בני יששכר, ניסן ה׳:י״דBnei Yissaschar, Nisan 5:14
א׳פיסקא רשע מה הוא אומר וכו' ואף אתה הקהה את שיניו וכו' לי ולא לו אלו הי' שם לא הי' נגאל. יש להתבונן מהו הלשון הקהה את שיניו. ב' אומרו אלו הי' שם לא הי' נגאל. הנה לא אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך היא אלא אף אותנו גאל עמהם כי כולנו היינו כלולין שם באבותינו שהי' הדור דעה שרשי כל הנשמות ס' רבוא שרשים נמצא הרשע הזה כיון שישנו עמנו בדתינו. הנה היה שם והנה נגאל. אכן תתבונן כתיב שיני רשעים שברת וכתיב ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניהם הנה תראה שהפסוקים מגזומים ברוב על שיני רשעים דייקא ולמה השיניים דוקא אבל תתבונן אות השין הוא אתווא דקשוט וכמו שמבואר בזהר באותיות שק"ר השי"ן אתווא דקשוט והוא החיות של שקר ניצוץ המחי' כן הוא באותיו' רש"ע הנה הוא ר"ע אבל על כרחך כיון שיש לו עדיין מציאות ע"כ יש בתוכו איזה ניצוץ קדוש שמחייהו הנה הוא אות השי"ן וכל החיות וכח שלו הוא מאו' השי"ן וכיון שמוציאין ממנו הנה"ק נשאר ר"ע ואין לו מציאו' והולך לחרפות וזהו יגמר נא רשעי' וזהו ג"כ אוי לרשע ר"ע אוי לרשע כשנעש' רק ר"ע אזי אז בודאי וגמול ידיו יעשה לו וז"ש שיני רשעים שברת היינו השינין של רשעי' וכן ברוך י"י שלא נתננו טרף לשיניהם לשינין שלהם שכ"ז שהשינין בתוכ' יכולים לפעול ברשעות והנה כתיב והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבוד' הזאת לכם ודרשו חז"ל בשור' טובה נתבשרו ישראל שיהי' להם בנים וב"ב עכ"ל והנה קשה ומאי ס"ד שלא יהי' ח"ו להם בנים לדורות עולם הלא ישראל יכונו לעד לעולם ופירשנו בו דהוקשה להם אומרו והי' לשון שמחה ולשמחה מה זו עושה הלא מה העבודה וכו' היא שאלת הבן רשע. ודברנו בזה שהי' עפ"י דברי חז"ל לא תהוי בעבור' אחסנת' אפי' מברא בישא לברא טבא דילמא יפוק מיני' זרעא מעליא והנה בכאן קשה הקושיא שהקשינו לעיל בפיסקא שמשיבים לרשע אלו הי' שם לא הי' נגאל והנה ישנו עמנו. והנה נגאל אלא ע"כ יש בתוכו איזה ניצוץ קדוש ועי"ז יפוק מיני' זרעא מעליא וע"כ אמר' תורה והי"ה כי ישאלך בנך וכו' מה העבודה וכו' רצ"ל שמחה יהיה לך אפי' מן שאלת הבן רשע אשר ישאלך מה העבודה וכו' דכיון שישנו בקרבינו והנה נגאל ע"כ שיש בתוכו נה"ק ויפוק מיני' זרע' מעליא והנה נתבשרו ישראל מזה בשורה טובה שיהי' להם בנים ובני בנים היינו אם ח"ו יהיה איזה בן שאינו הגון ע"כ יפוק מיני' זרעא מעליא דאי לא תימא הכי מאי בעי גבן ולמה נגאל וז"ש הבריי' בתשובת הבן רשע ואף אתה הקהה את שיניו שכל כחו וחיותו הוא מן השי"ן נה"ק שבו ולפי שהוציא א"ע מן הכלל תראה להוצי' ממנו השין וישאר רק ר"ע ויתבטל ממציאותו (או הקה' את שיניו היינו שתעשה לו קהיון שינים ותודיע לו שכל חיותו מן הנה"ק) ואמור לו אלו הי' שם בדרך ר"ע בלא הנה"ק הוא החיות של השי"ן לא היה נגאל ומה שנגאל הוא בעבור הנה"ק של השי"ן אשר בתוכו והבן:
1