בני יששכר, שבתות ב׳:ח׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 2:8
א׳בגמ' א"ר חסדא לעולם ישכים אדם להוצאת שבת. שנא' והכינו את אשר יביאו לאלתר (וכפירש"י. והכינו את אשר יביאו לאלתר. בשעת הבאה הכנה. והבאה בהשכמה היא דכתיב וילקטו אותו בבקר בבקר עכ"ל) ולי נראה דלמד לה מן יביאו שפירשו בי"א. והוא לשון מהירות. כמשארז"ל ביבמות. מפני מה הגרים מעונים בעוה"ז על שאיחרו ליכנס תחת כנפי השכינה. כדכתיב. ישלם י"י פעלך וכו' אשר בא"ת לחסות תחת כנפיו. עיי"ש ברש"י ותסופ' לשון ביא"ה היא במהירות והקדמה. ממילא לפי"ז מדכתיב והכינו את אשר יביאו במהירות ובזריזות והיא השכמה. תיכף יכינ"ו יהי' איך שיהי'. הנה הוא נלמד מבנין א"ב כי הוא נלמד מאבינו הראשון וישכם אברהם בבקר. וע"י מדת בנין א"ב מתעוררים מדת וחנון. וכתיב וחנותי את אשר אחון אע"פ וכו' ויתבאר עוד אי"ה. ואגב באתי להודיעך מה שנ"ל לדינא מלישנא דר' חסדא. אמרו לעולם ישכים אדם וכו' אומרו לעולם. היינו אפילו חל יו"ט בע"ש. ונראה דדייק מן הכתוב. והי' ביום הששי. והכינו וכו'. הנה תיבת וה"י' מיותר דהל"ל וביום הששי וכו' ואמר וה"י' לשון שמחה. להורות אפי' יארע זמן שמחה ביום הששי היינו יו"ט. אין זה דוחה מצות השכמה להוצאת שבת כנ"ל:
1