בני יששכר, ניסן ה׳:ה׳Bnei Yissaschar, Nisan 5:5
א׳פיסקא בהגדה דסיפורי עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו י"א וכו' ואלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים. יש להתבונן א' התחיל בעבדים ומסיים במשועבדים. שהוא בענין דבר המשועבד לגבות ממנו החוב בלשון חז"ל בכ"מ נכסים משועבדים. ב' אומרו אלו לא הוציא הקב"ה וכו' הרי אנו ובנינו וכו'. משועבדים היינו וכו' קשה מי מחליט לנו הדבר הזה דילמא בהמשך הזמן הי' פרעה בעצמו עושה אותנו לחפשים או הי' איזה סיבה אחרת לביטול העבדות והנה בדבר כזה מתהווה כ"פ בעולם בזמן מן הזמנים משועבדת איזה אומה לחברתה ואח"כ סר עולם מעל שכמם אבל יש לפרש לדעתי הנרצה עפ"י מה דהקשו בת"ז הרי הש"י הבטיח לאברה' להוציאנו וא"כ מהו השבח הגדול הזה. וכי עבד שהבטיחו אדוניו להוציאו לחירות וקיים הבטחתו. אית לי' לשבוחי גרמי' על קיום הבטחתו עייש"ד ומה שיש לי לומר בזה. הנה אמרז"ל ראויים היו ישראל לעשות להם נס בימי עזרא כדרך וכו'. אלא שגרם החטא שנאמ' עד יעבור עמך י"י זו ביאה ראשונה עד יעבו' עם זו קנית זו ביאה שני' (רש"י אלא שגרם החט' ולא הלכו ביד רמה אלא ברשו' כורש והיו אח"כ משועבדי' למלכי פרס וכן אמ' עזר' כי עבדי' אנחנו. ובעבדותינו לא עזבונו אלקינו) הנה תראה הגם שגרם החטא בימי עזרא ולא היו ראוים לגאולה עכ"ז בהכרח הוא שיקיים הקב"ה הבטחתו שהבטי' לפי מלא' לבבל ע' שנ' וכו' רק להיו' שגרם החטא הנה הגם שיצאו ובנו ביהמ"ק עכ"ז נשארו משועב' עדיין הגם שלא היו עבדים עוד בארצות אויביהם וברשותם. והנה בגאולה הראשונ' הלזו הנ' בודאי אם הי' מגי' זמן ההבטח' שהבטי' הש"י לאברהם אז בודאי הי' מוציאם הש"י מתחת יד פרעה ומרשותו כדי לקיים הבטחתו אבל בודאי הלא הי' באפשרי שייטיבו דרכיהם מן אז שיהיו ראויים לגאולה שלימה מבלי שעבוד כי בהשתהות עד אותו הזמן כבר הי' משוקעי' בנון ש"ט ( כי הל' בע' שיצאו כב' היו משוקעי' במ"ט ש"ט כידוע) וא"כ כאשר הי' מגיע הזמן שאמר הקב"ה לאברהם. הגם שבודאי הקב"ה הי' עושה בעבור שמו לקיים הבטחתו והי' מכני' בלב פרע' לשלח'. וכיוצ' וכמו שעש' בגלו' בבל. עכ"ז הג' שלא היו נשארי' עבדי' אבל היו נשארי' עדיין משועבדי' וכמו שהיה בבית שני שהיו משועבדים למלכי פרס:
1
ב׳וזה שיש לפרש בדברי התנא בסיפורו. עבדים היינו וכו' ויוציאנו י"א משם (תיבת מש' מיות' אב' יש לפר' משם) היינו שהיינו עדיין שם ולא יגיע עדיין זמן הקן (רק שהש"י חיש' את הקץ וכו') עכ"ז הוציאנו י"א ביד חזק' ובזרו' נטוי' היינו ע"י פלא גדול השפעת מוחין דגדלו' קודם לקטנות כידוע. וזה מעשה אלקינו כי נורא הוא. ואלו לא הוצי' וכו' ע"י הניסים והנפלאות הללו רק הי' ממתין עד שעת הקץ. והית' הגאול' בטב' ע"י ההבטח' הרי אנו ובנינו ובני בנינו (עכ"פ) משועבדי' היינו וכו' כי אין מקו' לנו להטי' מעשינו שנהי' ראוים לצאת לגמרי מהשעבוד. ביד רמה. כי כבר היינו במ"ט ש"ט ע"כ הגם שבודאי הי' הש"י מקיי' הבטחתו אבל עכ"פ היינו נשארי' משועבדי' כמו שהי' בבי' שני ברוך הפועל ישועו' שהוציאנו בנס ופלא שלא ע"י מעשינו רק ע"י התגלות שפע המוחין בנס גדלו' קוד' לקטנות ע"י גדלות ב' כידו' מכתבי מרן וז"ש אח"כ ואפילו כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספ' ביצ"מ ולא תספי' לנו הזכיר' והידיע' כי הידיע' הורא' על גדלות ראשון והסיפור הוראה לגדלו' הב' והבן:
2
ג׳וסידר אח"כ מעש"ה בר"א וכו' שהי' מספרים ביצ"מ וכו' עד שבאו תלמידיהם וכו' לפי הנ"ל הסיפור מורה על גדלות ב' והנ' הנס והפלא הי' שקטנות א' אינו נכנס עד שנכנסין כל המדריגות אפי' גדלות ב' וזה שאירע הרמז לחכמים אחרי שהחכמי' הנ"ל נתרבו מאד בסיפור היציאה שהוא הוראה לגדלות הב' אז באו תלמידיהם המורה על הקטנות וכדרך שאבאר לך להלן אי"ה בטעם למ' נתחייבנו בסיפור יצ"מ בדרך שאלה ותשובה:
3