בני יששכר, ניסן ח׳:י״אBnei Yissaschar, Nisan 8:11
א׳עוד אמר עיקר ביעור חמץ הוא ביעור ע"ז ולכך נאמ' ביאשיהו המלך לא נעשה כפסח הזה וכו' הוא להיות שביער את כל ע"ז ולכך סמך אצל חג המצות אלהי מסכה לא תעשה לך (והוא מרז"ל) ואמר אם היו כל ישראל שורפין את החמץ בכוונה זו שהיא ביעור ע"ז היה בקל יותר לסבול עול הגליות עכ"ד הנה עם היות שאין כאן דבר חדש כי מבוארים הדברי' בכתבי האריז"ל (ונרמזים ג"כ בדברי רז"ל) עכ"ז הוא דבר עמוק ביותר אשר דיבר הרב הקדוש הנ"ל ועורר אותנו להעמיק בדבר דהנה ע"ז הוא ג"כ בכלל מי שאינו מייחד עבודתו בתורה ומצות לשמו ית' בלבד ומכוין בעבודתו לכבוד ולממון וכיוצא עיין כ"ז בחו"ה בשער ייחוד המעש' וכבר דברנו בזה בארוכה: הגה ועפי"ז פירשנו הפסוק השמרו לכם פן תשכחו וכו' ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך י"י אלקיך שאין לפסוק הזה ביאור עד שהוצרכו בעלי הפשט להוסיף הכוונה היינו צוך שלא לעבדה (והאמת כ"ה עפ"י דרך הפשט) ולדרכינו ניחא שפיר שבאת האזהרה שלא לעשות פסל בהציווים אשר צוך י"י אלקיך שתייחד המעשה רק לשמו ית' ולא לשום דבר כבד וממון וכיוצא הבן:
1
ב׳והנה ענין החמץ הוא שאין בה ייחוד המעשה כי נוסף על המעשה והפעולה שעושה בה האומן עוד ניתוסף בה הרוח ומתערב בה. ועי"ז יש להעיסה גבהות כידוע והנה ביעור חמץ הוא לכוונה הלזו בסגולה לבער ע"ז ולשיעש' האדם עבודתו במצות י"י. רק כפעולת המצה ייחוד המעשה של האומן בלתי לי"י לבדו הבן הדבר כי קצרתי:
2