בני יששכר, ניסן ה׳:ו׳Bnei Yissaschar, Nisan 5:6
א׳הנה אמרו רז"ל סיפור יצ"מ מוכרח להיות בדרך שאלה ותשובה אפי' מי שאין לו מי שישאלנו הוא שואל א"ע מה נשתנ' הליל' הז' וכו'. הטע' נרא' לי דהנה לפי המבואר בכתבי מרן האריז"ל ענין הנס בלילה הזה שכל המדריגות האירו כאחד (וכ"ה בכל שנה ושנ') וגם שלא כסד' המדריג' כי בתחל' האירו מוחין דגדלות א' וקטנות ב' וגדלות ב' ואח"כ מוחין דקטנות א' והנה להורות על הנס המופל' הזה הנה הבא לקיים המצוה לספ' ביצ"מ הנה יודע תחל' במוח. וזה נק' גדלות (כענין הגדול שיש לו דעת) והשואל שאינו יודע נק' קטנו' (כמש"ל הקטן שאינו יוד') ואח"כ כשמשיב. הנה נק' גדלות ב' בביאור וגילוי יותר. ממה שיודע תחלה רק במחשבה והשואל שתופס אח"כ ענין הנדבר במחשב' נק' קטנות א' הבן הדבר וז"ש אפי' כולנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביצ"מ וכמש"ל:
1
ב׳ותתבונן לפי"ז מ"ש הש"י למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי וכו' דהנה יש להתבונן למה יהי' בחיוב לספר לבן בנו הלא אביו יספ' לו: אך הוא דהנה בן. ובן הבן. הנה הבן הוא גדול. ובן הבן הוא קטן ממנו. הנה להורות הנס המופלג אשר נעש' בגבהי מרומים גדלו' קודם לקטנות הנה חובה ומצוה עלינו לספר לבן (הגדול קוד' ואח"כ) לבן הבן (שהוא קטן) ופירשתי במקומו שארית הפסו' את אשר התעללתי וכו' ויראתי להרחי' הדבור כאן:
2