בני יששכר, ניסן ט׳:א׳Bnei Yissaschar, Nisan 9:1
א׳בו ידובר מעניני מצות מרור אשר הוא זכר לוימררו וכו' ואגב יתבארו כמה פסוקים מעניני השעבוד והנאולה:
פיסקא בהגדה מרור זה שאנו וכו' על שמררו המצריים וכו' מה שיש לדקדק בסידרא דלישנא דר"ג כל שלא אמר וכו' פסח מצה מרור הנה טעם הפסח ע"ש הפסיחה. ומצ"ה על שלא הספיק בצקם וכו' להחמיץ עד נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם הנה אלו השתים זכר לניסי הגאולה. ומרור זכר לוימררו היינו העבדות והשעבוד הנה לפי"ז ה"ל לסדר מרור פסח מצה:
פיסקא בהגדה מרור זה שאנו וכו' על שמררו המצריים וכו' מה שיש לדקדק בסידרא דלישנא דר"ג כל שלא אמר וכו' פסח מצה מרור הנה טעם הפסח ע"ש הפסיחה. ומצ"ה על שלא הספיק בצקם וכו' להחמיץ עד נגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם הנה אלו השתים זכר לניסי הגאולה. ומרור זכר לוימררו היינו העבדות והשעבוד הנה לפי"ז ה"ל לסדר מרור פסח מצה:
1
ב׳והנה הרב הגדול החיד"א זלה"ה בספרו כסא דו"ד כתב בשם ילקוט דו"ד וז"ל טעם לגלות מצרים דהתוס' רוחניית ואינה חלה על האדם שיש לו מחשבות רעות ויצר זונה כי התורה כולה טהורה וזה טעם שאוה"ע לא יכלו לקבל התורה ולכך הכניע הקב"ה את ישראל בגלות מצרים להחליש כח היצר הרע ותוכל לשכון בם התורה עכ"ד:
2
ג׳והנה עפי"ז תבין בפסוק וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם שהכוונה לפי"ז שמפרש מההיא הסיבה של השעבוד ההוא הוא כוונ' היוצר כל למען ענותו שיתחלש ויוכנע חיות היצר וישארו מוכנים לקבל אור התור' ולא יעצרם גשם החומר מלקבל התורה. וזה הוא הנרמז למשה בראשית ההתגלות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו' רצ"ל אז תבין הטובה הגדולה אשר נעשה בהעבדות והשעבוד (ויתבאר אי"ה בארוכה במ"א) והנה החול' כשהוא בחליו הנה הרופא משתדל עמו ונותן לו סמים המרים בע"כ ושלא בטבעו וכמשא כבד יכבד הדבר על החול' כי אינו מבין אז למה יתאכזר עליו להשקותו כוס התרעלה כזה. אבל כאשר ישוב לאיתנו ויעמוד על בוריו ויקום ויתהלך בחוץ על משענתו אז יבין למפרע גודל השתדלות הרופא ברחמים וחמלה ואז ישבח ויודה להרופא הנאמן והרחמן ובזה תתבונן הדבר גם בכאן. הנה בגזרת היוצר הנה במצרים מררו את חיי אבותינו ולא הי' מובן להם על מה עשה י"י ככה עד שעמדו כמעט על בוריים בעת צאתם ממצריים הבינו למפרע הטובה הגדול' מהסמים המרים שהיא למען ביטול והכנעת חומרם והחיות הגס כחיי הבהמיות וישגו הארת חיי החיים ולזכר הזה הוא מצות המרור לזכר הטובה הגדולה אשר פעל עמנו רבון כל המעשים להכניע החיות הבהמיי ולעשות אותנו מוכנים כמלאכי רוח לקבל התורה והנה הטובה הזאת לא היתה מובנת עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה במצרים ע"כ בסידור השבח בסיפור יציאת מצרים הוא פסח מצה ומרור וקצרתי ועוד יתבאר יותר אי"ה:
3
ד׳ובזה תתבונן מה שאמר התנא מרור זה וכו' על שום שמררו וכו' את חיי אבותינו וכו' דלכאורה הלשון מרירות אינו מובן מה לן לעשות זכר לזה. ה"ל לעשות זכר לשיעבוד חומר ולביני' אבל עפ"י הנ"ל יצדק לשון מרירות הוא דבר ההיפך לטבע הבע"ח הלא תראה מאכל אשר הוא מ"ר לבעל ח"י אחד והוא עיקר המאכל של בעל חי אחר כי להיות המאכל ההוא היפך טבע הבעל חי זה הנה הוא מ"ר אצלו ובבעל חי אחר שהוא בטבעו יערב לחיכו וכן הוא הדבר בתורה וימררו את חייהם מרירות החיים היינו שפעלו בהם היפך החיים שהם גסות כמין בע"ח הגשמים ועי"ז נתבטל בהם החיות הגשמיות והנפש הבהמיי' ושבו לחיו' רוחניית כמלאכי רוח:
4