בני יששכר, ראש חודשBnei Yissaschar, Rosh Chodesh

א׳ידובר בו כמה עניינים נחמדים ממצות קדוש החודש:
החודש הזה לכם ראש חדשים. ראשון הוא לכם לחדשי השנה. יש להתבונן א' שהלשון כפול ומכופ"ל. ב' מתחילה אמר סתם חדשי"ם ואחר כך אמר חדש"י השנ"ה. ג' בתחילה אמר הזה לשון נוכח: ואחר כך הוא לשון נסתר. יש לפרש עפ"י מ"ש המג"ע ואתחנן אופן ד' בהג"ה בשם הזהר. (לא ידעתי כעת מקומו אי') דהמדות עליוני' ממטה למעלה נקראי' חדשי"ם ובחשבם מלמעלה למטה נקראים שני"ם עיי"ש. והנה הלבנ"ה היא נגד בחי' המלכות כידוע אשר נקודה השרשיות שבה היא רק נקודה אחת עשירות מן עשר ספירותיה והתשעה באים בסוד תוספות ובהסתלק התשעה נקודות ממנה ה"ס מיעו"ט היר"ח ונשארה רק נקודה. והנה ב' נוסחאות הם בכתבי הארז"ל נוסחא אחת היא אשר נקודה השרשיות היא נקודת כת"ר שבה וט' האחרות הם בסוד התוספ"ת ונוסחא ד' היא אשר נקודה השרשיות היא בחי' מלכות שבה והט' האחרות באים בסוד התוס' ותרווייהו איתנהו להמתבונן בדברי האריז"ל בכוונת ברכת המינים אם כן סוד קידוש החוד"ש. בקידו"ש היר"ח היא בשתי בחינות ממטה למעלה ומלמעלה למטה ע"כ אמר הכתוב בסוד החידו"ש ב' הבחינות. החד"ש הזה (איתגלייא) בהחשב ממטה למעלה אז היא ראש חדשי"ם כי ממטה למעלה נקרא המידות חדשים ראשון הוא (איתכסייא) לכם לחדש"י השנה בהחשב ממעלה למטה נקרא המדות שני"ם וכל דברינו בכ"מ בדרך אפשר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא ברצונו. והשם הטוב יכפר:

ב׳משנה בראשונה היו משיאין משואות משקלקלו הבייתוסים התקינו שיהיו השלוחין יוצאין. יש לפרש ע"פ מ"ש האריז"ל בברכת המינים דבראשונה לא תיקנו ברכת המינים רק אינך י"ח ברכות לתקן פרצוף מלכות שמים לחדש אורה בתוספת הט' הבאים בסוד התוספת והחידוש ונקודות הכת"ר היא הנקודה השרשיית שבה לשם אינו מגיע פגם התחתונים כ"א ח"ו בעבירה גדולה מינות וכשרבו המינים אזי הגיע הפגם גם בנקודה השרשיית ע"כ הוצרכו לתקן בדיבור ברכת המינים כדי לתקן הפגם של כתרה שפגמו המינים. והנה כבר ידעת דבחינת כת"ר בכ"מ היא בחי' קוצי של י' ואינו אות והוא רק כעין סימן (עמ"ש במ"א במאמרי חנוכה בענין הנס דמנורה וענין מה שלא נאמר ויאמ"ר במאמר הראשון דבראשית שהוא נמי מאמר כמשארז"ל) ולפ"ז יש לפרש גם משנתינו בכוונה זו. בראשונה (עד שלא קלקלו המיני' ולא היה הפגם מגיע לכתרה אז היה משיאין משואו' (רק סימן בלא דיבור) משקלקלו הבייסותים התקינו שיהיה השלוחי"ן יוצאין (לומר בדיבור לישראל מקודש החדש ובזה ניתקן הפגם כעין דיבור הברכה בשמ"ע נ"ל באפשר):

ג׳במדרש רבה פ' בא כשהיו רבותינו נכנסין לעבר השנה נכנסים עשרה זקנים בקיאים לביהמ"ד ואב"ד עמהם וכו' אומרים ב"ד מבקשים אנו לעבר השנה שתהא השנה הזאת י"ג חדש. גוזר את עמנו והוא אומר להם מה שדעתיכם אף אנו עמכם באותה שעה יצא אור מביהמ"ד ובא לפניהם והיו יודעין שנתרצה האלהים להם שנא' זרח בחשך אור לישרי"ם עכ"ל. מהראוי להתבונן מהיכן שפטו דהפסוק זרח בחשך וכו' קאי על מעבר"י השנה ונרא' דהישרים נקרא מעבר"י השנה שהם מיישרים ומשווים את ימות הלבנ"ה שיהיו שוים לימות החמה וזהו פי' הפסוק זרח בחשך אור לישרים היינו המעברים את השנה ונעשה להם הנס הזה דייקא דהנה הלבנה בעצמה היא חשך ולא אור רק מה שמקבלת אורה מן החמה שהיא מאירה וכשמיישרים את ימות הלבנה שהיא חשוכה עם ימות החמה שהיא מאירה אז נזרח להם בחשך אור וידעו שהקב"ה מסכים עמהם להיות אור הלבנה כאור החמה במהרה בימינו אמן:

ד׳חדש בגי' שי"ב הנה ישנם י"ב צירופי הוי"ה ובכל חד"ש מאיר צירוף אחד. הנה י"ב חדשים י"ב צירופי הוי"ה י"ב פעמים הוי"ה בגי' שי"ב מנין חד"ש ל' חידוש שמתחדשים העיתים בכל חדש כפי השתנו' הצירוף של שם הוי"ה מתהווה הוי"ה חדשה ואעפ"כ החדש הזה לכם כתיב שהדבר מסור בידינו לשנות העתי' ע"פ הליכתינו בתורה ועבודה ויכולין אנחנו לשנו' הצירופים מדין לרחמים וז"ש הרב הקדוש מהרד"ב ממעזריטש זצוק"ל בפסו' זאת עולת חודש בחדשו דישנם ב' מיני הנהגת בעולם. הנהגה א' הנהגה המסודרת מן ז' ימי בראשית לכל ימות עולם הכל כפי הסידור מצירופי הוי"ה לכל חדש. וסידור כוכבי השמים וכסיליהם לכל חדש בטבעם. הניתן להם בכח הוי"ה ב"ה. ואותה הנהגה נרמזת באות ז' היינו הנהגה המסודרת מז' ימי בראשית. אבל יש למעלה מזה הנהגה הב' היא הנהגה התוריי היינו שישראל יפעלו ע"י התורה לחדש עיתים חדשים לטובה ולחיים ואותה ההנהגה נקרא א"ת היינו הנהגת התורה מן כ"ב אתוון מן א' עד ת' ואותן ב' הנהגות נקרא זאת בצירוף (ולדעתי זה אחד מן כמה טעמים שהשכינה הקדושה נקרא זאת שכל ההנהגות הם על ידה) וזשה"כ זאת עולת חדש בחדשו. רצ"ל הגם שבכל חדש יש התחדשות ע"פ סדרי ההנהגה המסודרת כך עולה ההתחדשות עכ"ז לא לבד ההנהגה הזו תפעל רק זאת עולת וכו'. כי ישנה ג"כ הנהג' התוריי לשנות העתים לטובה ע"י מעש"ט של ישראל עכ"ד הקדוש ז"ל. ועפ"ז אמר אדמו"ר הרב הק' מהר"י זצלה"ה מ"ו מקאזיניץ שזה הוא ששואלין לאדם ביום הדין קבעת עתים לתורה רצ"ל אם קבע עתים אל התורה היינו אם פעל ע"י תורתו לקבוע עתים אחרים לטובה לשנות העתים המסודרים בטבע מבראשית ולדעתי ז"ס קידוש החדש הנמסר לישראל המה יקדשו את החדש כפי ראות עיניהם ויעברו ויחסר"ו כרצונם דהנה הוראות החדש יורה המול"ד של הלבנ"ה באיזה ככב ובאיזה מזל יארע המול"ד כן יהי' ימי החדש או חם ולח או קר ויבש וכיוצא. הנה ישראל ברצונו יקדימו את רא"ש חד"ש לפני המולד או מאחרו וכשארז"ל אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מוטעים אתם אפי' מזידי' להורות שהכל תלוי בישראל לשנות העתים כרצונם וזה שדרשו בירושלמי אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. בת ג"ש ויום אחד אין בתוליה חוזרין נמלכו ב"ד לעבר השנה או אפי' החוד"ש בתוליה חוזרין בין והתבונן. ולפ"ז תתבונן לבנ"ה בגי' בפ"ה כי היא הולכת אחר הפה של ישראל אימתי יקדשו ב"ד את החד"ש ואמרז"ל במדרש כששואלין המלאכים להקב"ה אימתי ר"ה אומר להם אני ואתם נשאל לב"ד של מטה וכן אמרו כשמסדרין בר"ה למעל' הקתדראו' והכסאו' למשפט ונמלכו ב"ד של מטה לעבר החדש לעשו' ר"ה למחר מסלקין הקתדראו' והכסאות כי הכל הולך אחר הפה של ישראל ותמצא לפי הנ"ל לבנ"ה בגי' השם הנכבד הו"י' במלבושי' כביכול דהיינו האותיות אשר הם מוקדמי' לאותיות הו"י' היינו טדה"ד ואותיות המאוחרים כוז"ו. ס"ה היינו טדה"ד ידו"ד כוז"ו בגי' לבנ"ה. והנה השם הו"י' הוא הנהגה הגלויה והלבושים הם ההנהג' הנסתרו' כדמיון המלך המסתרי' בלבושיו כמ"ש הכתוב אכן אתה אל מסתתר (והנ' אלו השמות הג' הנ"ל הם אנ"י הו"י' כמ"ש האריז"ל בסוד הכתוב כה אמר י"י אני ראשון ואני אחרון שהשמות לפניו ולאחריו בגי' אנ"י. ונראה הוא להורות שאפי' בהסתר דהיינו כשהוא רק הנהג' מוסתרת בטבע עכ"ז הכל אנ"י הוא דהכל בהשגחה זאת הש"י. והטבעיים ככבי השמים וכסיליהם אין ביכולתם לעשות שום דבר רק בכח שם הנכבד הו"י' שהוא מהווה כל הויות ומנהיגם כרצונם בכ"ז ועידן) ממילא לפ"ז לבנ"ה בגימ' ג' שמות הנ"ל השם הו"י' בכבודו ובעצמו מורה על ההנהג' הגלוי' היינו ניסית מה שנישתנית הנהגת הטבע בשידוד המערכה לצורך ישראל וע"י מעשיהם ע"פ התורה וב' שמו' שהם לבושי המלך כביכול מורה על ההנהג' הנסתרות היינו בהלבשת הטבע והכל נכלל בשם לבנ"ה אשר כפי תולדתה וחסרונה ומילואה יש שינוי עתים בעוה"ז כי היא הגלגל הקרוב אלינו יותר והכל נעשה בפ"ה עמו כי נמסר הכל לישראל. הבן:

ה׳ומבני יששכר יודעי בינ"ה לעתי"ם לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם הפ' הזה נאמר בד"ה כאשר באו כל ישראל להמליך את דו"ד. מהראוי להתבונן מהו השייכות למלכו"ת בית דוד שבאו אליו אנשים יודעי בינ"ה לעתי"ם. וגם מהו הפי' יודעי בינה לעתים והנה חז"ל דרשו שידעו סוד העבור וקידו"ש החמ"ה ודרשו דורשי רשומות שהם חלקו את השעה לתתר"ף חלקים מנין עתי"ם במ"ם דאי"ק (עולה ת"ר כידוע) ולפ"ז ביותר תגדל התימה מהו החשובות הזה שתיאר אותם בזה בעת שבאו להמליך את דוד. וגם מהראוי להבין למה חלקו את השעה לתתר"ף חלקי' דייק' והנה המחשבים סוד העבור וקדו"ש החד"ש אמרו להיות מספר הזה יתחלק לחציין ולשלישין ולרביעין וכיוצא ולא ירוו בזה צמאונינו ובפרט שהוא מקובל ביד הקדמונים אשר בנ"י יששכ"ר עלו למרום וגילו להם סוד זה חלוקת השעה לתתר"ף חלקים ממילא בודאי יש בזה איזה סוד נעלם ונראה לע"ד דהנה כאשר תעיין בכתבי האריז"ל (ובמקובלים) תתבונן שאחר חצי חדש כשהתחיל הלבנ"ה להתחסר אז בעוה"ר מתגברים הדינים (ע"כ אין נושאין נשים בחסרון הלבנה) וכאשר תתחדש הלבנ"ה אז מתמרקין הדינים והנה ידוע הדינים הם ה' גבורות ה"פ גבור"ה בגי' תתר"ף והנה המתקת הדינים המה בשורשה היינו מן בינ"ה אשר דינין מתערין מינה ע"כ המצוה היא לחשוב חשבון המולדות (לקדש החד"ש) ולהבין בבינתו אימתי הוא המולד כמשארז"ל כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמי' וכו' וכיון שהאדם מבין בבינתו התיילדות המול"ד אזי באיתערותא דלתת' איתער עובדא לעילא ונעש' התעורר' הבינה ומתמתקים הג' שהם ג' תתר"ף כנ"ל וזהו ומבני יששכ"ר יודעי בינ"ה לעתי' יודע"י ל' חיבור (כמו ויד"ע אדם) היינו מחברים בינ"ה לעתים היינו תתר"ף ה"פ גבור"ה לדעת מ"ה יעש"ה ישראל היינו שהודיעו החשבונו' האיך ידעו ישר' ויחשבו בבינת"ם ועי"ז יעוררו המתקת הגבורות ע"י הבינ"ה והנה ידוע הג' הם מסוד אותיות מנצפ"ך בגי' פ"ר והנה כתיב ומאתים לנוטרים את פרי"ו ריש עלמין לאותן הנוטרים את הפ"ר להמתיק דיניהם ע"כ היה ראשיהם מאתי"ם וכל אחיהם על פיה"ם היינו כמש"ל אשר כל ענין הזה הוא דוקא בפ"ה עמו עמש"ל (קידוש החדש בפ"ה בגי' לבנ"ה) והנה מלכו"ת פ"ה ותורה שבע"פ קרינן והנה בהמליך מלכו' בית דוד מרכבה למלכות שמי"ם כתיב בי' כיר"ח יכון עולם ע"כ בהמליך מלכות בית דוד. באו בנ"י יששכ"ר יודעי בינה לעתים. חשבון מולדי הלבנה להמתיק הדינים של המלכות ע"כ היה דוד אדמונ"י (בסוד הדינים של המלכו"ת אבל היה עם) יפה עינים (היינו המתקת הד"נים החסדים) רמזתי לך ראשי פרקים והחונן לאדם דעת ינחני במעגלי צדק:

ו׳תשכיל עוד ותדע מספר תתר"ף הוא מנין י"ה פעמים חס"ד והנה כך הם הרגעים בכל שע"ה כל הנשמה תהלל י"ה על כל נשימה ונשימה מחדש הש"י החיו' בחסדו כי החיות רצוא ושוב וזהו לא המתים יהללוי"ה ואנחנו נברך יה מעתה וע"ע והנה יתרון החלקים של כל חידוש החד"ש שאינם מגיעים לשיעור שעה הלא הם תשצ"ג מנין ו"ה פעמים חסד (רק אחד נוסף לכלול אחדות אלופו של עולם בכל הנהגה לרגעים יבחן את נבראיו לנהגם בחס"ד) והנה ו"ה ה"ס הזמ"ן (זמ"ן בגי' מ"ה ב"ן) הוא רמז הזמ"ן המתחלף בכח המחליף את הזמני"ם בכל חדש לחדשים יבכר ויש בעבור זה בין כל חדש העבור לחדש הבא תשצ"ג חלקים מנין ו"ה פעמים חס"ד נ"ל:

ז׳שעות שלימות בכל חד"ש הם תש"ח מנין עקודי' נקודי' וברודים סוד הנהגת הזמ"ן היוצא מן הכח אל הפועל בכל עת מן התהו אל התיקון אשר ידוע סודם בכתבי מרן הארי ז"ל ואי"ה יתבארו עניינים בדרושים הבאים לפנינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

ח׳יהושע כשהעמיד השמש אמר שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון הנה הי' צריך להעמיד השמש כדי שיתארך היום ויהי' לו זמן לנקום נקמות ה' מן האמורי' אבל למה להעמיד את הירח אבל להיות כל חושבנ' בסיהר' ואנו צריכין לחשוב את כלהמולדו' לקידוש החדש ולקביעות המועדים ואפי' מי שנתעלם ממנו החשבון יוכל לחשוב המולדות מבריאת העולם ממולד בהר"ד של תהו וממולד וי"ד של בריאה והנה כאשר תעמוד השמש והירח תלד במנהגה הנה יתעוות עלינו החשבון בכל ימות עולם הנה הי' בהכרח כשהעמיד יהושע השמש שיעמיד גם את היר"ח ממילא החשבון עמוד על עומדו. הבן נ"ל:

ט׳כתב הרוקח החדש הזה לכם ראש חדשים. ראשון הוא לכם לחדשי השנה בגימ' כמו תשע' ועשרים יום ומחצה ותשצ"ג חלקים עיי"ש. חשבתי למשפט והנה לפי החשבון חסר א' וי"ל דמרמז על חלק ת"ו מחלק אחד מתשצ"ג דאינם יכולים לעמוד עליו ולחשבו. וצ"ע בדבר:

י׳וידבר ד' אל משה במדבר סיני וכו' בחדש הראשון לאמר: ויעשו ב"י את הפסח וכו'. יש להבין מהו הלאמ"ר גם ויעש"ו בוא"ו הנוסף מהו. ונ"ל שאמר להם בחדש הראשון לאמ"ר. היינו שיאמרו במו פיהם בהתחלת החדש. מקודש החדש. וידוע מכתבי מר"ן האריז"ל הטעם הוא. דכל החדשים הם בסוד איברי הראש ע"כ נקראים ראש"י חדשים. והם גלגולת. ב' עינים. ב' אזנים. חוטם. וה"פ צריכין להשלים בדיבור הפ"ה מקודש החדש. וע"כ אמר אח"כ. בוא"ו נוסף מצוה אחרת מישך שייכי להדדי. ויעשו ב"י את הפס"ח ידוע הוא פס"ח ה"ס פ"ה ס"ח. ויש רמז בפ"ה בגי' לבנ"ה ויתבאר אי"ה:

י״אנוהגין בכל תפוצות הגולה. שמברכין את החדש הבא לטובה בשבת שלפני'. והוא במקום קידוש החדש) וטעמא בעי למה דוקא בשבת (הגם דע"פ פשוטו יש בנותן טעם. דבימות החול העם טרודין בגולה על המחי' ועל הכלכלה ואינן מתקבצין כ"כ לביהכ"נ ולביה"מ ובפרט בני הכפרים. משא"כ בשבת זמן קהילה אז מודיעין מתי יחול החד"ש. ואגב מברכין אותו. שיחול לטובה ולחיים אעפ"כ עדיין צריכין אנו למודע ולא דבר ריק הוא) ונ"ל דידוע די"ב חדשי השנה המה נגד י"ב צירופי הוי' בכל חדש מאיר צירוף אחד ובתפלה צריך לכוין בכל חדש הצירוף המיוחד לו (ולפעמים פועלים להפוך הצירופי' מדין לרחמים כמש"ל) ובזה פירשנו משאמרז"ל מפני מה ישראל מתפללין ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם שנא' אשגבהו כי ידע שמי יקראני ואענהו. עכ"ד: והדבר הוא לתימא. מי הוא מישראל שאינו יודע את השם הנכתב והנקרא. ופירשנו שאינו יודע הצירוף השייך לכל חדש בזמן התפלה שהוא מתפלל. הבן הדבר. וע"כ נקראו הירחים. חד"ש. בגימ' י"ב צירופי הוי'. והנה שבת נקרא בזהר. יומא דנשמת"א. דהוא נשמת הזמן וכל חדשי השנה המה אצלו כגוף לגבי הנשמה. וז"ש רז"ל. ויכל אלהים ביום השביע"י מלאכתו וכו' ביום הששי מיבע"ל. אלא מה היה העולם חסר מנוחה. באת שבת באת מנוחה ואנחנו לא נדע הרי מנוחה אינה בריאה רק העדר עשי' אבל תדע. שהעבדות והשעבוד מצד החומ"ר שהוא גופניי (כמו שאמרו על עבדים עם הדומה לחמו"ר. הוא חומר) והמנוח' והחירו' הוא מפעול' הצורה היא הנשמ'. ע"כ כל הנבראי' שנבראו בששת ימי המעשה וששת ימי המעשה בכלל (כי הזמן הוא נברא ג"כ כדכתיב כי ו' ימי' עשה וכו' ולא כתיב בששת) הנה היו כגוף בלא נשמה קודם בריאת השבת. עד שנברא יום השבת הוא המנוחה. היינו נשמת כל הזמן והנבראים. ע"כ שבת נק' יומא דנשמתא. נשמת כל הזמן. הנה לפי"ז על כרחך בשבת מאירין כל הי"ב צירופי הוי': שבכל חדשי השנה ע"כ בהתקדש היום מקדשין על כו"ס יי"ן בגי' ששה צירופי הוי') ועל לח"ם משנה. ב' פ' לח"ם (ג"כ בגימ' ששה צירופי הוי') הרי י"ב צירופי הוי' ומעתה תמצא טוב טעם ודעת למנהג ישראל תורה. שמברכין את כל חדש בחדשו ביום השבת להאיר בו הצירוף המגיע לו. הבן הדבר:

י״בבר"מ פ' תצא דף רפ"א. וז"ל. וסיהר' איהו טוב ורע. במילואה ורע בחסרונ'. ובגין דאיהו כלילא מטוב ורע מונין בה ישראל ומונין בה בני ישמעאל. וכד לקת במילואה סימנא לא טב לישראל: וכד לקת בחסרונה סימן רע לישמעאלים עכ"ל. על דבר הזה שחקו עלינו החיצונים באמרם שא"א שתלקה בחסרון רק במילוי כשהיא בתכלית הניגוד עם החמה כידוע ליודעים. אבל הבל יפצ' פיהם. דאין הכוונ' בסוף חדש וגם לא כשנחסר' הרב'. אבל לדעתי הכוונ'. כיון דכתי' החדש הזה לכם. מסור בידכם. אתם אפילו שוגגין אפילו מזידים. נמצא עיקר ההנהגה מתחשב עפ"י חשבון קביעתינו. ובפרט כעת שאנחנו מחשבין מולד האמצעי ע"פ החשבון שמסר לנו הלל. והמולד הזה מתרחק לפעמים כמה שעות לאחור או לפנים מן המולד האמיתי. נמצא כשהליקוי היא בניגוד ובמילוי ע"פ מולד האמיתי עכ"ז כשע"פ מולד האמצעי שאנחנו מחשבין יארע חשבון בחסרון לאחור או לפנים זה סימן רע על ישמעאל. כי עיקר ההנהג' היא ע"פ חשבון קביעותינו. ואפשר לי לומר עוד שהדבר תלוי בקביעות ר"ח שאנחנו קובעין:

י״גולולי דמיסתפינא מרבותי. הייתי אומר. דגם זמן ברכת הלבנה בחידושה תלוי בקביעוח ר"ח שלנו ורשאין לברך עליו עד חציו של חדש. עפ"י קביעותינו. הן מלא הן חסר. כיון שהש"י מסר זאת בידינו ואומר למלאכים אני ואתם נשאל לב"ד של מטה אימתי נקבע רא"ש חד"ש. אבל מיסתפנא לפסוק כן להלכ' מה שלא פסקו כן הראשונים ואחרונים. ציינתי כל זה למשמרת:

י״דבפסיקתא רבתי פ' א"ל ילמדנו רבינו אדם מישראל שבירך על המזון ברא"ש חד"ש ושכח ולא הזכיר ר"ח וכו' למדונו רבותינו שכח ולא הזכיר של ר"ח משגמר ברהמ"ז (דאורייתא וכ"כ המפרש) ונזכר מיד עד שלא הסיח מן הברכ' (היינו שלא התחיל ברכת הטוב והמטיב) א"צ לחזור לכתחיל' (משמע דס"ל אם התחיל בהטוב והמטיב חוזר לראש. וכ"ה במפרש דכן הוא שיטת התלמוד ירושלמי ובתלמודא דידן ס"ל דא"צ לחזור הנה תלמודא דידן ס"ל דאין חייב בר"ח לאכול פת. ע"כ א"צ לחזור ותלמוד ירושלמי ס"ל מדשינ' ושלש במקרא ויהי החודש. וישב המלך אל הלחם לאכול. מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם ולא אכל ביום החדש השני לחם. משמע מזה שחיוב הוא לאכול לחם דוקא) אלא גומר' ברכ' קטנה בסוף ב"א י"א מ"ה אשר נתן ר"ח לישראל עמו בח"י מקדש ישראל ור"ח (בתלמודא דידן מסתפק אם חותם והנה לדעת המדר' הזה דס"ל דחיוב לאכול פת. ס"ל דחותם שיהי' ברכה ארוכ' כמו בשבת ויו"ט נ"ל) שמעון בן אבא בשם ר' יוחנן אמר וצריך כחול"ו (כן הגיה המפרש כחול"ו בכ"ף) של מועד לומר והשיאנו ד' אלקינו הרי למדנו שראשי חדשים שקולין כמועדות ע"כ רצ"ל מדצריך לומר ג"כ והשיאנו ד' אלקינו הרי למדנו ששקולין כמועדות ע"כ צריכין בסעודה לאכול פת. וע"כ אם שכח בברהמ"ז להזכיר ר"ח חוזר כנ"ל. אבל אעפ"כ טעמא בעי. מהו הראי' מן. והשיאנו ד' אלהינו. ונ"ל לפרש ע"פ מ"ש התוי"ט בברכות. טעם למה בברכת התורה. אומרים. ברכו את הו"י'. ובברהמ"ז. נברך אלקינ"ו. ואמר דהנה המזון שמזין הש"י לברואיו. הנה הדין נותן שיזון אותם הש"י כיון שהוא בראם לכבודו ע"כ אומרים נברך אלהינו. הוא השם הדין. אבל נתינת התורה שגילה לנו מסטירין דילי'. אין הדין נותן שיעשה לנו כזאת. רק הוא מצד החס"ד הגמור. ע"כ מברכין. ברכו את הו"י' שם החסד והרחמים. עכ"ד. והנה משבתות וימים טובים. אומרים. והשיאנו (לשון חיבור ונשואין. רצ"ל תקרב לנו בחיבור) הו"י' אלהינו את ברכת מועדיך. דהנה בימים הקדושים הללו. קורין בתורה ומברכין עליו ברכו את הו"י'. וגם בחיוב לאכול פת. מזמנין נברך אלקינ"ו. הנה אנחנו מברכין הש"י בקריאת שם הוי' ובשם אלקים. הנה כל המברך מתברך. הנה יבואו ברכת המועדים לנו ג"כ בשם מלא. הו"י' אלקים וז"ש במועדים והשיאנו הו"י' אלקינו את ברכ"ת מועדיך. והנה לפי"ז תתבונן היטב דברי המדרש הזה. הביא ראי' לדבריו דהנה ס"ל דאם שכח של ר"ח בברהמ"ז חוזר לראש כמו במועדים. והטעם הוא כמש"ל דס"ל דחיוב הוא לאכול פת בר"ח. והנה הביא ראי' לדבריו מדברי שמעון בר אבא בשם ר"י. דאמר שצריכין לומר והשיאנו ד' אלקינו בר"ח כמו בחולו ש"מ והוא ע"כ מטעם הני"ל שיש בר"ח ג"כ ברכת הוי' שמברכין על התורה וגם יש בו ברכת אלקים שמברכין ברהמ"ז על הפת. ע"כ אומרים והשיאנו הו"י' אלקינ"ו את ברכת וכו':

ט״וולפ"ז יונח לנו מנהגינו שאין אנחנו אומרים והשיאנו בר"ח. הגם דבירושלמי ברכות פסק שמואל לומר והשיאנו וקיי"ל כשמואל בדיני. ובתלמודא דידן לא נזכר כלל מזה. ממילא יש לנו לפסוק כירושלמי וכדעת שמואל. כיון שאין חולק בתלמודא דידן. ולפי מ"ש יונח. כיון דפסקינן בתלמודא דידן אם שכח ר"ח בברהמ"ז אינו חוזר ממילא ס"ל לתלמודא דידן דאין חיוב לאכול פת בר"ח. ע"כ אין לומ' והשיאנו הו"י אלקינ"ו את ברכ' וכו' הבן:

ט״זויאמר יהונתן (אל דוד) מחר חדש ונפקדת וכו' וישב המלך על מושבו. כפעם וכו' וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד וכו'. ויאמר שאול אל יהונתן מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם עיי"ש בכל הפרשה. הנה מוכח מכל סדר הפ'. כי כן היה להם בחובה. אשר שרי המלך היו מסובים אצל המלך בסעודת רא"ש חד"ש ותהי לחוק בישראל עד שהיה הדבר לפלא בעיני שאול המלך. מדוע לא בא בן ישי וכו' אל הלחם. ולא נמצא במקראי קדש שום זכרון לחוק כזה גם בשבתות ומועדים רק בראש חדש וטעמא בעי. ואחשבה לדעת. ע"פ מ"ש בגמ' בעיבור השנה. שהיו מתחילין בשלשה ואח"כ חמשה ואח"כ שבעה ואמרו בגמ'. הנך גה"ז כנגד מי. ואמרו. נגד הנמצא בכתוב אצל המלכים. שומרי הסף. ושרי המלך ושבעה רואי פני המלך ופירש"י. ועיבור השנה הוא כעין טכסיסי מלכות. עיי"ש. הכוונה לדעתי. דהנה אמרו במדרש החדש הזה לכם. לקיים מה שנאמר ב"י מלכים ימלוכו ע"כ. הכוונה לדעתי החדש הז"ה לכ"ם. מסור בידכם. אימתי יקבעו ראש חדש. ויהי' החדש חסר או מלא. וכן אם תהיה השנה פשוטה רק י"ב חדשים מנין ז"ה (גם י"ב צירופי הו"י'. מנין חד"ש. וזהו החד"ש הז"ה לכם. הבן) או תהיה השנה מעוברת. והנה כתיב אקרא לאלקים עליון לא"ל גומר עלי. וכל ענייני העולם שיפורא גרים. אימתי קובעין ישראל ראש"י חדשי"ם וראשי שנים. ואמרו רז"ל. המלאכים שואלין להקב"ה אימתי ר"ח. ור"ה. אומר הקב"ה אני ואתם נשאל לב"ד של מטה. ואין לך טכסיסי מלכות לישראל גדול מזה. גוזרין שיהיה ר"ח ביום זה דייקא וכן ר"ה. וז"ש במדרש לקיים מ"ש ב"י מלכים ימלוכו. והבן. הנה לבעבור זה היה לחוק בישראל אשר שרי המלך היו מסובין אצל המלך בסעודת ראש חדש. כי קביעת ר"ח הוא טכסיסי מלכות לישראל. הבן:

י״זהחדש הזה לכם. איתא בת"ז דף ז'. בספירן דאצילו"ת. דיוקנ"א דמלכ"א ממש. ובספירן דבריא"ה חותמ"א דמלכ"א. ובספירן דיציר"ה ובמלאכין דאינון חיוון ציורא דחותמא דשעו"ה. הנה בעולם העשי' אשר הלבנ"ה נגד מדת המלכו"ת. נק' חד"ש ר"ת ח"ותם ד"יוקן ש"עוה. הנה החד"ש הזה לכם. הכל מסור לישראל וזהו רא"ש חד"ש לדייק הראשי תיבות של חדש. ומה שתיקנו ראש"י חדשי"ם לעמך נתת וזהו שיש לפרש במדרשם ז"ל. החד"ש הזה לכם. לקיים מה שנא' ב"י מלכי"ם ימלוכו. היינו המלכיות העליונים בעולם האצילות (ד"יוקנא) בריאה (ח"ותם) יצירה (ש"עוה) הכל תלוי בקידוש החד"ש שישראל מקדשים בעולם העשי' הבן:

י״חידובר בו כמה דרושים בפ' והי' מדי חדש וכו':
והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו' יש להתבונן למה לא אמר כ"ל אי"ש או כ"ל אד"ם אלא כ"ל בש"ר יש לפרש דהנה נודע בכל חדש ושבת ומועד יש עלי' לעולמות כ"א כפי בחינתו. והנה יש להבין הנה גם עוה"ז עולם העשי' מתעל' ולמה אין אנחנו רואים העלי' הלא באותו המקום שאנחנו שרויים בימות החול כמו כן בשבתות וחדשים. אבל הענין הוא הלא ידוע שהש"י ברא את העולמות שיהי' מתנהגים הכל ע"פ מעשה בני אדם בעולם העשי' והנה כשברא הש"י את האדם הנה גם גופו הי' ספיריי כזהר הרקיע ועקיבו הי' מכהה גלגל חמה ע"כ הי' יכול להיות בג"ע הרוחניי בגוף ונפש. אבל אחר החטא נתגשם גופו ואינו יכול להנות מרוחניי עד אשר מפשיט האדם את גופו הגשמיי מתלבש בגוף רוחניי בג"ע הנעשה מן תורה ומצות שהאדם עושה בעוה"ז והגוף הזה נק' בפי החכמים חלוקא דרבנן והנה להיות שנתגשם חיצוניות האדם א"א להיות לו עלי' לרוחניות בהיותו עדיין בחיצוניותו היינו הגוף ע"כ גם העולמות שיש להם עלי' כפי הזמנים ע"י מעשי בני אדם התחתונים אין להם עלי' רק בבחי' פנימיותם ולא בחיצוניות' ע"כ גם בשבתות וחדשים אינם רואים בחוש הגשמיי עליית העולמות אבל הוא בהרגש הרוחניי למשכילי מדע גם לנשמתם בסוד הפנימיות אבל לעתיד ב"ב כשיתקין חטא האדם וישובו הגופים הבשריים ג"כ להיות רוחניים כמ"ש והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע הנה בשבתות וחדשי"ם יהי' עלי' לכלל העולמות גם בחיצוניות וגם בני אדם גם בני איש יתעלו גם בחיצוניות גופם הנק' בש"ר וזהו והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר (ג"כ) להשתחוות לפני והבן:

י״טויתפרש עוד (עיין במג"ע אית בש"ר ואית בש"ר שיעור קומת הקדוש' מקור נשמות ישראל נק' בשר קודש ע"כ כנס' ישראל נק' היפ"ה בנשים בגי' בש"ר וכלל האומות אדום וישמעאל ג"כ בגי' בשר זה לעומת זה יונקים מן שיעור קומת הסט"א בש"ר ט' והנה אם עיני שכל לך תתבונן בכתבי מרן האריז"ל בכוונה פורים חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארו"ר המן לברוך מרדכי. וכתב מרן ז"ל. ברוך מרדכי הכוונה לשעור קומה בקדושה ארור המן הוא שיעור קומת הקליפה. והנה גם לשם יש נה"ק בסוד הכתוב ואתה מחי' את כולם הנה צריכים להמציא גם לשם המרכה אל הנה"ק הנה אם יאמר ברוך בדיעה שלימה יתן ח"ו כח ותוקף אל הקליפה ע"כ צריך לעשות בזאת בלא הודע ע"י שיתבסם ויתבלבל הדעת עיי"ש. ומה נחמד הדבר מ"ש התו' בגמ' ארור המן ברוך מרדכי המה שוין בגימ'. וצריך להתבסם עד דלא ידע לחשוב החשבון והנה תתבונן אשר כ"א בגימ' בשר (מנין שנות האבות ברוך מרדכי בשר קודש. ארור המן בשר טמא והנה לע"ל כשיעביר ד' את רוח הטומאה מן הארץ ולא ישתאר מן הקליפות רק הנצוץ הקדוש הטמון בתוכם ונשאר גם הוא לאלקינו ע"ז אמר והי' מידי חדש בחדשו יבא כ"ל בש"ר וכו' כי לא יהי' עוד בש"ר טמא רק הנה"ק שבתוכם יוכלל בקדש וכן פירשנו במקום אחר תהלת ד' ידבר פי ויברך כל בשר וכו' ודי בזה כעת הבן והרחב הדברים:

כ׳ויתפרש עוד עפ"י מ"ש הרב הקדוש הרמ"ע ז"ל במ"ע שלעתיד לבא ב"ב נצטרך להקריב כל הקרבנות שחסרנו כל ימי גלותינו דהיינו כשיגיע ר"ח ניסן נצטרך להקריב כל קרבנו' המוספין של כל ר"ח של ניסן של כל ימי הגלות וכן בשבתות למשל בהגיע שבת פ' נשא נצטרך להקריב כל הקרבנו' המוספין של כל ימי הגלות של שבתו' האלו עיי"ש ובזה פירשנו בטוב טעם מה שאנו אומרים במוספין ואת מוסף יום השבת הזה נעשה ונקריב וכו' ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה וכו' הנה תיבת הזה אינו מובן ולפי דברי הקדוש הנ"ל ידוקדק היטב שבאמת נעשה ונקריב מוסף השבת הזה ור"ח הזה והוא נכון בעז"ה. והנה ענין הקרבנות הוא לקרב כל המדריגות דצח"מ אל הקדוש' הנה הקרבן הח"י והעצים צומח והמלח דומם והאדם המקריבם בכחו אל הש"י הנה כל הנפשות של דומם צומח ח"י מדבר כולם מתקרבים ומשתחוים לקדושתו ית"ש וזהו תענוגיו ושעשועיו ית"ש וזה נק' קרבן להו"י' שמקרב כל הד' מדריגות נפשות אל ד' אותיות השם הנכבד וזהו וה"י' מד"י חדש בחדשו דייקא כנ"ל דהיינו כל חדש בחדשו נצטרך להקריב בעד כל החדשים של כל זמן הגלות וכן מדי שבת בשבתו דייקא. יבא כל בשר להשתחות לפני היינו קירוב כל המדריגות אל הקדושה. בשר היא הקרבן כל מרבה גם הדומם והצומח המצורפים בקרבנות עם הבשר החי:

כ״אויש לפרש עוד ברמיזא דחכמתא כל בשר רמז לסוד וצדיק כידוע ירמוז אשר לעתיד ב"ב יהי' יחודא שלים לאורקא ברכאן מכל שייפין ע"י הצדיק ביתר שאת בימים הקדושים בשבתות ובחדשים כי בגלות החל בעוה"ר גננא לא עאל לגינתו וכל החיות לכנ"י הוא רק מספיחין בסוד ובעלוך בניך כנודע אבל לעיל יהיה היחוד ביתר שאת ויראתי להרחיב הדבור והמ"י:

כ״בואפרש לך עוד עפ"י דרשות חז"ל דרשו במס' סוטה אין תפילתו של אדם נשמעת אא"כ משים עצמו כבש"ר שנאמ' והי' מדי חדש בחדשו וכו' יבא כל בשר וכו' וכתב המהרש"א ז"ל דדייק מדלא כתיב כל אדם והקשה הלא גם במבול כ' קץ כל בשר לשחת כל בשר ותירץ דהתם לרבות בהמות וחיות ועופות משא"כ כאן א"א לרבות בהמות וחיות דאין דרכם להשתחוו' ולכאורה הוא דחוק דהרי כתיב בהו אפי' הילול ושבח הללו את ד' מן הארץ וכו' החי' וכל בהמה רמש וצפור כנף וכו'. א"כ נוכל שפיר לפרש כל בשר על כל הבע"ח ותו קשה לי גם במבול לכתוב כל ח"י וכענין שאמר אחר המבול ולא אוסיף עוד להכות את כל חי וכו' ונ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל עצם נק' דינא קשי"א בשר נק' רפי"א ואדה"ר כשראה את חוה אמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי (נוק' הוא בחי' דין) כי חוה הראשונה היתה בחי' דינא קשי"א עצם ולא היתה יכולה להתברר עדיין וחוה שני' דינא רפיא סוד בשר היא נתבררה וביעקב שופרי' דאדם נתבררו שניהם לאה דינא קשיא רחל דינא רפיא (ז"ש האדם). זאת הפעם עצם מעצמי (בפ"ע) ובשר מבשרי (בפ"ע) משא"כ בפעם שנית ביעקב יוכללו שניהם בקדש ז"ש לבן אל יעקב אך עצמי ובשר אתה רצ"ל באת הנה ליקח עצם בשר כ"ז מיסודו של האריז"ל (והנה קשיא רפי"א בגי' שבת וכן עצם בשר) ע"כ כשחל ר"ה בשבת א"צ לשופר ולהמתיק הדינים כי עיצומו של יום השבת ממתיק. ויעקב כשאמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וכו' ויהיו בעיניו כימים אחדים ופירשו רז"ל הן הן ימים אחדים שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים ופירש הרב בעל מצ"ד ימים היינו שנה כענין ימים תהי' גאולתו אחדים היינו שבתות שאין להם בן זוג כמשארז"ל והנה אמרה לו שישב שם שנה שלמה של שבתות וזה א"א כ"א בז' שנים ולפי דברינו הנ"ל הנה צותה לו להיות שנה של שבתות להמתיק דינא קשי"א ורפי"א עצם בשר בגימ' שבת ה"ס תרין נוקבין קדישין לאה רחל והנה כתב מרן האריז"ל בענין ב' ימים דר"ה יום א' בחי' לא"ה דינא קשי"א (עצם) יום ב' דינא רפיא בחי' רחל (בשר) ואת אשר יאהב ד' ידין אותו ביום ב' דינא רפיא ומתמתקין הדינים ברחמים וחסדים (נ"ל שהוא יסוד ויאהב יעקב את רחל והמ"י) ומעתה בין תבין את אשר לפניך הנה התפלה הוא ג"כ להמתיק הדינים ע"י החסדי' דדכורא ע"י היחודים שבתפלה ע"כ תפלה הוא לשון חיבו' מלשון נפתולי אלהים נפתלתי וז"ש חז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים את עצמו כבשר לעשותו דינא רפי"א ואז תהי' תפלתו נשמעת (כמשל מסוד ויאהב יעקב את רחל להמתיק דיני' בחסדים) והראי' הוא מדכתיב והי' מדי חדש וכו' ומדי שבת וכו' שאז יש התעוררות החסדים כתיב וכו' כל בשר דייקא ממילא במבול יש ג"כ לרמז קץ כל בשר בא לפני היינו קץ וסוף להדינים של דינא רפיא כי עונותיה' גרמו שנידונו בדינא קשי' ועמ"ש במאמרי השבתות:

כ״געוד יתפרש והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וכו' ויצאו וראו בפגרי האנשים וכו' נשיב לבאר למה דוקא בחודש ושבת יראו בפגרי האנשים וכו' ולמה אמר כל בשר ונ"ל דהנה אמרו רז"ל דהיונים רצו לבטל מישראל ג' מצות חד"ש שב"ת מיל"ה והרבה טעמים נאמרו בזה מה היתה כוונתם דוקא בג' מצות הללו (עיין במאמרי חנוכה) ונ"ל דהנה אמרו חז"ל שעתיד הקב"ה להחיות את הרשעים שציערו את ישראל ולנקום מהם נקמות ישראל לעיניהם וגדולה נקמה וכו' והנה כל היעודים הטובי' שהבטיח הש"י לנו ביאת משיחנו ותחה"מ הנה בהכרח הוא שיתקיימו כי כן הבטיח הש"י לאבותינו ואפי' ח"ו בדור שכולו חייב אעפ"כ יתקיימו כל הייעודים הטובים בזכות אבותינו והבטחה אשר בידם מן הש"י אך החילוק הוא בענין ראיית העונש של הרשעים דהנה בלוט הגם שזכר הש"י את אברהם ושלח מלאכו להציל את לוט מתוך ההפכה אעפ"כ נאמר לו אל תביט אחריך כי אתה הרשעת ג"כ עמהם ובזכות אברהם אתה ניצול אינך כדאי לראות בפורענות' והנה זהו ודאי לא יטוש ד' את עמו בעבור שמו הגדול ובעבור אבותינו שבטחו בישועתו והי' איך שיהי' יגאלנו בודאי במהרה גאולת עולם רק החילוק יהי' זה שיהי' בידו זכות עצמו ג"כ יזכה לראות בפורעניות הרשעים המעיקים הצוררים וגדולה נקמה וכו' אבל אותן אשר בידם זכות אין רק הש"י יושיעם בזכות אבותינו והבטחת' הנה נלמוד מן התורה שלא יהי' להם באפשר לראות בפורעניו' הרשעים באומר להם ח"ו אתם הרשעתם עמהם ובזכות האבות אתם ניצולים אינכם רשאים לראות בפורענותם והנה אנחנו לא נדע איזה זכות מן המצות אשר יהי' בידינו זכות עצמינו אשר עי"ז יהי' זכות וכח בידינו לראות בפורעניות הרשעים הצוררים הנה גילה הש"י את הדבר ע"י הנביא הנאמן ישעי' אשר אלו הג' מצות חד"ש שב"ת מיל"ה יספיקו לזכות את ישראל שיזכו ע"י לראות בפורעניו' הרשעים והוא הנאמר לישעי' והי' מדי חדש בחדשו והרי לך מצות חדש) ומדי שבת בשבתו (הרי לך מצות שבת) יבא כל בשר (זהו מצות מילה) אבר שאין בה עצם רק כל בשר כנודע הנה כשיבוא להשתחות באלו הג' מצות הגם שח"ו לא יהי' בידם כ"כ זכות משארי המצות עכ"ז ויצאו וראו בפגרי האנשי' הפושעים בי וגומר יספיקו זכות אלו הג' מצות לראות הנקמות הצוררים וזה הי' הכוונה (לדעתי) הקליפות יו"ן שרצו לבטל את ישראל מן הג' מצות הנ"ל דייקא ביודעם אשר המלך המשפט יקח נקמתו מהם וצדיקים יראו וישמחו ע"כ רצו לבטלם מן המצות הנ"ל בכדי שח"ו לא יהי' בידם זכות לראות הנקמה והש"י הפר עצתם ובמהרה נזכה לראות הנקמה יראו עינינו וישמ"ח לבינו. והנה טעם למה דוקא אלו ג' מצות מסוגלים לזה נ"ל עפ"י מה דידוע מן ס"י אשר כלל בריאת העולם הוא ג' בחי' כוללים והם עול"ם שנ"ה נפ"ש. עולם הם כל הדברים הנבראים בכל העולם ככבי השמים וכסיליהם וכל אשר מתנועע מכחם מדצח"מ שנה היא הזמן הנברא יבכר לחדשיו נפ"ש היא נפ"ש (הקדושה שבישראל) עיקר המציאות והנה מצות שב"ת הניתן לישראל דייקא (אבל גוי ששבת ח"מ) הנה זה יורה אשר כלל העולם היא בשביל ישראל דייקא כי שב"ת הוא עדות על חידוש העול"ם כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא וכו' חדש זה מורה על הזמן היא שנה הנמנה לחדשיו והוא ג"כ נמסר לישראל דייק' כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ולהם דייקא נמסר סוד העיבו"ר והזמן מסור בידם אתם אפי' שוגגין אפילו מוטעים אפי' מזידים לא עשה כן לכל גוי הנה זה יורה בודאי שהזמ"ן ג"כ בשבילם נברא. מיל"ה מורה על הנפש הקדוש' שבישראל משונה מכל הנפשו' ע"כ ערל אשר לא ימול ונכרתה הנפ"ש וכו' והיא החות"ם של בני מלכים להיות לגיון של מלך משונה בתוארו חתום בחותם המלך למען יכירו וידעו כל באי עולם אשר הם עיקר מציאות הנפשות ועל פיהם יהי' הנהגת כל הנפשות אין טובה באה לעול' אלא בשביל ישראל וכן בהיפך והכל בהשגחה נפלאה למעלה מן הטבע ע"כ הגם שנברא האדם בטבע עם בשר ערלתו הנה התורה שהיא למעלה מ"ה גזרה אומר לכרות איש הישראלי את בשר ערלתו להורות שהוא למעל' מ"ה ודוקא באבר המוליד. הנה הנפ"ש אשר ניתן בה טפה הוצאת מן האבר אשר נחתם למעלה מ"ה היא השולטת על הטבע ומנהיגה כרצונו ע"כ לא נולד יצחק עד שנימול אברהם הבן הדבר היטב ולפי הנ"ל הרי שלך לפניך אלו הג' מצות מורים על כלל הבריא' עול"ם שנ"ה נפ"ש הכל הוא על ישראל למעלה מ"ה. והנה האומות המשעבדים בישראל כולם הם רק בהנהגה טבעיית ע"כ יחי' אותם הקב"ה שלא כטבע וב"י אשר קיימו הג' מצות הללו יזכו לראות בפורעניות שונאיהם ויודו לד' כי טוב ועוד אבאר לך לקמן סי' נ"ז:

כ״דעוד אדרוש והי' מדי חד"ש בחדשו וכו' יבא כל בשר להשתחוות מהראוי להתבונן מהו ההשתחווא' דייקא בחדש ושבת ה"ה גם היום ההשתחוואה לו ית"ש הוא בכ"ז ועידן ולמה אמר כ"ל בש"ר ואחשבה לדעת עפ"י משארז"ל אר"י חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ולמדו זה מ"ד בשונמית מדוע את הולכת אליו היום לא חד"ש ולא שב"ת מכלל דבחד"ש ושב"ת איבעיא לה למיזל והנה הקושיא מפורסמת קא פסיק ותני להלכה להקביל פני הרב ברגל ודייק לה מן חד"ש ושבת ופירוש זה דהנה חיוב עליית הרגלים להקביל פני השכינה בביהמ"ק ברגלים הוא חיוב דייקא במועדי ד' מקראי קדש והטעם הוא להיות שביום המתקדש מתגלה אור חדש מקדושת היום וכל האורות הם ברכה יתירה הנה כשבאין ישראל ברגל להתראות פני האדון ד' הנה ניתוסף עליהם ג"כ אור חדש מהאור חדש הניתוסף בשכינת עוזינו והנה לפי"ז גם בחד"ש ושב"ת מתגלה אור חדש באורות עליונים א"כ היה מהראוי אשר בכל חד"ש ושב"ת יתראו ישראל אל פני האדון ד' אך להיות בזה"ז הוא דבר שא"א כ"ז שהגוף הוא עדיין בשריי חומריי איך יהי' בחוק האפשרי שיבואו כל ישראל מכל א"י בכל שבת ור"ח לביהמ"ק ע"כ לא הטריח עליהם הש"י רק במועדים אבל עם היות שהוא דבר שא"א ע"פ הטבע בגוף הבשריי להתראות פני האדון ד' בביהמ"ק עכ"ז כל מה דאפשר למיעבד עבדינן והוא דמבואר בזהר צדיקייא אנפוי דשכינתא אינון ואינון אנפין דילה ממש (עיין בזהר תשא באריכות) א"כ עכ"פ כל מה דאפשר למיעבד ביום קודש לקבל פני השכינה עבדינן דהיינו לקבל פני רבו בשבתות וחדשים דאנפוי דשכינתא אינון ומתוסיף לנפשות הארה מקבלת פני השכינה בדוגמא ובדומה כעין עליית רגלים להתראות פני האדון בביהמ"ק ולא היה צריכין כ"כ לקבל פני רבו ברגל משא"כ בזה"ז כשאין ביהמ"ק הנה צריכין לקבל פני הרב גם ברגלים כיון שא"א לקבל אנפי דשכינתא ממש בביהמ"ק עכ"פ כל מה דאפשר למיעבד עבדינן דהיינו לקבל פני הרב הצדיק דצדיקים הם אנפי דשכינתא ומהשתא ר"י דייק שפיר חייב אדם (בזמן הזה) להקביל פני רבו ברגל (כיון שאין אנו יכולים לקבל פני השכינה ממש בביהמ"ק) ודייק לה שפיר מדכ' בשונמית בזמן המקדש מדוע את הולכת אליו היום לא חד"ש ולא שב"ת מכלל דבחדש ושבת איבעיא לה למיזל כיון שא"א לה לילך בכל חדש ושבת לביהמ"ק עכ"פ מיבעיא לה לקבל פני הרב ממילא שמעינן דבזה"ז מחוייבים להקביל פני הרב (ג"כ) ברגל כיון שא"א לן להקביל פני השכינ' ממש בביהמ"ק (אחר כמה זמנים הראו לי שבדוגמא לדברינו כ' הרב הגדול בס' יערות דבש והנאני) ומצאתי וראיתי בזהר פ' ואתחנן דף רס"ה תנינן בחיובא עליו דב"נ לקבלא אנפי שכינתא בכל ריש ירחי ושבתא ומאן איהו רבי' וכו' הרי לך כמ"ש. ומעתה תבין דלעתיד ב"ב שגם הגוף הבשריי יהי' ספיריי והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע הנה ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו כמלאכי רוח משרתי אש ולא יהי' טריחא להו מילתא לקבל פני השכינה ממש בביהמ"ק בכל חדש ושבת כן יעשו לבוא לביה"ק בכל חדש ושבת וז"ש והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בש"ר דייקא להשתחוות לפנ"י דייקא בביהמ"ק פני האדון ד' ממש כי תמיד היא דבר מחוייב בכל עת התגלות אור חדש רק שכח הבשרי"י קצר מעשות כזאת משא"כ לעתיד שגם הבשר ישוב ספיריי הנה יבא כל בשר להשתחוות לפני הבן זאת:

כ״העפ"י הדברים הנ"ל הנה נבוא לדקדק עוד מה שאמר הנביא יבא כ"ל בש"ר להשתחוות לפני הלא גם במצות עליית הרגלים לא נאמר השתחוואה רק עיקר המצוה הוא התראות פנים בעזרה כדכתיב יראה כל זכורך את פני וכו' (עם היות דודאי השתחוו בבואם לעזרה אבל אין זה עיקר המצוה) ולמה אמר הנביא על לעתיד השתחוואה ונ"ל דהנה הבטיחנו יוצרינו גם בזמן שאין ביהמ"ק קיים (וא"א לנו להקריב קרבנות) כל העוסק בתורת עולה. בתורת חטאת כאלו הקריב וכבר חקרנו להלכה מי שמחוייב עולה או חטאת וכיוצא הגם שאמר פ' עולה ופ' חטאת לצאת י"ח עכ"ז לכשיבנה ביהמ"ק ב"ב יהיה מחויב להקריב קרבן המחויב עליו מאז וראיה מר"י בן אלישע שכ' על פנקסו לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה (עם היות שבודאי אמר פ' חטאת תיכף) והנה אמרו בגמרא יומא האוכל כזית חלב בזה"ז יכתוב על פנקסו וכו' (וכ"כ הרב הגדול הרמ"ע מפאנו בספרו ובע"מ) על קרבנות צבור שבחובה כשיבנה ביהמ"ק ב"ב נהי' צריכים להקריב בכל שבת ובכל חד"ש כל קרבנות המוספין שחסרנו כל ימי גלותינו (וכמש"ל עם היות שאנחנו מקיימין גם בימי גלותינו ונשלמה פרים שפתינו ואומרים מד"י חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו פ' המוספין עכ"ז אין אנחנו יוצאים י"ח לגמרי רק לפי שעה וב"ב נשלם חובתינו כיד ד' הטובה עלינו:

כ״ועיין מש"ל בסימן ז' ח'. והנה לסייעתא לדברינו. אפרש לך מאמר בפסיקת"א רבת"י. פרשה א'. לע"ד דהנה אמרו בזוהר מאן דמעייל ח"ו קיימא קדישא באתר נוכראה עובר על לא תשתחוה לאל אחר ופירשו בזה דהזיווג נק' השתחוואה (שכופף למטה גופו) והנה אמרז"ל בפסוק והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בש"ר לב לעשות בש"ר. ויתפרש דבריהם עפ"י האמור במדרש הנעלם וירא דף קל"ז ויעתר יצחק לד' לנוכח אשתו כי עקרה היא א"ר אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצה"ר אינו נמצא בכחו בעולם וע"כ אין נמצא פ"ו זולתו בתפלה (נ"ל ע"י פעולת הזיווגים שיפעלו למעלה ע"י תפלתם ויתיילדו נשמות כמו כן יהי' להם כח למטה לעשות לבושי הנשמות נ"ל) מה כתיב ויעתר לו י"י ותהר רבקה אשתו כיון שמתעורר יצה"ר נמצא פ"ו (נ"ל מה שקוראין לכח המתעורר הזה גם לעתיד בשם יצה"ר הוא שיתהפך מן ר"ע לרי"ע וחבר ליצ"ט) אמר ר' יוסי א"כ מה הפרש בין עוה"ז לאותו הזמן ועוד דהא קרא קאמר דקב"ה עביד א"ר אחא כך הוא דקב"ה איתער לי' לההוא עניינא דצריך לזיווגא ולא לכל שעתא דיהא תדיר עם ב"נ כמו כען דאיהו אשתכח תדיר וחטאן בי' ב"נ אלא לההיא זיווגא בלחודוי ואיתערותא ההוא אתערותא דקב"ה להוי הה"ד והסירותי את לב האבן מבשרכם (פירשו בזה כי טבע האבן חם מקצתו חם כולו) ונתתי לכם לב בשר מהו ל"ב בש"ר א"ר יהודא לב להוציא בשר ולא לדבר אחר וכו' א"ר יצחק תאמר דחבירנא חכמי מתניתא אתערו לההוא עניינא דיצה"ר יתנשי מן עלמא בר ההיא שעתא דזיווגא א"ל חייך הכי איצטרך יצה"ר לעולם כמיטרא לעולם דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא להוי אבל לא מנוולא כקדמייתא למיחטי בי' הה"ד לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי וגו' עכ"ל ומעתה בין תבין מפ"י מה דידוע דזמני הזיווג הקדוש להוציא תולדות הוא בשבתות ובחדשי"ם וזכור תזכור את אשר הקדמנו לך דהטיית כוחות הגוף לזיווג נק' השתחוואה וזה שי"ש לפרש והי' מידי חד"ש בחדשו ומידי שב"ת בשבת"ו יבא כל בש"ר (ברית קודש) להשתחוות לפנ"י דייקא. אמ"ר י"י דייקא רצ"ל שכוונת הזיווג לא יהי' רק מחמת כי אמר י"י וצוה למצוה וקב"ה יתער לי' להאי וכמ"ש במדרש הנעלם הנ"ל:

כ״זבו יתבאר איזה ענינים בתפלות ר"ח קמא קמא דמטי לידן:
מדרש הנעלם וירא מהו וכסא כבוד ינחילם זה יעקב אבינו דעביד לי' כורסיא יקר בלחודוי לקבלא אולפן נשמתא דצדיקייא וקב"ה אזל עמיה בכל ריש ירחא וירחא וכד חמי נשמתא יקר אספקלריא שכינתא דמארי' מברכת וסגדת קמי' קב"ה הה"ד ברכי נפשי את וכו' אר"ע קב"ה קאים עלוהי ונשמתא פתח ואמר י"י אלקי גדלת מאד וכו' מכאן יש סמך גדול לומר ברכי נפשי בכל ר"ח וכן נהגו הותיקין ונ"ל שזה הי' שיר של הלוים במוסף ר"ח אשר נסתפקו האחרוני' מה הי' השיר שאינו מבואר בגמ' ונ"ל שזה הי' השיר דכתיב בי' עשה יר"ח למועדים וכמדומה לי קצת סמך ממסכת קטנות:

כ״חמצות קרבן מוסף ראשי חדשים הוא מצוה ת"ד בתורה (עפ"י חשבון הרמב"ם דסוגיין דעלמא כוותיה) מרמז ת"ג א' ת"ג הוא כתר וידוע מיעוט הירח הוא על שקטרגה ואמר' א"א לב' מלכים להשתמש בכת"ר אח"ד וידוע באורך הדברים מדברי רבותינו ז"ל עד שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה וכו' והנה לרמז זה המצוה הזאת הוא במספר ת"ג א' מרמז על כתר א' וב"ב כשיתוקן העולם יהי' אור הלבנ' כאור החמ' וישתמשו בכתר א':

כ״טבנוסח תפלת מוסף ראש"י חדשי"ם לעמך נתת יש להתבונן דבשלמא בשבתות וי"ט (שאומרים ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו' כי לישראל עמך נתתו וכו' וביו"ט ותתן לנו ד' אלקינו באהבה את חג פלוני הזה וכו') ניחא שהן המה ימים האסורים במלאכה והש"י לא נתנם לגויי הארצות דגוי ששבת חייב מיתה וכן המצות הנהוגות בהן לא נתנם לגויי' משא"כ ר"ח הלא יום הראשון של חידוש הלבנה נראה לכל העולם שהוא ראש וראשון לכל הימים שלאחריו ובפרט אומה ישמעאלית הנה מונים ללבנה וגם בר"ח אין מלאכה נאסר שנאמר הכוונה על איסור המלאכה ואם נאמר הכוונה על קרבן המוסף הנה נאמר בכ"י על קרבן התמי"ד אבל נראה הכוונה עפ"י פשוטו ראש"י חדשי"ם לעמך נתת דהנה אוה"ע ג"כ מחשבין מולד הלבנ"ה באיזה שנה יתיילד המולד אם בשעת שליט' שבתא"י או צד"ק וכולי ושופטים עי"ז מה יהיה בימי החדש אם חם ולח או קר ויבש או גשם או שלג וכיוצא כי כפי הראש כן יתנהגו שארי הימים אבל הש"י מסר הדבר לישראל החוד"ש הזה לכם מסור בידכם אפילו אם יארע המולד באיזו יום וישראל ירצו לדחותו ליום אחר לעשות רא"ש חד"ש ביום אחר כך יהיה התנהגות טבע החדש וכמשארז"ל על פסוק אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי. ומעתה תתבונן היטב ראש"י חדשי"ם לעמך נתת והנה תראה זה בעליל האומות חושבים בחשבונן מה יהיה מקרה כל חודש ומדפיסים זה בלוחות ונואלו שרי צוען ואינו כן כי המה חושבים ראשי חדשים יום המולד וישראל כיון שקובעי' ראש"י חדשי"ם בימי' אחרי' יהי' התנהגות החדש כפי קביעותיהם:

ל׳וירצה עוד ראשי חדשים לעמך נתת עפ"י מ"ש מרן האריז"ל שנקראים כל החדשים בשם ראשי"ם שהם בזמן נגד איברי הראש. גולגלת"א. אוזן ימין. אוזן שמאל. עין ימין. עין שמאל. חוט"ם. הם ששה חדשי החורף בבחי' דכורא. וכן בששה חדשי הקיץ בבחי' נוק' והנה באיברי הראש הם החושים אשר בהם עיקר מציאת מעשי איש ותחבולותיו והם הג"ה ד' החושים האלה רמזנו בפסוק ראובן שמעון לוי ויהודה שהם פסוק אחד בריש ס' שמות ראובן הוא חוש הראי' כי ראה ד' וכו'. שמעון חוש השמיע' כי שמע ד' וכו' לו"י חוש הריח שהגוף אינו רק נלוה אל החוש הזה כי הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף ובלוי נאמר ישימו קטורה באפ"ך חוש הריח. יהוד"א חוש הדבור הפעם אודה את ד' הוא בדבו"ר. וגם יהודה מלך דבור מלך שלטון הבן. ומ"ש בפנים שהמוח שהוא השכל אלקי מכבוד אלקי עולם חופף על החושים להטות' למעגלי צדק בזה פירשנו המלך המרומם לבדו מא"ז היינו א' למעלה מן הז' ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי האף והפה והמלך מלכו ש"ע מרומם עליהם היינו השכל מן אלקי' עולם ומפורש אצלינו באריכו' בספרינו אגר"א דכל"ה בפסוק שופטים ושוטרי"ם תתן לך בכל שערי"ך הבן הדבר: ד' חושים ראשים. ראיה. שמיעה. ריח. דבור. והנה בחושים הללו אפשר לעשות לטוב ולהפכו אבל הגלגולת שבו המוח אשר שם השכל אלקי הנה ישפוט בצדק להטות החושים להטוב ולהמועיל ולהרחיקם מן ההיפך והנה הדבר הזה אינו כ"א בישראל אשר קדשנו במצותיו ונתן לנו את תורתו ועל ידי התורה יתוודע מה צריך להשתמש בחושים וממה יתרחק וע"כ נמסרו ראשי חדשים בזמן ג"כ לישראל כנ"ל ולא לאו"ה וזהו הנרצה ראש"י חדשי"ם לעמך נתת הבן הדבר:

ל״אעוד בנוסח התפלה דשמ"ע זמן כפרה לכל תולדותם ישראל הל"ל זמן כפרה לה"ם והנה לפי פשוטו נראה לי דבגריעותא דסיהרא ח"ו יש חשש אל הילדים אשר ע"ז היה מתענין ביום ד' מאר"ת חסר וכאשר נחדש החדש הוא זמן כפרה על התולדה המה הילדים קטנים מיהו אין זה מספיק ונראה לי לפרש דהנה נשתנה שעיר חטאת של ר"ח מכל מועדי ה' מקראי קדש דבכולן נאמר שעיר החטא"ת בלא למ"ד ובשעיר של ר"ח נא' לחטא"ת בלמ"ד הנה הוספת הלמ"ד מורה על הדבר שיתהווה אח"כ (והא לך ראי' מן נוסחאות המסודרים לנו אתה הו"א ד' אלהינו בעוה"ז לבבי"ת) ואתה הוא ד' אלקינו לעוה"ב (בלמ"ד) כי הוא מן העולם הבא בעתיד וכן אין ערוך לך י"א בעוה"ז ואין זולתך מלכנו לחיי העוה"ב הרי לך אשר הלמ"ד מורה בכ"מ על הדבר שנתהווה בזמן העתיד לבא ממילא תתבונן ג"כ בכאן ושעיר עזים לחטא"ת לאו דוקא שמכפר על חטאים ההווים אלא אפי' על החטאים של הדורו' העתידי' שיתהוו כענין הוראת אות למ"ד בכ"מ וזה שתקנו זמן כפרה לכל תולדותם שיבואו אחריהם ומובן לך לפ"ז ג"כ אומרינו אח"כ בהיותם מקריבים לפניך זבחי רצון זכרון לכולם וכו' גם לתולדות הבאים ודרשינן לה ג"כ מהמסורה נמסר בפ' חד"ש בחדש"ו דין זאת עולת חדש בחדשו ואידך בישעי' כי כאשר השמים החדשים וכו' כן יעמוד זרעכ"ם ושמכם והי' מדי חד"ש בחדשו וכו' רמז שיעמוד זרעכם חד"ש בחדש"ו ע"י עולת חד"ש בחדשו ודי בזה כעת:

ל״ביאמר במוסף רא"ש חד"ש ושעיר עזים אחד לחטאת ע' בתולעת יעקב וע' בס' מא"ה שערי"ם שער י"ז שעיר דר"ח הוא תשועת נפשות ישראל מיד שונא כמו שאומרים בתפלה והשעי"ר הוא לחלק המקטרג שר עשו שנא' עליו הן עשו אחי איש שעי"ר עכ"ד בקיצור בקצת תוס' וע"ש והנני בא אחריו לפרש לך שעי"ר בגי' שר"ף והוא בגימ' ס"מ בהסיר ממנו הקדושה המחיה אותו דהיינו א"ל ונוק' דילי' לילי"ת בגי' ת"פ הנה ת"פ ס"מ בגי' שרף והנה כשנותנין שעיר למוסף ר"ח לחטאת לד' מתישין כח המקטריגים הנ"ל ובזה תבין הסרת תפילין במוסף תפילין כל היום כוונתם בשם פסת"ם בגי' תפילין למנוע על ידם כח המקטריגים הנ"ל בגי' השם הנ"ל בגי' תפילין והנה כשמגיע זמן המוסף שמקריבין שעיר בגי' כנ"ל הנה המוסף הוא במקום תפילי"ן להתיש כח המקטריגים הנ"ל ואת' תבין:

ל״גאומרים בתפלת מוסף מזבח חדש וכו' ועולת ר"ח נעלה עליו וכו'. יש להתבונן למה פרטו העולות הרי גם חטאת הי' במוסף היום ומפרש שאומרים אח"כ ואת מוסף יום ראש החודש הזה נעשה ונקריב וכו' הרי כוללין כל המוסף. חוץ לזה הוא כפל דכיון שכוללין אח"כ כל המוסף למה הוצרך לומר ועולת ר"ח נעלה עליו. ואפשר לי לו' ע"פ משארז"ל דנאמ' בשעיר דר"ח לחטא"ת לי"י שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח והנה לעתיד ב"ב נאמר והי' אור הלבנה כאור החמה ושוב לא יצטרכו לחטאת כנ"ל בדרך אפשר הג"ה הגם שלא יחליף ולא ימיר דתו מי יודע באיזה אופן מתקיים המצוה עפ"י החכמה העליונה ויש כיוצא בזה הרבה במדרשי חז"ל: הנה אם אמת נכון הדבר זה שתקנו אנשי כנה"ג ועולת ר"ח נעלה עליו אבל לא השעיר לחטאת ומה שאומרי' כך ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה הנה כוללין כל קרבנות המוסף הוא ע"פ מש"ל (מאמר ב' סי' ג') בשם הרמ"ע ז"ל דלעתיד ב"ב יצטרך להקריב כל התמידין ומוספין שחסרנו בימי גלותינו (דהיינו כשיהי' שבת פ' בראשית נקריב כל המוספין שנתחויבנו מן השבתות של פ' בראשית ובהגיע יום ר"ח כסלו נקריב כל המוספין של כל ראשי חדשים דחדשי כסלו. ובזה יתפרש לנו היטב מה שתקנו לומר בתפלות המוספין ואת מוסף יום השבת הז"ה ואת מוס"ף יום ר"ח הז"ה דתיבת הז"ה אין לו ביאור ולפי דברי הרב הנ"ל יונח שפיר שאומרים שנשלם ב"ב ונקריב בעד מוסף שבת הזה ור"ח הזה הגם שהבטיח הש"י ונשלמה פרים שפתינו ואמר לאברהם בזמן שעוסקין בסדר הקרבנות וכו' אין זה רק כעין תלי' להגן מן היסורי' כ"ז שא"א לנו להקריב אבל כשיהי' יכולת בידינו ב"ב להקריב יצטרך להקריב כל הקרבנות שנתחייבנו. ויש לי ראי' מן קרבנות היחיד שאמר בגמרא ר' ישמעאל בן אלישע קרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנ' בהמ"ק אביא חטאת שמינה. והנה בודאי הוא שקרא תיכף פ' חטאת אעפ"כ לא יצא בזה לגמרי וכשיבנה בהמ"ק יצטרך להביא. (וכן אמרו בגמ' האוכל כזית חלב בזה"ז צריך שיכתוב על פנקסו כזית אגורי וכו' הנך רואה דצריך שיכתיב ואין די באמירה הנה מסתברי' דברי הרב גם בחובות שקבוע להם זמן) ממילא לפ"ז זה שתקנו אנשי כה"ג מזבח חדש בציון תכין ועולות ר"ח נעלה עליו. עולות ולא חטאת. כמש"ל. כיון דכבר יהי' אור הלבנה כאור החמה ולא יצטרכו להביא חטאת. ואמרו אח"כ ואת מוסף יום ר"ח הזה נעשה ונקריב מה שנצטרך לשלם בעד מוסף ר"ח הזה שאנו עומדים בו היום הנה נקריב כל המוסף גם קרבנות החטאת היינו השעירי חטאת שנתחייבנו שכעת הוא עדיין חיוב חטאת לר"ח נ"ל. והש"י יודע האמת:

ל״דאומר לך עוד ראש"י חדשים לעמך נתת עיין מש"ל במאמר א' קידו"ש החד"ש סימן ט"ז שיש לרמז ראש חד"ש היינו חד"ש רמוז בר"ת חות"ם דיוק"ן שעו"ה יעו"ש ותבין. ומה שהחותם מרומז קודם לדיוק"ן שהדיוקן אינו מושג בעצמו רק ע"י החות"ם. נ"ל. וכל דברינו בדרך אפשר:

Today's Learning

בני יששכר, ראש חודשBnei Yissaschar, Rosh Chodesh