירו במליצתם גם זאת הוכחה של רבותיו ז"ל ועל הרי"ף ז"ל יקשה ג"כ כיון דסברת רבותיו מוכרחת כנ"ל למה הוצרך לסייעתא שאינו מוכרחת כ"כ ואם לרווחא דמילתא הביא הסייעתא אבל עיקר יסודו בנוי לתלפיות משיטתן דבכאן הל"ל וסייעת"א עו"ד להדי"ן ומדקאמר ומסיי"ע לה"ך סבר"א משמע שדברי רבותיו אינם מוכרחים מכאן רק הוא עפ"י סברא. ומסיי"ע לה"ך סבר"א ממקום אחר. וביותר יקשה לשון הרא"ש כשהביא דברי הרי"ף כתב. ומסיי"ע לו' בלשון יחיד ואם קאי על דברי רבותיו דהרי"ף ז"ל הל"ל ומסייע לה"ו והבן. ונ"ל להבין דבריהם עפ"י אשר נדקדק בדברי הנך אמוראי בגמ' ר"נ אמר ליל שמורים לילה משומר וכו' רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' רבינא אמר כל חדא וחדא מצוה בפ"ע. והנה יש להתבונן מר מ"ט לא אמר כמר וכדרך הש"ס בגמ' בכ"מ והנה נ"ל כולהו כר"נ לא אמרו עפ"י מ"ש הרשב"ם והתוס' אהא דמקשו בגמ' היכי מתקני רבנן מידי וכו' הא לקמן אמרינן לרבא ד' אין בו משום זוגות ותירצו היינו שאין בזה חשש מזיקין אבל לכשפים חיישינן וא"כ לפי"ז עיקר הקושיא היכי מתקני רבנן מידי דיכול לבוא לידי היזק ע"י המכשפי' וא"כ לפי"ז נוכל לומר כולהו כר"נ לא אמרי דסברי ליל המשומר ובא מן המזיקים אבל לא מן הכשפים ועוד דהדרש"א הזאת ליל שמורי"ם מן המזיקין הוא לשיטת ר"א דס"ל בתשרי נברא העולם אבל לשיטת ר' יהושע דס"ל בניסן נברא העולם ליל שמורים לגופי' איצטרך ליל המשומר ובא מששת י"ב וכדדרש במס' ר"ה (ור"נ ס"ל דכולי עלמא מודו בזה וכדכתבו שם התוספות [וגם] ס"ל מדהוא משומר מן המזיקין משומר נמי מן הכשפים) כולהו כרבא לא אמרי כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו וכו' ס"ל כיון דקיי"ל ברהמ"ז אינה טעונה כוס דוקא ובפרט ביחיד לא שייך לומר כוס של ברכה מצטרף לטובה וכו' דזה דוקא אי ס"ל ברהמ"ז טעונה כוס וע"כ צ"ל כן דהא לקמן בגמ' דף קי"ז מזגו לי' כוס ג' מברך על מזונו אמרינן בגמ' א"ל רב חנן לרב"א ש"מ ברהמ"ז טעונה כוס א"ל (רבא) ארבעה כסי תקינו רבנן כל חד וחד נעביד ביה מצוה ע"כ והנה לכאורה קשה דהנה רבא בעצמו' אמר כאן דמש"ה לא הוה זוגות דכוס של ברכה מצטרף וכו' א"כ לישני לי' לר' חנן לא תדייק מכאן דברהמ"ז טעונה כוס דמש"ה תקינו רבנן בכאן דיברך ברהמ"ז על כוס אחד כי היכי דלא להוי זוגות דכוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו וכו' אלא ע"כ דהא בהא תליא אם נאמר דברהמ"ז אינה טעונה כוס הכוס מצטרף לזוגות הבן הדבר והא דמשני רבא בכאן כוס ש"ב מצטרף לטובה וכו' דבאמת הוא ס"ל ברהמ"ז טעונה כוס רק שם השיב לר' חנן דרצה להוכיח הדבר ממתניתין (וקשיא למאן דס"ל ברהמ"ז אינ' טעונה כוס) והשיב לו רבא דממתניתין אין הוכחה (ולא קשה למאן דס"ל אינה טעונ' כוס) ודו"ק וא"כ מש"ה אינך אמוראי לא אמרי כרבא דאינהו ס"ל דברהמ"ז אינה טעונה כוס והבן אלא כולהו כרבינא מ"ט לא אמרי ובפרט רבא מ"ט לא אמר כשמעתי' שאמר לקמן ד' כוסות תקינו רבנן כל חדא וחדא ליעבד בי' מצוה וא"כ הוה כ"א מצוה בפ"ע והוה כנמלך ובהיסח הדע"ת וכמ"ש רבינא ע"כ צ"ל דר"נ ורבא ס"ל כסברת בעל המאור והרא"ש והרי"ץ גאו"ת דהגם דכ"א מצוה בפ"ע זה לא נק' היסח הדע"ת ונמלך לענין ברכה וכמש"ל דלו יהי' כלובש כמה בגדים מצוייצים דברכ' אחת לכולן וא"כ מכש"כ לענין זוגות דחמירא סכנתא ע"כ נאדו ר"נ ורבא מטעמא דרבינא ואמרו טעמים אחרים וא"כ לו יהי' כסברת הרי"ף ורבותיו דלרבינא כמו דנק' היסח הדעת ונמלך לענין זוגות הה"ד לענין ברכה אעפי"כ הנה נראה דר"נ ורבא פליגי עלי' ויש לפסוק כוותייהו דרבים הם ובפרט לענין ספק ברכות ולפי"ז שפיר מצאנו טוב טעם ודעת לדברי בעל המאור והרא"ש דדחו דברי הרי"ף הא דמייתי ראי' מברהמ"ז. והנה אעפי"כ יש ראי' מכאן מדברי רבינא ומדברי רבותא דהרי"ף אבל זה א"צ לפנים דכיון דאין ראי' מוכרחת ממקום אחר לו יהי' דלרבינא הדין כן לברך על כל כסא הרי ר"נ ורבא פליגי עלי' והלכה כרבים ולפי"ז גם דברי הרי"ף ז"ל מדוקדקים באופן זה דקאמר ומסיי"ע להא"י סבר"א וכו' דמשמע דאין ראי' מוכרחת מכאן במקומה לפסוק כן להלכה והוכרח להסתייע ממקום אחר שמוכח משם דסוגיות הש"ס כרבינא וביותר בגירסת הרא"ש בדברי הרי"ף ומסיי"ע ליה לשון יחיד ורצ"ל מסיי"ע לי' לסברת רבינא דהרי אין לפסוק כרבינא כיון דרבים פליגי עלי' זולת אם יסתייע לן מאיז' סוגיות הש"ס דס"ל כרבינא פסקינן כן. ע"כ כתב ומסיי"ע לי' לרבינא מסוגיות הש"ס מהך דתלמידי דרב וכיסוי והנ' בעל המאור והרא"ש דדחו הראי' מברהמ"ז דשם מיקרי סילוק וכמש"ל הנה הגם דנאמר דלרבינא צריך לברך אכל כסא אעפי"כ לית הלכתא כוותי' דרבים פליגי עלי' והנה לרמב"ן ור"ן שקיימו ראיית הרי"ף ז"ל באמרם דגם בכאן מיקרי סילוק כיון שמזג הכוס והתחיל לומר ההגדה הוה שפיר דומה לברהמ"ז וראי' נכונה הוא ע"כ יש לפסוק כרבינא ופטטייא דאורייתא טבין:

ב׳ע"ד הרמז לבאר טעם פלוגתתן שיט' הרי"ף וסייעתו לברך על כל כסא ושיטת הרא"ש ובעל המאור לברך על כוס א' וג' להבין במאי פליגי דהנה אמרז"ל בירושלמי טעם ד' כוסות שתקנו חז"ל הוא ע"ש ד' לשונות של גאול' והוצאת"י והצלת"י וגאלת"י ולקחת"י והטעם הזה הביא הרשב"ם בשיטתינו והנה הקשה המג"ע ז"ל אעיקרא דדינא פירכא למה נאמר דוקא ד' לשונות בגאול"ה ואנן נמי נידון אבתרי' הלא בפ' ההוא נאמר בהתחלה לכן אמור לב"י אני י"י והוצאת"י וכו' הנה הקדים הש"י קודם הד' לשונות להודיע לב"י השם הנכבד ומהו הסמיכות זה לזה ובפרט לפי דברי חז"ל שהסמיכו מכאן רמיזת הד' כוסות מהו הענין להקדים לזה ידיעת השם הנכבד עוד יקשה עלינו אם רצו חז"ל לתקן לנו איזה דבר נגד ד' לשונות למה דוקא ד' כוסו"ת יי"ן ולא תקנו ד' מצות או ד' ברכות על הגאולה ולהבין כ"ז נקדים מ"ש הבחיי פ' בא ד' מזבחות היו לישראל במצרים הס"ף שהוא עגול נגד היו"ד של שם הנכבד המשקו"ף נגד הו'. ב' מזוזות ב' ההי"ן וכנגד השם הנכבד הזה תקנו ד' כוסו"ת כו"ס א' מקד"ש עליו כי הוא נגד היו"ד קד"ש ישלח עזרך מקודש (עיין בזהר בפסוק ואנשי קד"ש תהיון לי) כוס ב' אומר עליו ההגדה סיפור הנסים נגד ה' ראשונה משם סוד החירות והנסים כו"ס ג' ברהמ"ז נגד הו' נק' שמי"ם משם המזון כמ"ש הכתוב הנני ממטיר לכם לח"ם מן השמי"ם כוס ד' אומר עליו שפוך חמתך אל וכו' נגד ה' אחרונה נוקמת נקמתינו במהרה עכ"ד בקצת תוס' ביאור. והנה לפי"ז אומר לך תקנו נגד שם הנכבד ד' כוסו"ת יי"ן דהנה שם הנכבד יש לו כ"ד צירופים (דהגם דאין לו רק י"ב צירופים היינו משום שיש בו ב' אותיות שוות אבל כשנעריך הה' ראשונה משתנית בכתובתה וצורתה מן הה' אחרונה א"כ ישנם כ"ד צירופים כמשפט כל תיבה בת ד' אותיות שבונה כ"ד בתים כמבואר בס' פלח הרמון להרמ"ע ז"ל כ"ד צירופים) והנה ישתנו כל עניני הויות העולם לפי צירופי הו"י' והש"י כביכול מסר סוד שמי לעמו ישראל ויכולין לפעול פעולת שונות לפי הצטרפו' השם הנכבד במקומו ושעתו לפי הענין המצטרך ולא עשה כן לכל גוי כי חלק הוי' עמו הג"ה וזה שנמצא לרז"ל במדרשים מפני מה ישראל מתפללים ולא נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם שנאמר אשגביהו כי ידע שמי יקראני ואענהו. ולפי הנ"ל הכוונה שאינם יודעים איזה צירוף השם הנכבד מצטרך לפעולת זאת הבקשה שהוא מבקש. ובמ"א כתבנו פירושי' שונים בזה המדרש וכולהו קשוט: הנה כ"ד צירופי הוי' בגי' תדר"ך וז"ש הכתוב אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהוי' מגן עזרך וכו' ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדר"ך הבן הדבר והנה כ"ד צירופים מכל אות ישנה ו' צירופים היינו מן היו"ד ו' צירופים. מן הה"א ראשונה ג"כ ו' צירופים וכו' והנה לבעבור זה היטיבו חז"ל שתקנו ד' כוסות נגד השם הנכבד נגד כל אות כו"ס יי"ן בגי' ו' צירופים (והנה הם ד' לשונות של גאולה והוצאת"י נגד היו"ד מן השם הנכבד שהוא רמז לחכמה. כ"ח מ"ה וכל דבר מוציאין מן מכח אל הפועל מבחי' חכמ"ה ומתחלת התורה בראשית בחוכמתא ראשית חכמ"ה ע"כ מרומזת ביו"ד שהוא רק נקודה ראשית הכתיבה ויכולין לעשות ממנה כל אות שירצה והצלתי אתכם מעבודתם נגד ה' ראשונה יובל העליון המוציאה עבדים לחירות וגאלתי נגד הו' מן השם השפעה לבנ' ע"י הגואל יסוד צדיק ו' זעירא ולקחתי נגד ה' אחרונה מקבלת השפעת עליונים יתואר בה לשון קיחה כמו כי יקח איש אשה וכו') הנה לבעבור זה הקדים הכתוב לכן אמור לב"י אני הו"י' והוצאתי וכו' ולבעבור זה תקנו חז"ל ד' כוסו"ת יין כל כו"ס יין בגי' ו' הויות ס"ה כ"ד צירופי הוי' וכנ"ל והכל נמסר לישראל לפעול פעולת נוראות בעולמות עליונים ותחתוני' והנה לפי"ז לפי סברת הרא"ש ובעל המאור שאין לברך רק על כוס א' וג' והוא דכבר ידעת שהיו"ד מן שם הוי' ב"ה הוא בחי' משפיע והה"א בחי' מקבל וכן אות הו' משפיע ואות ה' אחרונה מקבלת וקיי"ל אין פרי בטנה של אשה מתברכ"ת אלא מפרי בטנו של איש כי הברכ"ה היא עיקרית במשפיע ע"כ א"צ לברך רק על כוס א' ב' ברכה ועל כוס ג"ד ברכה אחת ולסברת הרי"ף דסוגין דעלמא כוותי' הנה הגם שהה"א מקבלת בערך היו"ד עכ"ז הוא משפעת לאותיות ו"ה כנודע וכן הה"א אחרונה נותנות טרף לביתה וחוק לנערותי' עולמית בי"ע ע"כ צריכין לברך על כל כסא וכסא והש"י יאיר עינינו בתורתו ומצותיו:

ג׳ע"ד הדרוש בירושלמי פ' ע"פ. מנין לד' כוסות וכו' ר' לוי אמר נגד ד' מלכיות להתבינן אומרו מני"ן משמע שרוצה לידע רמז מן התורה הנה ע"ז לא השיב ר' לוי. ב' מהראוי לתת לב למה היתה כזאת לרז"ל לתת זכר לד' מלכיות בסיפור גאולת מצרים. ג' מהו הנרצה בעשות זכרון לממשלתם בעוה"ר על ישראל והנה כ' המהר"ש יפ"ה בעל היפ"מ הרמז לבטחון כמו שגאל אותנו הש"י ממצרים כן יגאלינו מאלה ב"ב לכן לא עשו רמז למלכות מצרים שכבר נגאלנו ממנה והנה לפי דבריו ז"ל הנה כעת שכבר נגאלנו מן ג' מלכיות לא יצטרך רק כוס א'. ד' למה תקנו הזכר הזה דייקא בכוסות יין ולא במצה וכיוצא. והנה נקדים הלא ידוע כי חלק י"י עמו והש"י פעל הכל מבראשית עבור ישראל וברא גם הקליפות רצועה לאלקאה בכדי שיהי' שכר ועונש והמה רחוקים מאור פני הוי' והמה מתנגדים לקדושת ישראל ועבודתם את השם הנכבד כי רצונם לינק מן הקדושה עד שיתגברו ישראל עליהם ויתבטלו כל המנגדים ואז ימלא כבוד י"י את כ"ה והנה הד' מלכיות המה מתנגדים לקדושת ישראל המקבלים קדושתם מן השם הו"י' ב"ה כ"א מנגד (זה לעומת זה) נגד אות אחד והנה מלכות בב"ל הי' ניגוד נגד הקדושה המשפעת לישראל מאות יו"ד של שם הנכבד והנה היו"ד הוא בסוד חכמ"ה ראשי"ת חכמ"ה ע"כ זה לעומת זה מלכות בב"ל נק' רא"ש כמ"ש הכתוב על נ"נ אנת הוא רישא וכו' פר"ס ומד"י הי' ניגוד לקדושת הנשפעת לישראל מאות ה' ראשונה בחי' בינה והנה זה לע"ז בקליפה אמרז"ל אחשורוש מלך טפש היה יו"ן ניגוד לאות ו' סוד התפארת נק' תורה כמשארז"ל והתפארת זה מתן תורה ע"כ עמד לניגוד התורה כמו שתיקנו חז"ל בהודאה כשעמדה מלכות יון וכו' להשכיחם תורתיך וכו' מלכות הרביעית ניגוד לאות ה' אחרונה גלות כוללת בעוה"ר כולהו איתנייהו כו' ע"כ בעוה"ר נתארך הגלות הזה האחרון עד ירחם הש"י למען שמו הגדול ואז יהי' הוי' למלך עכ"ה ביום ההוא יהי' הו"י' אחד ושמו אחד כיון שיתבטלו כל הניגודי' אז יהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרוא כולם בשם המיוחד והנה גלות מצרי' היה גלות ראשון קודם לד' גליות הוא היה גלות קדמיי ושרשיי לכל הגליות זה לע"ז נגד קוצו של יו"ד (בחי' כת"ר) בסוד הכתוב ויקוצו מפני ב"י והנה הי' בזה שורש כל הד' גליות וז"ש הכתוב ויהי בימים הרבים ההם רבים ר"ת רומי בב"ל יו"ן מד"י (כדאיתא במג"ע) רשות הרבי"ם ד' קליפית והנה הך הכפתור וירעשו הסיפים היינו כאשר עזר הש"י אותנו מן הגליות הכולל השרשי ממילא יש מבוא והבטחה גדולה לעזרינו מן הפרטי' ע"כ הושם זכרון יצ"מ לזכרון לדורי דורות והנה תתבונן מ"ש בנוסח ברכות ק"ש שהוציאנו הש"י ממצרים לחירות עולם והנה בעוה"ר אכתי עבדי פרעה אנן מפוזרים בארצות אויבינו בשעבודים וצרות לאין חקר והאיך יקרא לזה חירות עולם. אבל הוא חירות עולם שלא יהיה עוד גלות שורשיי כזה שיהיה כלול מכל הד' קליפות ממילא הבטחה גדולה הוא לנו ולבנינו בגלות הזה הארוך מי שגאל אותנו מן הגלות השורשיי בודאי יגאלינו מן הפרטיים והנה אנחנו צריכין להודות בגאולת מצרים על גאולת כל הד' גליו' כי אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים לא היה מקום לגאלינו מן הגליות הללו (באין זכות כ"כ ח"ו) לזה תיקנו חז"ל ד' כוסות נגד ד' מלכיות כו"ס דוקא גימ' אלהים דהנה כ"ז שהשגחת השם הוי"ה ב"ה באיתגלייא לעין כל הנה ניסים נגלים לישראל והנבואה ואינם יכולים האומות לשלוט בהם בישראל משא"כ בזמן הגלות הנה מלובש השגחת השם הנכבד בהנהגת' הטב"ע בגי' אלקי"ם ובזמן הגאולה נתגלה כי הוי' הוא האלקים דהיינו שנודע לכל שהגם שהי' עד היום הכל בהנהגת הטבע עכ"ז הי' הכל בהשגחה נפלאה מאת היוצר כל הוא אלקינו וזהו דעו כי י"י הוא האלקים וזהו כוס ישועות אשא ובשם י"י אקרא. והנה יין דוקא כי יין הוא התגלות הדבר הנחמד הנטמן בענבים ונשתנה למעליותא לקבוע ברכה בפ"ע והנה הכוס הראשון נגד גלית בב"ל אומרים עליו קידו"ש אשר בחר בנו וכו' וקדשנ"ו במצותיו וכו' כי בגלות ההוא קדש"ו השם הנכבד והנורא לעין כל חנניא מו"ע בכבשן האש. כוס ב' נגד מלכות פרס ומדי אומרים עליו עבדים היינו וכו' דהנה לשם הי' ג"כ מאמר אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וכו' שהי' ישראל מבקשים אז מן הגוים לקנותן לעבדים. כוס ג' אומרים עליו ברהמ"ז נגד מלכות יו"ן שהיו עומדי' עלינו להשכיח התורה ולהעביר המצות והיו אומרים כתבו לכם על קרן השור אין לכם חלק באלקי ישראל רק הכל הוא בהנהגת הטבע הנה אנחנו אומרים על כוס הזה ברהמ"ז והוא עפ"י משארז"ל אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתיב בך אשר לא ישא פנים מפני מה אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא י"י פניו אליך. א"ל וכי לא אשא פנים לישראל אני כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים ע"ע עד כזית עד כביצה והנה הקושיא רבא מה זה תשובה הרי המלאכים שאלו מפני מה אתה נושא פנים הנה נשיאות פנים מיקרי אדם שאינו ראוי לזאת הטוב' מפאת מעשיו ואעפי"כ נושאין לו פנים ועושין עמו בטובה וא"כ מה זה תשובה אם מחמת זאת החומרא שישראל מחמירין ראויים לטובות גדולו' במשקל אל דעות זה לא נק' נשיאות פנים וכתיב ישא י"י פניו אליך ואם אין הדבר הזה גדול כ"כ לפי משקל אל דעות ואעפי"כ הוא ית"ש עושה עמהם טובות גדולות הרי הדרא לדוכתיה קושיית המלאכים מפני מה אתה נושא פנים להם ונ"ל דהנה נשיאות פנים מיקרי מדת ואמ"ת מדה הז' שבי"ג מדות של רחמים הוא כביכול סוד הפנים תרין תפוחין קדישין כשמאיר' זאת המדה לישראל הוא אור פני מלך חיים הנה הש"י אמר ואכלת ושבעת וברכת ובזולת השבועה אינם מחוייבים לברך אבל מדת ואמ"ת שבישראל גורמים להם לברך ביודעם האמ"ת שאפילו כזית אין יכולים לסגל מבלעדי השגחתו ויכולתו ושיפעו ית"ש הנה מברכים להבו' ית"ש גם על כזית שא"א לסגל בטבע רק בהשגחה נפלא' והנה כתיב י"י צלך כביכול כמו הצל אם האדם שוחק גם הוא שוחק וכו' כן כפי מה שישראל עושין כך הם גורמים למעלה ע"י מעשיהם הנה מה שישראל מברכים גם על כזית הוא מפאת מדת האמ"ת תתן אמ"ת ליעקב ועי"ז גורמים למעל' להארת מדת ואמ"ת הוא הארת הפנים כביכול תרין תפוחין קדישין וזה מיקרי נשיאת פנים הבן הדבר וא"כ לפי"ז מלכות יו"ן הרשעה שאמרו כתבו לכם וכו' אין להם חלק וכו' רק הכל בהנהגת הטבע חכמות הטבעיות. הנה תקנו הכוס הזה לו' עליו ברהמ"ז שהחמירו ישראל בזאת המצוה לידע ולהודיע ולהוודע שאין להם שום תנועה ושום מעשה רק ע"י הש"י הבן הדבר כי קצרתי וגם הרחבתי הדברי' במקום אחר באופן אחר. והכו"ס הד' נגד מלכות הרביעית עדיין לא יצאנו ממנו והוא פיזרה אותנו בין כל הגוים והוא מכתבא טרוניא מכל האומות אנו אומרים עליו שפוך חמתך אל הגוים וכו' לא לנו י"י לא לנו כי לשמך תן כבוד כי במהרה בימינו כשנצא מן הגלות יתבטלו כל הניגודים ביום ההוא יהי' י"י אחד ושמו אחד ובזה מצאנו טוב טעם למנהג ישראל שבכוס זה מוזגין עוד כוס אחד ומניחין אותו על השלחן וקוראין אותו כוס אליה"ו הנבי"א דהנה אמרז"ל במד' באותו היום שעלה אליהו למרום המליכו את המלך הראשון באדום כשמרדו על ישראל כמו שאמר הכתוב בימים ההם אין מלך לאדום ואח"כ מרדו והעמידו מלך זה הי' ביום שעלה אליהו למרום והנה נמשכו מלכותם בעוה"ר עד יבא אליהו בחזרה ויבשרינו כמ"ש הכתו' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' הנה לזה הטעם בכוס רביעי הזה באמרינו שפוך חמתך אל הגוים וכו' אז מזמנין את אליהו לבוא בחזרה לבשרינו ועפי"ז יובן הקדמת הפ' לכן אמור לב"י אני הוי' קודם שהזכיר הד' לשונות של גאולה שנרמוז בהן יציאה מן הד' גליות והוצאתי נגד גאולה מבב"ל כמ"ש הכתוב צאו מבבל וברחו מכשדי' והצלתי נגד מדי ופרס שניצולו ישראל ממות לחיים. וגאלתי מן יו"ן שהיה רוצים לבטל חכמת התורה ולהגביר חכמת חיצוניית הטבעיים באמרם שהכל ת"י הטבעיים הגלגלי' וכוכבי לכת והוא כעין טעית דור אנוש שאמרו שמהראוי לעבוד כוכבי השמים וכסיליהם להיותם עבדי המלך אשר מסר להם הש"י הנהג' העול' אבל לא כאל' חלק יעקב כי הם למעלה מן הטבעיים ויכולים לשדד כוכבי השמי' וכסיליה' וזו נק' גאולה מבית עבדים ולקחתי נגד הגאולה האחרונה בב' לקיח' לקיחה שלימ' ולקיח' תמה ולא יכנף עוד מוריך ועפי"ז יובן בסברא פלוגתת הגאונים ז"ל דהנה גלות בבל וגלות פרס ומדי לא הי' ביניהם גאולה רק אח"כ נגאלו מן הב' גליות וסוף גלות פרס ומדי נתקיים והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד זו ושתי נכד נ"נ ע"כ בברכה אחת סגי לב' הכוסות הראשונות וכן יו"ן הגם שנגאלו אז מן המלכות הזאת עכ"ז לא נתבטל המלכות מכל וכל עד שגם היום הם רצועים מרדום לישראל ושולטי' ביחד עם מלכות אדום עד שב"ב יגאלו ישראל משניהם ויתבטלו שניהם מכל וכל וע"כ בברכה אחת סגי לשניהם זה כפי דעת הרא"ש ובע"ה וסייעתו ולדעת הרי"ף וסייעתו כיון שהד' גליות הי' גזורים מבראשית כמו שאמרז"ל והארץ היתה תהו וכולי וכן נאמר לאברהם והנה אימ"ה וכולי הנה כאשר ?ה הלכו ישראל מגוי אל גוי ועפ"כ פלטי להו מחדא וקובעין על כל כוס ברכ"ה בפ"ע והבן:

ד׳ע"ד הסוד ז"ל מרן בפע"ח וסוד הד' כוסות הם כנגד ג' אלקים במילואם כי כו"ס גימ' אלקים כוס א' נגד אלקים דיודי"ן בחכמה ולפי שהחכמה נק' קוד"ש לכן בכוס א' שהוא כנגדו בו הוא הקידוש של ליל פסח והב' במילוי ההי"ן נגד בינ"ה ולכן בו סיפור הגד"ה כי הוא קול עילאה דמינה קו"ל ודיבו"ר נפקו וגם כי בה רמז יצ"מ כנזכר בהגדה. והג' כנגד החסדים והד' כנגד הגבורות ושניהם במילוי אלפי"ן זה א' צורת י"י וזה צורת יו"ד לכן בין ג' לד' לא ישתה לפי ששניהם כלולים יחד בסוד הדע"ת עכ"ל והנה הגם שדברי מר"ן ז"ל מדברים שם סודות נוראות בענין מוחין דקטנות וגדלות הנעשה הכל בליל' הזה עכ"ז יש להבין לקרב העניני' בדרכים קרובים פשוטים להבנת כל מי שהריח ריח יראת י"י ותורתי ויודע ובקי בשותא דרבנן. אדברה במעט קט את אשר עם לבבי בהיות ישראל במצרים הי' גלות הדעת היינו כביכול שהי' בחי' הסתלקות המוחין והי' סוד מקור נשמות ישראל אשר נקראים בפי המקובלים ז"א יהיה בבחי' עיבור והוא הסתלקות המוחין סוד חב"ד וכאשר יצאו ישראל לחירות אזי האירו המוחין דגדלות על כל הבחינו' כרגע כנודע מכתבי האריז"ל וזה הי' בדרך נס בזולת מעשינו רק בליל היציאה ההוא האירו כל המוחין הגם שפסקה אח"כ ההארה הזאת עד שנכנסו לאט לאט ע"י מעשינו בספירת שבע שבתות תמימות עד הגיע לחג השבועות אז נתקיים הדבר ונתבסם העולם בנתינת התורה וזה הוא עד היום בלילה הזאת מאירים כל האורות כרגע ומסתלקין ומתחילין אח"כ להיכנס מעט מעט ע"י הספיר' וזה ע"י מעשינו וזה שקבלנו בפי' הכתוב והי' כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת מחר דייקא כי כל בן דעת מתפעל ביום מחר מה זאת ביום אתמול הי' לנו גדלות כל המוחין וכהיום חזרנו לקטנות והאיך יצוייר גדלות קודם קטנות ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו וכו' באמת זה דרך נס שלא ע"י מעשינו שהי' ברצון המאציל להעשות כרגע כי לא יכלו להתמהמה אבל להיות שהי' הדבר שלא ע"י מעשינו לא נתקיים הדבר עד עבור ימי הספירה נתהווה הדבר ע"י מעשינו ויש למוחין חב"ד דגדלות הוי' וקיום וזה אשר פירשנו במדרש וספרתם לכם ממחרת השבת וכו' שבע שבתית תמימות תהיינה אימתי הם תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום עכ"ל והוא לפלא והנה זאת אשר אמרנו בזה דהקשה להם האיך נתבונן בציוו הש"י צוה אותנו שבע שבתות תמימות תהיינה וכי הוויית הזמן מסור בידינו הלא הש"י המחי' חיים ברחמיו הזמן מסור בידו אם יחיינו נחי' לפניו אבל נבין הדבר עפ"י הנ"ל וספרת' לכם לעצמיכם ולהנאתכם לטובתכם כי עם הויות שכבר באו מוחין דגדלות בליל א' דפסח וכיון שהי' שלא ע"י מעשינו לא נעשה להם הוי' וקיום רק הוא לפי שעה משא"כ ע"י מצות הספירה הנה הוא ע"י מעשינו ויש להם הוי' וקיום וזהו תהיינה וזשארז"ל אימתי הם תמימו' בזמן שישראל עושין רצונו ש"מ רצון המקום נק' המוחין כביכול כי הרצון הוא כביכול במוח וכשנעשה הרצון שלא ע"י מעשינו אין להם הוי' וקיום משא"כ כשישראל עישין רצונו כשהם גורמים ע"י מעשיהם אז תמימות תהיינה בהוי' וקיום הבן הדבר והשם הטוב יכפר והנה להארת המוחין דגדלות בקיום לנו ולבנינו צונו הש"י להניח תפילין בתוכם ד' פרשיות קדש מוח חכמה. והי' כי יביאך בינה והדעת הוא כלול מעיטרא דחסדי' ועיטרא דגבורות ע"כ יש כנגדו ב' פרשיות שמע עיטרא דחסדים והי' א"ש עיטרא דגבורות (ידוע למשכילים ענין פלוגתות רש"י ור"ת איזה מהן קדים) וידוע הכוונה בד' פרשיות הללו (אשר מרמזין למוחין הנ"ל) היא בשם הנכבד הכלול כל העולמות דהיינו היוד לפ' קדש בחכמה ישלח עזרך מקודש. והה' בפ' והי' כי יביאך בבינה והו' לשמע עיטרא דחסדים ה' אחרונה לוה"י' א"ש עיטרא דגבורות וכן השם הנכבד כולל כל ד' מילואי השם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן מספרם יה"י אור (מספר הלילה הזה מצה יבואר אי"ה) והנה כוונת ע"ב לפרשה הראשונה ס"ג לשני' מ"ה לשלישית ב"ן לרביעית (בכוונת האריז"ל בפ' הרביעת הכוונה) באופן אחר והמשכיל ע"ד יבין לכוין הדברי' (והנה מספר השם הוי' הכולל עם מספר הד' מילויים הנ"ל היא בגין רבון (כמבוא' בכוונת האריז"ל בברכות השחר) ה"ס רבון עלמין שכוללים השמות ד' עולמות אבי"ע הבן הדברי' (ואפשר יש להתבונן בדברי האריז"ל שהתחלנו ג' שמות אלקים ג"כ בגי' רבון ונתהפך לרחמים לשמות הוי' כנ"ל הבן הדבר) והנה זה כל האדם כל הימים לקבל ע"ע עול מלכות שמים שלימ' במוחין דגדלות בתפילין דמארי עלמא והנה בליל' שהאירו המוחין כרגע בדרך נס שלא ע"י מעשינו הנה לזכר זה הנס תקנו לנו חז"ל ד' כוסות כוס בגי' אלקים אשר מורה לקטנות כידוע אבל מורה לנו שהש"י למען שמו פעל והאיר מוחין דגדלות והוא כי כוס מלא כזה כ"ף ו"ו סמ"ך בגי' רל"ב ד' מלואי שמות הנ"ל (ה"ס כוס מלא ברכת הו"י' יצו הו"י' אתך את הברכה. רל"ב. הו"י' יברך את עמו וכו' יברך רל"ב. ואל תתמה על החפץ בראותך דברי האריז"ל דיבר בקדשו בכוונת הד' כוסות ענינים בענין קטנות וגדלות כי דבריו ז"ל ברומו ש"ע אבל יובנו הדברים למשכילים ודברינו הרפים הם דרך דרוש ועוד תתבונן כפי ע"ש ע"ד הרמ"ז ד' פעמים כוס יין בגי' תדר"ך הנה הוא מספר אחוריים של ד' שמות הנ"ל היינו קפ"ד קס"ו ק"ל קד"ם בגי' תדרוך ד' פעמים כוס יין בגי' מעין חתום כמ"ש הרמ"ע ז"ל) ע"כ הוא נרמז מצה הלילה הזה להאיר הגדלות מצה ע"ב ס"ג. הלילה הזה מ"ה ב"ן ע"כ אמרו בזהר שהיתה הלילה מאירה כתקופת תמוז כי בה נתהווה סוד יה"י אור סוד ד' שמות הנ"ל והנה לפ"ז ד' כוסות הללו הם כענין דוגמא לנו לד' פרשיות שבתפילין כוס א' נגד קדש ע"כ מקדשין עליו אשר קדשנו במצותיו כוס ב' נגד והי' כי יביאך וכו' והיה כי ישאלך בנך וכו' ע"כ כאן הבן שואל ומשיבין לו. כוס ג' נגד שמ"ע וכו' י"י אלקינו י"י אחד אין שום סיבה מסיבות העולם פועלת מבלעדי שפעו ויכולתו והשגחתו. ע"כ נאמר בתורה ואכלת ושבעת וברכת וכו' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. ע"כ מברכין ברהמ"ז על כוס ג'. כוס ד' נגד והי' א"ש בו מבואר שכר ועונש ע"כ אומרים עליו שפוך חמתך אל הגוים וכו' להענישם כמעשיהם ולפי"ז יצא לנו טוב טעם ודעת בהקדמת הכתיב לכן אמור לב"י אני הוי' הוא הקדמת ידיעת השם הנכבד בד' אותיותיו ובהם תלוים הד' מילויים הנ"ל ובעבור זה יש חיוב ד' כוסות כנ"ל המרומזין בד' לשונות של גאולה המבוארין אח"כ בפסוק ונפי"ז בקל נוכל להמציא טעם לפלוגתת הגאונים ז"ל בעסק הברכה של ד' כוסות הנה ב' כוסות ראשונות שהם נגד הב' מוחין חו"ב אותיות י"ד שבשם כבר ידעת שהם בסוד תרין רעין דלא מתפרשין וכן הזהיר האריז"ל שלא להפסיק בכתיבת השני פרשיות ראשונות שבתפילין וכן תראה שבאותיות הללו תלויים השני מילויים ע"ב ס"ג. הנה הם ביחד מרומזין בתיבת מצה ע"כ יש מקום לומר דדי ברכה אחת לשתיהן וכן בב' כוסו' אחרונות כיון שהם נגד מוח אחד מוח הדעת הכולל עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות והם בתיבו' הלילה הזה הנה די בברכה אחת והוא כסברת הרא"ש ובה"מ וסייעתם ולפי סברת הרי"ף ז"ל דסוגיין דעלמא כוותי' כיון דעכ"פ בכל כוס מרומז שם מיוחד בפ"ע קובע ברכה לעצמו יצו הו"י' אתך את הברכה רל"ב כנ"ל הוי' יברך את עמו בשלום כל דברינו בדרך אפשר והשם הטוב יאיר עינינו בתורתו: