בני יששכר, שבתות ב׳:ט׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 2:9
א׳והנה באתי עוד לעורר על לשונו של ר"ח. אומרו. לעולם ישכים אדם להוצאת שבת להכנת שבת מיבע"ל. מהו לשון הוצאות. ונ"ל עפ"י מ"ש הרב הגדול חיד"א זלה"ה ובספרו כסא דוד דף מ"ט ע"ב). הזריז במצות (היינו לעשותן בזריזו') לא שיי' גבי דידי' למימר טענת מי הקדימני כו' כיון שהוא עושה הקדמה כל מה שאפשר לו בחק המין האנושי הג"ה ובזה פירשנו. מקראי קדש במתן תורה. ועתה אם שמוע תשמעו וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ: הנה יקשה אומרו לשון ועתה איזה זמן בא לשלול. ב' סיימו בטעם כי לי כל הארץ. אינו מובן: ואדרבא וכו': וכבר דברו בזה כל המפרשים ולפי הנ"ל יונח דהנה אמרז"ל. משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד הנה אמר דבריו לישראל בהשכמה: הנה אמר להם ועתה (היינו בעת אדם להוצאת שב' בכדי שיהיו כזאת בהשכמה) שמוע תשמעו ההוצאת נק' על שם האדם בקולו. ושמרתם את בריתי (מלשון ואביו שמר את וכו' תהיו מחכים ומצפים מתי תבא לידי: וג"כ יכולים לפרשו על ברית שבת כמו שאמרו במדרש: שהשבת נק' ברית: ופירשנו לה שבת בגימ' לשון מעור: כמש"ל במאמר ש"ם שבת) והייתם לי סגולה מכל העמים (תהיו לי בסגולה מכל העמים) שבכל העמים גם אם יעשה איזה איש רצון קונו אזי יש עליו טענת מי הקדימני וכו'. וזה שסיים בטעם) כי לי כל הארץ ע"כ שייך לטעון מי הקדימני וכו' משא"כ כשתעשו המצות בזריזות בהשכמה: לא עליכם תהי' הטענה הזאת וכמש"ל: ע"כ הג"ה וזאת הסגול' הוא לישראל. עיין בהג"ה והנה במצות ענ"ג שבת אשר ישראל מרבים בהוצאות הנה יש להש"י ג"כ ע"ז טענ' מי הקדימני דמהיכן יקח האדם ההוצאות והלא כל ההוצאות הם משל הקב"ה אבל כיון שהאדם משכים לעשות הכנות להוצאו' שבת. הנה זה מיקרי הוצאותי"ו. ואין להקב"ה ע"ז טענת מי הקדימני וכו' וז"ש ר"ח לעולם ישכים אדם להוצאות שב' בכדי שיהיו ההוצאת נק' על שם האדם המשכים:
1