בני יששכר, ניסן ח׳:י״בBnei Yissaschar, Nisan 8:12
א׳בריי' בת"כ פי"א מ"ב. ובחמשה עשר יום לחדש הזה חג המצות יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה והלא דין הוא (רצ"ל אי לאו מיעוטא דתיבת הזה נפקא לן מדין ק"ו דחג הסוכות יטעון מצה כמבואר) ומה אם זה שאין טעון סוכה טעון מצה זה שטעון סוכה (היינו חג הסוכות) אינו דין שטעון מצה. ת"ל הזה. חג המצות טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה עכ"ל הבריי'. ושוב להלן בפ' י"ד מ"ב. ובט"ו יום לחדש השביעי הזה. חג הסוכות. זה טעון סוכה ואין חג המצו' טעון סוכה והלא דין הוא. (רצ"ל אלו לא נכתב הזה כנ"ל) ומה אם זה שאינו טעון מצה טעון סוכה חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה ת"ל הזה חג הסוכו' הזה חג הסוכו' טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה עכ"ל הברייתא:
1
ב׳הנה הרב הגדול בעל משנה למלך נתקשה מאד בברייתו' הללו (וגם הרב בעל קרבן אהרן נדחק בזה) דקשה לא יכתוב הזה לא בחג המצות ולא בחג הסוכות דמה תאמר בחג המצות. תרצה ללמוד מיני' ק"ו לחג הסוכו' שיטעון מצה. ותאמר ומה חג המצות שאינו טעון סוכה וכו' הלא תיכף נוכל להשיב לך מעיקרא דדינא מנא לך דחג המצות אינו טעון סוכה דילמא טעון סוכה כיון דלא נכתב מיעוט' הזה בחג הסוכות וכן בבואך לחג הסוכות לא יהיה לך באפשרי לדון ק"ו וכיון דלא יהיה לך באפשרי לדון ק"ו ממילא ישאר חג המצות במצות מצה בלבד וחג הסוכות במצות סוכ' בלבד (עיי"ש מה שתירץ הרב בעל ק"א ז"ל) ונ"ל הקטן לבאר דבריהם ז"ל בברייתות הללו בטוב טעם דהנה מרן הרמב"ם ז"ל השריש לנו בס' המצות שלו שורש ב' שאין למנות בכלל התרי"ג מצות מה שנלמד באחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן וקרא לזה דברי סופרים ועם היות שהרמב"ן חלק עליו כבר תירצו בעל זהר הרקיע ובעל מג"א וגם נושאי כליו של הרמב"ם בס' היד והסבירו דברי הרמב"ם דנראה לאזהרות ולעונשין שוין הם בתורה מפורשת ואעפ"כ דברי סופרים נקרא להן להיותן מבחי' תורה שבע"פ ולא בכלל תורה שבכתב בפירוש וע"כ לא יכנסו במנין ובמספר תרי"ג. זולת במקימות פרטיים שקבלו חז"ל בפירוש עיי"ש בדבריהם) כללו של דבר. הדבר המפורש בתורה דוקא הוא תורה שבכתב משא"כ דבר הנדרש במדות הוא תורה שבע"פ:
2
ג׳והנה עיין בכתבי מרן האריז"ל החילוק שבין שבת ליו"ט שבת נקרא בתורה קדש ויו"ט נקרא מקרא קודש. קדש הוא מוחין מעולם החכמה. אבא הנקרא קדש. והנה בשבת באים המוחין מעולם החכמה אתר עילאה דאי"ק קדש שלא ע"י מעשינו רק באים מעצמם משא"כ יו"ט אינם באים המוחין דחכמה מעצמם (רק מעולם הבינה) וע"י התפלות ומעשה המצות שאנו עושים בכל יו"ט המצות השייכים לכל יו"ט בעתו. אנו קוראין היינו מזמנין את הקודש מוחין דחכמה וזהו שנק' יום טוב מקרא קדש אנו מזמנין את הקודש מוחין דחכמה ע"י מעשינו מעשי המצות של החג ועיין בזהר ויחי דף ר"ח וז"ל דהא אוריית' יין וחלב תורה שבכתב ותורה שבע"פ ועיין במק"מ וז"ל כתב הרב כי אבא (עול' החכמ') נק' תורה שבכתב ובינ' נק' תורה שבע"פ והם יין וחלב. אבא נקרא חלב שהוא רחמים גמורים ואימא היינו עולם הבינה נקרא יין המשמח עיי"ש ממילא תשכיל ותדע המצוה שאנו עושין אם היא מצוה מן תורה שבכתב אנו ממשיכין ומזמנין את הקדש שהיא חכמ' משא"כ המצוה שהיא תורה שבע"פ אנו ממשיכין רק מוחין דבינה (כן נראה. והש"י יודע) והבן הדבר. והנה זכור תזכור את אשר הקדמנו דעת הרמב"ם דס"ל דדבר הלמד מי"ג מדות עם היות שהיא תורה שלימה עכ"ז נקרא תורה שבע"פ ולא תורה שבכתב:
3
ד׳ומעתה אפי' אם היה באמת הדבר הזה שנלמוד חג המצות ק"ו מחג הסוכות שיתחייב חג המצות בסוכה וכן נלמוד חג הסוכות ק"ו מחג המצות שיתחייב חג הסוכו' במצה. עכ"ז הנה יהיה דחג המצות. מצות מצה. תורה שבכתב ומצות סוכה תורה שבע"פ ובחג הסוכות בהיפך. ולמה כזאת על כרחך הוא דהגם דכל המועדים חייבים באלו הב' מצות היינו מצה וסוכה בכ"א. עכ"ז לענין המעשה המצטרך לנו בהכרח להזדמנות הקדש היינו מיחין דחכמה שאינם באים מעצמם ביו"ט רק ע"י התפלות וע"י מצות המעשיות שאנו עושין הנה בחג המצו' אנו פועלים קריאת והזדמנות הקודש על מצות מצה שנכתבה בפירוש בחג הזה בתורה שבכתב ה"ס אבא חכמ' הנקרא תורה שבכתב משא"כ סוכה הגם שתתחייב גם בחג המצות עכ"ז כיון שאינה מבוארת בתורה שבכתב רק בע"פ אין בה סגולת קריאת הקדש של החג הזה. ובחה"ס הוא בהיפך אפי' אם נאמר שתתחייב גם במצה עכ"ז קריאת וההזדמנות הקדש בחג ההוא אינו רק ע"י מצות סוכה הנאמרת בפירוש בתורה שבכתב והמצוה הזאת דוקא טעונה לקריאת הקודש של החג ההוא משא"כ מצות מצה כיון שנלמוד אותה בק"ו הוא תורה שבע"פ ואין בה סגולת קריאת הקודש של החג ההוא. ומעתה אם אפילו שתי המצות הנ"ל יהיו בחיוב בכל חג משתי המועדים הנ"ל אעפי"כ יצדק לומר חג המצות טעון מצה (היינו לקריאת הקדש של היום ההוא) ואינו טעון סוכה (כיון שהוא רק בבחי' תורה שבע"פ ואינו מבואר בכתב הוא ללמדינו דמצות מצה דוקא מועיל בחג הזה להמוחין דחכמה אבל לא מצות סוכה) ובחג הסוכות צודק לומר דטעון סוכה לקריאת המוחין דחכמה ואין טעון מצה (לקריאת המוחין דקודש כיון שאינו מבואר בכתב) ומעתה דברי הבריית' הוא בטוב טעם ואזדא לה קושיית הרב בעל מ"ל. שהקשה לא נכתוב הזה לא בחג המצות ולא בחג הסוכות וממילא לא נחייב חג המצות בסוכה ולא חג הסוכות במצה דהאיך נתחיל לדון ומה חג המצות שאינו טעון סוכה טעון מצה. חג הסוכות וכו' הנה הקשה האיך נתחיל לדון ומה חג המצות שאינו טעון סוכה דילמא באמת טעון סוכה כיון דלא נכתוב מיעוט' בחג הסוכות זה אינו דאפי' אם נתחייב חג המצות בסוכה מאיזה מדה שתהיה עכ"ז נקרא חג המצות. אינו טעון סוכה. דאין חג המצות טעון סוכה לקריאת הקדש של החג ההוא כיון דאינו מבואר בתורה שבכתב (הנק' קדש) רק מצות מצה וכן בהיפך בסוכה הגם שנחייבהו גם במצה מאיזה מדה שתהיה עכ"ז מיקרי אינו טעון מצה לקריאת הקדש שבחג ההוא כיון שאין מבואר בתורה שבכתב רק מצות סוכה ומעת' אם לא יהיה נכתב הזה הזה בחג המצות ובחג הסוכות שפיר נלמוד ק"ו חג המצות מחג הסוכות לחייבו בסוכה וכן חג הסוכות מחג המצות לחייבו במצה ע"כ איצטרך הזה הזה למעוטי לאוקמי כ"א רק על מצותיו ודוק:
4