בני יששכר, ניסן ד׳:ט׳Bnei Yissaschar, Nisan 4:9

א׳דרוש ט בגמרא פסחים דף ק"ך
אמר רבא מצה בזה"ז דאורייתא מרור מדרבנן מ"ש מרו"ר דכתיב על מצות ומרורים בזמן דאיכא פסח יש מרור ובזמן דליכא פס"ח ליכא מרו"ר. מצ"ה נמי כתיב על מצו"ת ומרורי"ם. מצ"ה מיהדר הדר בי' קרא בערב תאכלו מצו"ת ע"כ ובתר הכי בעמוד ב' פיסקא הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא מחצות ה"ל נותר מאן תנא א"ר יוסף ראב"ע היא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה. ראב"ע אומר נאמר כאן בליל"ה הז"ה ונאמר להלן ועברתי באמ"צ בליל"ה הז"ה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצו'. א"ל ר"ע והלא נאמר חפזו"ן עד שעת חפזון ע"כ ופי' הרשב"ם ד"ה ראב"ע היא אבל כר"ע דפליג עלי' לא מתוקמא דלדידי' לא הוה נותר ולא מטמא את הידים אלא מבקר ואילך ואע"ג דלדידי' נמי אכילת פסחים עד חצות כדין כל הנאכלים ליום ולילה. רבנן הוא דעבדו הרחקה יתירה להרחיק את האדם מן העבירה כדתנן פ"ק דברכות שמא יאכל ממנו אחר שיעלה עה"ש ויתחייב כרת עכ"ל. והנה יש לדקדק על דברי הרשב"ם מהיכן החליט דלר"ע נמי אכיל"ת פסחי"ם עד חצות ותו לא דלמא לא ס"ל שום סייג כדאשכחן ר"ג ריש ברכות בק"ש דלא ס"ל לגזור סייג ודילמא ר"ע ס"ל כר"ג וי"ל דס"ל לרשב"ם דע"כ גם ר"ג דפליג על החכמים בק"ש וס"ל דאין לגזור סייג עכ"ז באכילת קדשים בודאי מודה דגזרינן דלא אשתמיט תנא בשום דוכתא ובפרט בכל המשניות וברייתות דפרק איזהו מקומן דמתני בכולהו ע"ד חצו"ת ולא קא פליג ר"ג בשום דוכתא ממילא אפי' אם נאמר דר"ע ס"ל כר"ג הנה גם ר"ג ס"ל בקדשים עבדינן סייג ע"ד חצו"ת דייקא ואח"כ אמרינן בגמ' אמר רבא אכל מצ"ה בזה"ז אחר חצות לר' אליעזר ב"ע לא יצא י"ח ומקשו פשיטא כיון דאיתקש לפסח כפסח דמי מהו דתימא הא אפקי' קרא מהיקשא קמ"ל דכי אהדרי' קרא למילתא קמייתא אהדרי' ע"כ. וכתב הרא"ש לכאורה נראה דהלכה כראב"ע דסתם מתניתין כוותי'. ומיהו בפ' הקורא את המגילה איכא סתמא כר"ע ומיהו נכון להחמיר כראב"ע דאפשר דר"ע מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא וכן הי' נוהג ר"ת ז"ל וכו' והר"ן כתב הואיל ויש סתם משנה כראב"ע וסתם משנה במגילה כר"ע הנה ספק הוא ויש להחמיר כראב"ע וכ"ה דברי הרא"ש בברכו' והרמב"ם ז"ל פסק באכילת הפסח מדאורייתא נאכל כל הלילה ורבנן עשו סייג לכתחלה ע"ד חצות (והוא כר"ע וכדברי הרשב"ם דר"ע ודאי ס"ל סייג) ובאכילת מצ"ה פסק זמנה כל הלילה בלא שום סייג: והנה יש לתמוה כיון דזה הוא דבר המוחלט בגמ' דפס"ח ומצ"ה חד דינא אית להו וכדברי רבא בגמ' א"כ הרמב"ם ז"ל שפסק מדאורייתא זמנו כל הלילה הוא כר"ע (וע"כ הוא משום דס"ל דכיון דאיכא סתמא כראב"ע וסתמא כר"ע הדרין לכללין הלכה כר"ע מחבירו) ואעפ"כ פסק דעבדינן סייג לכתחלה עד חצות דוקא (והוא כדברי הרשב"ם דר"ע ודאי מודה דעבדינן סייג א"כ מצ"ה נמי דינא הכי הוא דלר"ע עבדינן סייג ולמה פסק הרמב"ם ז"ל דלכתחלה נמי זמנה כל הלילה: והנה גם על דברי הר"ן ודברי הרא"ש בברכות יש לתמוה דעיקר שרשם דיש להחמיר לכתחלה באכילת מצ"ה קודם חצות דייקא דדלמא הלכה כראב"ע הלא אפי' הלכה כר"ע עכ"פ יש גזירת סייג מדרבנן וכדברי הרשב"ם (וכדברי הרא"ש בפסחים שכתב כן בדרך אפשר):

ב׳והנה דברי הר"ן ולשון הרא"ש יש לתרץ שפיר דיש להם הוכחה דאם נאמר הלכה כר"ע א"צ להחמיר כלל במצ"ה משום סייג כאשר נבאר והוא דתנן במתניתין ריש ברכות מאימתי קורין א"ש בערבית משעה שהכהני' וכו' עד סוף האשמורה הראשונ' דר"א וחכמים אומרים ע"ח רג"א עד שיעלה עה"ש מעשה שבאו בניו וכו' א"ל אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות ולא זו בלבד אלא כל מה וכו' הקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עה"ש וכל הנאכלין ליום אחד וכו' א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העביר' ופירש"י א"כ למה אמרו חכמים עד חצות בק"ש ובאכילת קדשים. אבל בהקטר לא אמרו חכמים עד חצות כלל ולא נקט לי' הכא אלא להודיע שכל דבר הנוהג בלילה וכו' והנה הקשו המפרשים למה באמת לא גזרו בהקטר כמו ק"ש ובאכילת קדשים והנה תירץ הרמ"ז דכהנים זריזין הם: ולא הונח לי בזה דהרי רוב הנאכלין ליום אחד הם קדשי קדשים הנאכלים רק לזכרי כהונה (חוץ תודה ואיל נזיר ופסח קדשים קלים) ולמה גזרו בהני סייג ונ"ל דרש"י ז"ל תירץ זאת הקושיא שם בדבריו שכ' שם במשנ' בד"ה כדי להרחיק את האדם מן העביר' ואסרום באכיל' קודם זמנם כדי שלא יבא לאוכלן לאחר עה"ש ויתחייב כרת וכן בק"ש לזרז את האדם שלא יאמר יש לי עוד שהות ובתוך כך יעלה עה"ש ועבר לו הזמן עכ"ל:

ג׳והנה לכאורה יש לתמו' על דברי רש"י ז"ל למה פירש דגזרו עד חצות באכילת קדשים דחששו דילמא יבא לאכלן אחר עה"ש ויתחייב כרת הלא אפי' לא יבא לאכלן שפיר שייך למיגזר שמא יניח הקדשים ולא יאכלם ויפסלו בעה"ש ויבואו לידי נותר אלא ע"כ דכוונת רש"י ז"ל לתרץ הקושיא הנ"ל למה לא גזרו בהקטר עד חצות כמו באכילה ע"כ פי' דשאני אכילת קדשים דיש חשש עבירה חמורה איסור כרת וכן בק"ש הגם שהוא רק חשש ביטול מ"ע נ"ל דגזרו כמו באכילת קדשים להיות ק"ש הוא מיסודי הדת ויש עבירה גדול' בביטולה וחז"ל קראוהו מעוות לא יוכל לתקון הג"ה ובפרט לפי מ"ש בחיבורו על המשנה דלבעבור זה התחילה התורה שבע"פ פתח דברי' יאיר בזמני ק"ש והלכותי' להיו' דקיי"ל כל התור' ומצות שהאדם משתדל בעודו רשע לא יעלו לו לריח ניחוח לפני י"י (וכמו שדרשו נירו להם ניר ואל תזרעו אל הקוצים) אדרבא וכו' וא"כ לפ"ז מה יעשה האדם וחי וכי ס"ד שלא ילמוד תו' ולא יניח תפילין וציצית וכיוצא עד אשר יתקן כל אשר עוות. אבל ע"כ הוא דתשובה מהני בכ"ז ועידן. והתשובה מן התורה הוא רק חרפ"ה עזוב"ה קבל"ה וידו"י דברים לפני י"י (כמו שהארכנו בזה במ"א וכאן עת לקצר) ע"כ קודם כל עשיית המצוה ועסק התורה כאשר האדם מהרהר בתשובה הנה שוב לא יכונה לרשע באותו הזמן ותהי' תורתו ומצותיו לרצון ועדיין לא הונח לי בזה דהנה איפסק להלכ' ארבעה חילוקי כפרה שהי' ר"י דורש עבר אדם על מ"ע ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת ושב תשובה תולה ויה"כ מכפר עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין אבל מי שיש בידו חילול השם כולן תולין ומיתה ממרקת כדכתיב אם יכופר העון הזה לכם עד וכו' א"כ לפי"ז הרי התשוב' לבדה אינה יכולה לכפר רק על מ"ע ומה יעשה האדם שיש בידו עבירות חמורו' ובפרט עון חה"ש שכמעט אין אדם ניצול ממנו כמ"ש בגמ' היכי דמי חה"ש כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין. אבל מבואר הדבר בזוהר במדבר מאן דמסר נפשי' (בשעת ק"ש) בכח (באמת שמקבל עליו עמ"ש ומקבל ע"ע מסה"נ ע"ז יחשב לפני הש"י כאלו מסר נפשו בפועל ביסורי מיתה ע"ד כ"ש ואפילו אותן העונות דכתיב בהו אם יכופר העון הזה לכם עד וכו' מתכפרים ע"י המצוה הזאת במס"נ. א"כ לפי"ז יוצרינו יוצר בראשית המצו' לנו מרפא ארוכה אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרוא ק"ש בכל עונה מעונות היום והלילה במסה"נ (כי זה מצותה) ועי"ז אפי' עבר על כריתות ומי' ב"ד ואפי' עון חה"ש דכתיב בי' אם יכופר וכו' מתכפרים ע"י המצוה הזאת במס"נ ושוב אין לו תואר רש"ע ותקובל תורתו ומצותיו לרצון ולבעבור זה התור' שבע"פ בראשית אמרי' פי' פתחה בחכמ' בזמני ק"ש והלכותי' שזה הוא הסגול' שתהי' לימוד התור' לרצון אפי' יש ביד האדם ח"ו עון כריתות ומי' ב"ד ועון חה"ש שאינו מכופר עד וכו' ע"כ לבעבור זה המשיח מלחמה אמר לישראל בהכרזה שמ"ע ישרא"ל אפי" אין בידכם אלא זכות ק"ש וכו' כמו שדרשו חז"ל ע"כ לבעבור זה חששו ז"ל מאד שלא יעבור האדם זמן עונה אחת כי יש בזה חשש עון כריתות ומי' ב"ד כנ"ל ולבעבור זה כמו שגזרו עד חצות באכילת קדשים מפני שיש בם חשש איסור כרת כמו כן גזרו בק"ש שיש בהעברת זמנה ג"כ חשש וכו': וע"כ פירש"י בתחלה החשש שחששו באכילת קדשים ואח"כ כתב וכן בק"ש וכו' הגם שהי' לו לפרש במוקדם ק"ש שהוא העיקרת במשנה וכמש"ל בד"ה א"כ למה אמרו וכו' בק"ש ובאכילת קדשי' הנה הקדים ק"ש לאכילת קדשי' וכאן הקדי' אכילת קדשים ואח"כ כתב וכן בק"ש רמז לך בזה דהגם דק"ש הוא רק ביטול מ"ע עכ"ז כאשר תשכיל שייך למיגזר בי' סייג כמו באכילת קדשי' דיש בו חשש איסור כרת משא"כ בהקטר חלבים לא גזרינן סייג דאפי' יעבור ויקטירם אחר עה"ש אין כאן עבירה חמורה כ"כ. וקיי"ל אם עלו לא ירדו ע"כ לא גזרו בו עד חצות ולפ"ז שפיר מצאנו טוב טעם ודעת לדברי הר"ן ז"ל ולדברי הרא"ש בברכות דאם הלכה כר"ע דס"ל בק"פ באכילתו עד עה"ש מן התורה. הנה יש לגזור בודאי סייג עד חצו' דיש חשש איסור כרת שיבואו לאכול אחר עה"ש משא"כ במצה הגם שהוקשה לפס"ח עכ"ז לא שייך למיגזר עד חצות כמו שלא גזרו בהקטר חלבים. דאין כאן חשש עבירה חמורה רק ביטול מ"ע גרידתא ע"כ כיון שיש דעת נוטה הלכה כר"ע אין להחמיר כ"כ באכילת מצ"ה רק דאעפי"כ יש להחמיר לכתחילה דדילמא הלכה כר"א בן עזריה מיהו על הרמב"ם ז"ל הקושיא במקומה עומדת דהנה מה דפסק במצ"ה זמנה כל הליל' פסק כר"ע נגד ראב"ע להיות דשנה לן רבינו הקדוש סתמא כר"ע וסתמא כראב"ע א"כ הדרין לכללין הלכ' כר"ע מחבירו אעפי"כ הו"ל לפסוק דעבדינן סייג ע"ד חצו"ת וכדפסק בקרב"ן פס"ח ולדידי' א"א לומר דשאני מצ"ה מן פס"ח דבפסח יש חשש עבירה גדול' איסור כרת משא"כ מצ"ה דהרי לדידי' גם בהקטר חלבים גזרו חכמים ע"ד חצו"ת דכן פירש הוא במסכת ברכו"ת א"כ למה אמרו חכמים ע"ד חצו"ת קאי אכולהו והא דלא שנאו התנא בשים מקום במשנה דכבר סמך אעדותו של ר"ג בכאן וכדברי הכ"מ בכאן א"כ כיון דגם בחשש ביטול מצוה קלה לאו שאין בו מעשה גזרו סייג מכש"כ באכילת מצ"ה (אפי' לר"ע דס"ל זמנה כל הלילה מדאורי') א"כ למה פסק הרמב"ם זמנה כל הליל' אפי' לכתחילה ונרא' לבאר דעת הרמב"ם דס"ל ג"כ דמוכח מהש"ס דבמצ"ה לא גזרינן סייג דהנה קשה ר"ג דפליג עם החכמים בק"ש וס"ל דאין לגזור סייג במ"ע דק"ש למה לא פליגי באכילת קדשים דלא אשכחן בשום מקום בפ' איזהו מקומן דיפלוג ר"ג על כל פרטי הקרבנות דנאכלין ליום ולילה עד חצות וכל המשניות לשם הולכות פסיקותיהן בלא חולק הג"ה ע"כ אומרים המשניות הללו בתפלת העשי' להיותן הלכות פסוקות בלא חולק כמ"ש מרן האר"י ז"ל: בשלמא על הקטר חלבים (דס"ל לרמב"ם דגזרו סייג עד חצות) ולא מצינו דיפלוג ר"ג ויש לומר דשפיר פליג רק כיון דאינו מבואר במשנה בשום מקום גזירת סייג דהקטר חלבים (רק רבינו הקדוש סמך על עדותו של ר"ג שבכאן משנה א' פ"ק דברכות וכדברי הכ"מ) ואדרבה משנה שלמה שנינו במגלה כל הלילה כשר (מדאורייתא) לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואימורים הנה אין לך מקום במשנ' שיפליג ר"ג על החכמים רק בכאן במשנה א' דברכות אבל אכילת קדשי' הלא הלכות פסיקות הן נשנו בכל פרטי הלכותיהן ופרטי הקרבנות ליום ולילה עד חצות ולא פליג ר"ג הנה ע"כ צ"ל דבאכילת קדשים מודה ר"ג לחכמים דגזרי' סייג וכמש"ל בדברי הרשב"ם כאן בפסחי' ויקש' לן א"כ למה לא גזר סייג בק"ש ופליג על חכמי' ע"כ צ"ל דס"ל לר"ג דשאני אכ"ק דיש חשש שיבא לידי איסו' כרת כשיאכלם אחר עה"ש. משא"כ ק"ש (הגם דהיא מצוה גדולה מיסודי הדת) ס"ל לר"ג כיון דאין כאן רק חשש ביטול מ"ע אין לגזור סייג (ולא ס"ל הסברא שכתבנו לעיל לדעת רש"י) ממילא לפי"ז רווחא לן שמעתין דהרמב"ם דבאכילת פסחים פסק לסייג עד חצות כיון דיש חשש עבירת כרת אבל במצה דאין כאן רק חשש ביטול מ"ע גרידא אין לנו להחמיר מסברא ולעשות סייג ואפילו לדעת החכמים דס"ל דגזרו סייג בק"ש אין לדמות ק"ש לשארי מ"ע רק היכא דאשכחן בפירוש דגזור גזרינן והיכא דלא אשכחן בפירוש לא גזרינן כן נ"ל ופטטייא דאורייתא טבין:

ד׳ע"ד הרמז יש להתבונן בענין טעם פלוגתת ראב"ע ור"ע בענין אכילת הפס"ח שראב"ע ס"ל מדאורייתא רק עד חצות דוקא ור"ע ס"ל כל הלילה עד עה"ש והנה מהראוי להבין. ראב"ע למד לה מג"ש נאמר כאן ואכלו את הבשר בליל"ה הז"ה ונאמר להלן ועברתי באמ"צ בלילה הזה מה להלן עד חצות וכו' ומקשו בגמ' ור"ע ההוא בליל"ה הז"ה מאי עביד לי' סד"א לאכול כי קדשים ביום קמ"ל בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל ביום וע"כ הנה מהראוי להתבונן בלימוד דראב"ע נאמר להלן בליל"ה הז"ה מה להלן ע"ד חצו"ת וכו' אדרבא להלן במכות בכורי' באמ"צ אחר חצות הוה כדכתיב ויהי בחצי הלילה וי"י הכה כל בכור וכו' וגם הא דמקשה על ר"ע האי בליל"ה הז"ה מאי עביד לי' (סד"א לאכול כי קדשים ביום קמ"ל) הלא יכול לתרץ כפשוטו דאדרבא בלילה הזה הוא אחר חצות ע"כ צ"ל דגם ר"ע ס"ל דועברתי באמ"צ בליל"ה הז"ה הוא קודם חצות והנה מבואר שם במקראי קדש בהיפך והנה כבר הוא בכתובים אצלינו בדרושים הקודמים לפרש ענין הכתוב כה אמר י"י כחצו"ת הלילה אני יוצא וכו' (ענין אומרו כחצו"ת בכ"ף עפ"י פשוטו ודברי רז"ל במדרשיהם ידוע) והוא עפ"י דברי רבינו בחיי. דהנה פסח שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום ה' והנה ליל ה' הית' המכ' בבכורי מצרי' הנה ליל ה' שליטת הכוכבי לכת בהילוכם זה סדרן חנכ"ל שצ"ם חנכ"ל ש' נמצ' לפי"ז שליטת מזל צד"ק היא בשעה שקודם חצות לילה (ומזל הכוכב הזה מורה שליטתו לטובה ולחיים ושליטת מז"ל מאדי"ם היא שעה ראשונה אחר חצו' (הוא כח ס"מ שלטונו מורה על אבדון ומות ושפיכות דמים) והנה רצה הש"י ללמד ולרמז לישראל את אשר אמר למשה בסנה אהי' אשר אהי'. אני הייתי עמהם בגלות זה (ואגאלם) ואני אהי' עמהם בשעבוד מלכיות (ואגאלם) וע"כ היתה המכה בזמן שליטת מאדי"ם (בגי' המ"ן זרע עמלק זרעו של עשו הוא אדום) אשר שרו הוא הס"מ. אשר הש"י יוריד לארץ נצחו בגלות האחרון הוא גלות אדו"ם כאמור מי זה בא מאדום וכו' מדוע אדום ללבושיך (מן הורדת והשפלת כח מאדי"ם) והנה רצה הש"י לגלות לישראל בגאולה הראשונה מה שיהיה באחרונ' כימי צאתינו מאמ"צ יראנו נפלא' וע"כ היתה המכה דייק' בחצי הליל' זמן שליטת מאדים. והנה עם כ"ז יש לחוש שיאמרו המצריים שהמכה באת לאומתם מכח הכוכבים מטבע באשר הכוכב הזה מורה על דם ואבדון וכו' וע"כ הש"י גילה כבוד שכינתו במצרים להכות בכוריהם קודם חצות לילה בזמן שליטת כוכב צד"ק שהוראתו הוא לטוב' ולחיים. הנה זה הוא הוראה שאין המכה בא מכח שפיטת הכוכבים ואדרבא הש"י משדד מערכתם כרצונו ואין הוראת הכוכבי' ומזלות מועיל זולת בהשגחתו ית' והוא משדדם כרצונו:

ה׳והנה זהו הנאמר כחצו"ת הליל' אני יוצא וכו' (היינו סמוך לחצות בזמן שליטת צד"ק) אני יוצא וכו' (כביכול גילוי שכינתו ית"ש ובהכנה להכותם. ובמכהגופה כתיב ויהי בחצי הלילה (בזמן שליטת מאדי"ם) וי"י הכה כל בכור וכו' ממילא מובן שפיר לימוד הג"ש דראב"ע. ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות דהרי העברה במצרים כביכול היה עד חצות דייקא. היינו גילוי שכינה לההכנה עד חצות ותו לא כי אחר חצות התחילה המכה (ורבי עקיבא נמי מודה בזה. רק דס"ל דהמקרא ואכלו את הבשר בלילה הזה אינו מופנ' לג"ש. הבן) והנה יש להעמיק עוד בדבר דיש להבין מ"ד ועברתי בארץ מצרים מהו לשון העברה והאיך שייך לשון העברה בהש"י לית אתר פנוי מיניה. רק הוא מורה על גילוי שכינ' הל"ל ונגלתי באמ"צ (כענ ן שנאמר ונגלה כבוד י"י) ויש לרמז הדבר עפ"י דברי הזוהר ועברתי בארץ מצרים אעבר על שורי דינא ויש להסביר באמרי קדוש הכונ' דהנה כתי' במשה כצאתי את העיר אפרוש את כפי אל י"י וכו' שבהיותו בעיר לא רצה להתפלל ולא נתגלה לו הדיבור מחמת שהיתה מלאה גילולים (והנה עם היות שקשה הדבר להלום הלא לית אתר פנוי מיניה ית"ש אבל מובן הדבר במעט קט לדעתי כביכול הש"י בעצמו מקיים התורה ומצותי' כענין שאנו מברכין אשר קדשנו במצותיו היינו המצות אשר הש"י מקיימם כביכול בעצמו והנה מצוה הוא בתורה אל תפנו אל האלילים וכביכול נותן התורה מקיים זה הבן הענין כי א"א לפרש בכתב) והנה לפי"ז קשה מאד הלא הדבור של קודש לא נתייחד במצרים (כדי לקיים אל תפנו וכו') ואיך נאמר גילוי שכינתו כביכול במקים ההוא כענין שאמרז"ל אני ולא מלאך אני וכו' אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. אבל יש לפרש כביכול ועברתי באמ"צ כביכול דרך עבירה לשמה שזה ג"כ ע"פ התירה כמשארז"ל גדולה עבירה לשמה וכו' וזה שיש לרמז בדברי הזוהר ועברתי אעבר על שורי דינא עבירה לשמה כדי ליגאל לישראל ע"ק ולהצילם מיד מצרים: הג"ה הנה להציל את ישראל מצינו בדברי נבואה אצל האדם עבירה לשמה כגון יעל אשת חבר הקיני ואסתר:

ו׳והדברים עמוקים בחכמה ע"פ מה שקבלתי פי' מקראי קדש (כבר מובא לעיל בדרשות) ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וכו' את הברכה וכו' והקללה אם לא תשמעו וכו' וסרתם מן הדרך אכר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים וכו' והנה הדקדוקים כבר נתבארו בדרשות לעיל (עיין ג"כ בס' אגרא דכלה) ושמעתי דהנה מיום שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים וכו' הנה אין שום דבר נעשה רק מסגולת התורה כי פעולת המצות לעורר שורש אילן הקודש ובא משם כל הטובות והחיים והשלום וסגולות העבירות לעורר ר"ע ח"ו והנה אם יצטרך האדם לעורר הרע לפעול נקמות במורדי אור וברשעים ובגוים מה יעשה אם יעשה מצוה הנה סגולתה לעורר הטוב. ואם יעשה עבירה. הרי ארי' הוא דרבוע עליה איסורא דאוריי' מטבע אשר פסל המלך אבל הקבלה הוא שהפעול' הזאת נעשית ע"י עבירה לשמה הג"ה יש אצלינו דרך אחר שהדבר הזה נעשה ע"י תשובה מאהבה שזדונות נעשים כזכיות וכתבתי רק מה שקבלתי מפי גדולים: הנה עביר' הוא וסגולתה לעורר הרע אבל הרע ההוא הוא לטוב לישראל ויחול על ראש המעיקים והצוררים לישראל ועי"ז ימשכו הטובות לישראל בי באבוד רשעים רינה. וז"ש הכתוב ראה אנכי נתן לפניכם (רצ"ל אנכי נותן בידכם היום (לפעול) את הברכה (לישראל) ואת הקלל' (לשונאיהם. ומפרש איך תהיה הפעולה) את הברכה (תפעלו) אשר תשמעו אל מצות י"א וכו' (ויבואו עי"ז הברכות) והקללה (תפעלו לשונאיהם) אם לא תשמעו אל מצות י"י וסרתם מן הדרך (אבל ההסרה מן הדרך הוא באופן) אשר אנכי מצוה אתכם היום (היינו שתהיה עבירה לשמה שהוא ג"כ ציווי. אזי תפעלו) ללכת אחרי אלקים אחרים (שתלך הקללה הנפעלת ע"י פעולת עבירה כזאת אחרי אלקים אחרים וקצרתי):

ז׳ומעתה יונעם לך אשר כביכול הש"י קיים זה בעצמו. ועבר י"י (כביכול הש"י עבר עבירה לשמה ונתגל' במקום הגילולים בעבור הצלת ישראל והנה כביכול הש"י הי' יכול לפעול זה בלא גילוי שכינתו כי הוא אמר ויהי. אבל כביכול עשה זה) לנגוף את מצרים כי הנה זה הוא מסגולת עבירה לשמה לפעול הרעות על שונאי ישראל ועי"ז יגיע הצלת ישראל וזהו הפירוש ועבר י"י (כביכול דעבר על שורי דינא. הוא בכדי) לנגוף את מצרים דכן הוא המדה לנו ולבנינו ע"י פעולת עבירה לשמה מעוררים דינים ועונשי' ונקמות על ראש צוררי ישראל וסטרין בישין מינים ומוסרים ואפיקורסים:

ח׳והנה כבר ידוע לך ענין קרבן פסח צונו הש"י להוראת שידוד המזלות צונו הש"י ליקח בכור המזלו' טל"ה בחד"ש ניס"ן שהוא מערכתו וביום תוקף שליטתו ולשוחטו לשם י"י ולאוכלו בקדושה והאדם הולך בכח האכיל' ההיא לתורה ולעבודה הוא הוראה לנו שאין כח ביד המזלות לפעול פעולתם כ"א בכח המשגיח וכל יכול ואנחנו עמו וצאן מרעיתו ע"י פעולת התור' ועבוד' שמסר בידינו ככה הוא התנהגות כח המזלות הכל ע"י התור'. ברצון היוצר כל שבראנו לכבודו וכבר הארכנו בזה בדרושי' הקודמים קחם משם ועיניך שים על דברינו שם:

ט׳והנה החוקרים והפלוסופים אשר לא רצו להאמין הניסים ובשידוד המערכה מענה בפיהם שאין זה כבוד להיוצר כל לשדד מעשה ידיו ואומרים שאדרבא ביותר תגדל כבודו אשר מעשה ידיו יכונו לעד לעול' כ"א על משטרו כפי אשר הושם מבראשית הנה אין מן הצורך להרחיב הדיבור בדבריהם הבטילים אבל פרט אחד תבין לדעתי שהוא ג"כ מבחי' עבירה לשמה כביכול. התורה אמרה ואהי' אצלו אמון. אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בי נסתכל הש"י וברא את העולם נמצא ברא הקב"ה בבריאת העולם כפי הנמצא בתורה איש על משטרו והנה עפ"י התורה הוא ג"כ עבירה לשמה הנה בהגיע העת והעונה להושיע את ישראל ולנקום נקמתם הנה משדד הש"י הדבר הנעש' בקיום לעד לעולם והוא דבר הנעשה רק לשעתו כענין עבירה לשמה שהוא רק לפי שעה הבן הדבר ויונעם לך והנה זכור תזכור את אשר הקדמנו לך שענין הוראת קרב"ן פס"ח הוא הוראה לנו ולבנינו שהש"י משדד המזלו' כרצונו וגבוה מעל גבוה שומר והשידוד הוא מבחינת עבירה לשמה כמו שרמזתי לך בין והתבונן:

י׳והנה בכאן הפועל ישועות גילה הדבר בפירוש לישראל עם קרובו במה שעבר הש"י בעצמו כביכול לנגוף את מצרי' וכמש"ל דאעבר על שורי דינא גילוי כבודו ית"ש בעצמו במצרים. הגם שקיים כביכול בעצמו אל תפנו וכו' ולא נתגלה הדיבור למשה במצרי' עכ"ז בהגיע העת והעונ' להושיע את בניו הנה גילה רז זה לבנים שהוא מבחינת עביר' לשמה והנה לכאור' אין זה עבירה ע"פ התור' דהרי כך הוא המדה בתורה עשה דוחה את ל"ת א"כ כביכול הש"י הבטיח וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ואחרי כן יצאו וכו' א"כ כביכול הוא עליו במצות עשה לדון את המצריים ועשה דוחה את ל"ת עפ"י משפטי התורה ואין זה עבירה. והנה לפי מש"ל שכביכול גילוי כבוד שכינתו במצרי' הי' קודם חצות והמכה לא היתה עד אחר חצות הנה קיי"ל הא דעשה דוחה את לא תעשה הוא דוקא דבעידנא דמיעקר הלאו מקיים העשה מה שאין כן לעקור הלאו קודם העשה א"כ בכאן שפיר מיקרי עבירה והוא עבירה לשמה דהרי בזמן עקירת הלאו אל תפנו וכו' כביכול לא קיים עדיין העשה דן אנכי. ושפיר מיקרי ועברתי באמ"צ בלילה הזה אעבור על שורי דינא והוא עד חצות לראב"ע והוא הוראת בק"פ המורה על השידוד שהוא ג"כ עבירה לשמה זה מצותו רק ע"ד חצ"ת משא"כ אחר חצות לא מיקרי ועברתי כיון שאז נעשה המצוה. דן אנכי. בדין הוא שהעשה דוחה את ל"ת ע"כ ס"ל לראב"ע דאכילת הפסח (אשר מורה לנו ולבנינו על שידוד המערכות בעבור עמו ישראל והוא מבחינת עבירה לשמה כמש"ל) אינו רק עד חצות שאז כביכול נעשה בחי' עבירה לשמה משא"כ אחר חצות וכמש"ל מפני שאז נתקיים מצות ד"ן אנכ"י ור"ע ס"ל עד שעת חפזון דהרי עיקר קיום המצוה ואחרי כן יצא"ו וכו' ואז נתקיים המצוה. משא"כ כל הלילה עדיין לא נתקיים המצו' והבן ופטטייא דאורייתא טבין ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

י״אע"ד הדרש נמסר במסורת התורה ב"פ וחד"ל. וחד"ל לעשות הפסח ונכרת וחד"ל לעולם (בתהלים) ופירשנו פי' המסורה עפ"י מה שפירשנו פי' הפסוקים ב"פ קרבן פס"ח כתיב ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך ע"ע. והי' כי תבואו אל הארץ אשר יתן י"י לכם כאשר דבר ושמרתם את העבודה הזאת והנה הדבר קשה להלום. מעיקרא קאמר ושמרתם וכו' לחק לך ולבניך ע"ע משמע מהיום ההיא והלאה בלי הפסק שום שנה ואח"כ אמר וכי תבואו אל הארץ וכו' אבל קודם ביאת הארץ לא וגם מה ענין אומרו לחק לך וגם אומרו עד עול"ם מורה בלי הפסק והנה בעוה"ר זה כמה מאות שנים ניטל כבוד מבית חיינו ולא הקרבנו קרבן י"י במועדו ופירשנו הדבר בהקדים להתבונן עוד מה דידוע ל"ו כריתות הם בתורה וכולם הם על עבירות ל"ת חוץ פס"ח ומיל"ה יש כרת בביטול העשה (והנה עם היות שאין מבואר לשכל אנושי לחקור משפטי י"י ית"ש עכ"ז מצוה על כ"א להתבונן כפי אשר חננו הש"י בבינה:

י״בוהנה נאמר עפ"י מה דקיי"ל להלכה בגמ' ונפסק כן בטוש"ע יו"ד סי' רס"ז הלוקח עבד מן הגוי אין הגוף קנוי לו עד שיטבילנו לשם עבדות הלכך אם קדם וטבל לשם ב"ח הרי הוא ב"ח לפיכך צריך להטיל עליו שום עבודה בעודו במים שיהא נראה כעבד שלא יקדים ויאמר אני טובל לשם ב"ח ע"כ והנה כביכול הש"י מקיים תורתו והנה אנחנו עבדים היינו לפרעה במצרים מגזירת כי גר יהיה זרעך וכו' ועבדום וכו' יהיה להם שעבוד עבדות עלינו (עד שאמר ז"ל ויהי בשלח פרעה שהוצרך ליתן שטר שחרור) והנה בו בלילה יצאנו לחירות מעבדות פרעה ונעשינו עבדים לו ית"ש וא"כ הי' מקום עפ"י התורה לטבול לשם חירות וח"ו היינו יוצאים מעבדות הש"י ג"כ שהוא כביכול הרב שקנה אותנו מיד פרעה ע"כ הש"י העמיס עלינו עבודתו בחצי לילה הראשון במצות פס"ח ומיל"ה ועי"כ נעשינו עבדים לו ית"ש לעבדו בכל מצותיו וחוקותיו כל ימות עול' אנו ובנינו ע"ע א"כ אלו הב' מצות הן המה לסיב' לקיום כל מצותיו ית"ש כי עי"ז נתחייבנו לו ית"ש בעבודה וז"ש הכ' ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם ע"י המצוה הזאת ימשך לך התחייבות החוקים לך ולבניך עד עולם הבן וא"כ מי שעובר על ב' מצות הללו ח"ו הנה הוא רוצה להעביר מעליו כל חוקי התורה כי רע בעיניו העול שקבלנו על עצמינו בשעת היציאה להיות לו לעבדים ית"ש ע"כ ב' מ"ע הללו הם בעונש כר"ת תחת אשר הוטב בעיניו להכרית ולהפריד א"ע מעבודתו ית"ש ונכרתה הנפש ההוא ח"ו לא תהא כזאת בישראל וזו רמיזת המסו' וחד"ל לעשות הפס"ח ונכרתה ולמה כזאת הלא הוא רק ביטול מ"ע בשוא"ת לזה בא הפסוק השני ורמז הדבר וחד"ל לעולם כיון שהוא מונע א"ע מלעשות הפס"ח הנה בדעתו לחדול לעולם מעבודתו ית"ש והנה לפי"ז מצאנו טוב טעם לפלוגתת ראב"ע ור"ע. ראב"ע ס"ל פס"ח שהיה אבותינו אוכלים במצרים הי' בחצו"ת לילה הראשון כדי להעמיס עלינו עול מצותיו להיות לעבדים לו ית"ש כל ימי חיינו וזה הוא עיקר הטובה אשרי העם שככה לו עבד מלך מלך ע"כ גם אנחנו כל ימות עולם אין לנו לאכול את הפס"ח אחר חצות דזה מורה שאנחנו עושים עיקר מן הטובה שהוציאנו ממצרים מתחת יד פרעה. שזה היה אחר חצות שצעק פרעה קומו צאו מתוך עמי אבל מחוייבים אנחנו לעשות עיקר מן הטובה שקירבנו המקום לעבודתו שזה היה בחצי הלילה הראשונה ור"ע ס"ל מצותו כל הלילה. דגזירת הכתוב הוא ואמרתם זבח פסח הוא לי"י אשר פסח על בתי ב"י במצרים בנגפו את מצרים וזה נעשה בחצות לילה האחרונה ואז נגמר הענין בשלימות שהש"י העמיס עלינו עבודתו ואח"כ נגמר שחרור פרעה בשעת חפזון ואז למפרע היינו קנויים לו ית"ש בעבודתו אשר העמיס עלינו אשרי העם שככה לו אשרי העם שי"י אלהיו:

י״גע"ד הסוד הנה מבואר בזהר מדת לילה עבדת נוקמין במצרים ואח"כ מדת יו"ם אפקת לון בריש גלי וזה שנק' הקרבן הנאכל בליל' פס"ח דרשו בי' משמי' דמרן האריז"ל פ"ה ס"ח (ה"ס סיפור יצ"מ בליל' הזה בדיבור בפ"ה) דהנה בזמן הגלות כביכול סוד השכינה מלכות הוא בבחי' נאלמת"י דומי' כרחל לפני גוזזי' נאלמ"ה (דהנה עיקר בחי' מורא מלכות הוא מדבורו כמד"א דבר מלך שלטון ובאין שלטון הנה כביכול נאלם הדיבור וכבר קדם מאמרינו בנחמות ציון וירושלים ב"ב נאמר דבר"ו על ל"ב ירושלים שיתמשך דב"ר על ל"ב. דב"ר ל"ב בגי' רחל שהיתה בעוה"ר נאלמה לפני גוזזי' והנה גם ביצ"מ בליל החירות אז הוא פ"ה ס"ח שהתחיל הפ"ה להשיח היינו מלכות פ"ה ותורה שבע"פ קרינן לה) והנה כבר כתבנו לפי המקובל בתיבת פסח פ"ה ס"ח א"כ נחסרה אות ה' מן תורה שבכתב ונמסרה לחכימין בע"ל פ"ה כי אות ה' ה"ס אות ה' אחרונה מן שם הוי' תורה שבע"פ אשר כביכול בגלות לא הי' לה פ"ה דבר מלך ונפתח הסתום בליל החירות פסח פ"ה ס"ח עמש"ל בדרוש משנת ס' יצירה המליך אות ה' בשיחה וכו' וצר בו טל"ה בעולם וניסן בשנה ורג"ל ימין בנפש זו"נ (ותבין עוד פסח מיל"ה בגי' רג"ל) וא"כ לפי"ז עיקר מצות אכילת קרבן פסח. פ"ה ס"ח הוא רק בלילה שאז נפתח הסתום מלכות פ"ה דבר מלך שלטון ואח"כ מדת יום אפיקת לון בריש גלי וז"ש הקב"ה לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי במדת ליל' ואח"כ יצאו ברכוש גדול במדת יום ע"כ מצות פסח הוא לא תותירו ממנו עד בקר כי בבקר מדת יום אפיקת בריש גלי הגם דתרווייהו כחדא אזלין וי"י הולך לפניהם הוא וב"ד עכ"ז באתר דדכורא אישתכח עיקר. הוא הדיבור נ"ל והשם הטוב יודע האמת והנה בחי' הנוק' מלכות ידוע דהוא בחי' לא"ה ובחי' רחל ידוע למשכילים והנה כבר נכתב אצלינו הא דקיי"ל בש"ס דילן ק"ש של הלילה זמנה עד עה"ש כן איפסק להלכה בש"ס דילן כר"ג ובתלמוד ירושלמי פסקו כחכמים עד חצות וכתבני שם טעם הפלוגת' דהנה כתבו גורי האריז"ל תלמוד ירושלמי הוא מבחי' לא"ה ותלמוד' דידן מבחי' רח"ל והנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל אשר אחר חצות הלילה נתהווה היחוד מדת יום עם בחי' לא"ה (ע"כ לדעתו מברכין תיכף אחר חצות ברכת הנותן לשכוי בינה וכו' כי אז בבחי' לא"ה כבר נתעורר מדת יום) משא"כ בבחי' רחל לא מתהווה יחוד בחי' יום רק בעה"ש ע"כ בתלמוד ירושלמי פסקינן ק"ש דלילה רק עד חצות כי מחצות ולהלן מיקרי בבחינתה בחי' יום ובתלמודא דידן שהיא מבחי' רחל יוצאין י"ח ק"ש דלילה עד עה"ש שאז מתחיל להתחבר עמה בחי' יום ועד עה"ש אין בחי' יום מאיר בבחינתה. ממילא רוחא לן שמעתתא דפסח דכתיב בי' לא תותירו ממנו עד בקר מטעם שנתבאר לעיל לדעתי הקלישה הנה ראב"ע עשירי לעזר"א מבני בני' של לא"ה אמר רק עד חצות ור"ע בן יוסף ס"ל עד עה"ש שהוא בבחי' רחל ודי בזה כעת: