בני יששכר, שבתות ג׳:ו׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 3:6
א׳שם ברכו באו"ר פניו של אדם. קדש"ו באור פניו של אדם לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת. ע"כ הנה ג"ז יתפרש כנ"ל דמכח הג"ש הנ"ל תתפרש הברכ"ה על האו"ר. רק שבפירוש הקודם דרש על או"ר הנ"ר ובכאן דרש על או"ר פני"ם. אבל הנה דרשו קדש"ו ג"כ על אויר פני"ם. הנה מהראוי להתבונן מהו הברכ"ה באו"ר פני"ם ומהו הקידוש. ואחשב' לדעת ע"פ מ"ש כ"פ במה שדרשו חז"ל ישא ה' פניו אליך. אמרו מה"ש לפני הקדוש ב"ה רבש"ע כתיב בך אשר לא ישא פנים. מפני מה אתה נושא פנים לישראל. דכתיב ישא ה' פניו אליך. א"ל הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל אני כתבתי ואכלת ושבעת וברכ"ת והם מדקדקים על עצמם עד כזית עד כביצה עכ"ד. הנה דבריה' ז"ל אינם מובני' בהסתכלות ראשון. דלכאורה נשיא"ת פני"ם מיקרי בשגם האדם מתחייב כך וכך ואינו ראוי שייטיבו עמו מצד מעשיו אף על פי כן הנותן מצילו מהעונש ויהיב לי' לבזבזין בנדבה זה מיקרי נשיאו"ת פני"ם. והנה המלאכי' בשואלם את פי הש"י הנה ע"כ לא שאלו מפני מה אתה נושא פנים לישראל היינו שבקרנו את פנקסיהם. וראינו שמצותיהם אינם מגיעים לשכר כזה שאתה נותן להם דהמלאכים אינם יודעים זה. דהרי כל המצות והעבירו'. המה במשקל אל דעות כמ"ש הרמב"ם הוא כפי כוונת כל אחד ואחד וגם מה הוא התירוץ של יוצר בראשית וכי לא אשא פנים וכו' אני אמרתי ואכלת ושבעת וכו' קשה ממ"נ אם מגיע להם בעד החומר' הזאת שכר כזה הנה לא מיקרי נשיאו"ת פני"ם. רק היה לו להשי"ת להשיב. מגיע להם השכר בעבור שמדקדקים ע"ע וכו' ובאם אינו מגיע להם בעד החומרא הזאת שכר כזה שוב נקרא נשיאות פני"ם. על כרחך לומר. דהמלאכים רמו קראי אהדדי כתיב בך. אשר לא ישא פנים. וכתיב ישא י"י פניו אליך. משמע שאתה נושא פנים לישראל אפילו מה שאינם ראוים לפי המשקל של א"ל דעות. והבן הדבר א"כ לפ"ז צריכין להתבונן מהו התירוץ של הקב"ה הרי אף על פי כן קשו קראי אהדדי. ואמרתי בזה. ידוע י"ג מדות של רחמים הן המה כביכול י"ג תיקוני דיקנא כידוע ומדת ואמ"ת המדה השביעית הוא כביכול סוד או"ר פני"ם העליונה תרין תפוחין קדישין ובהתעוררת המדה הזאת להאיר לישראל. נקרא נשיאות פנים. הארת פנים. יאר י"י פניו וכו' ישא י"י פניו וכו' עיין בכוונת האריז"ל בסוד הארת פני התוקע הוא לעורר מדת ואמת והנה ישראל בהתהלכ' בדרכי אמ"ת מעוררים מד"ת ואמ"ת. וכן בעוסקם בתור' בדבר הנעלם ומכווני' אל האמ"ת היינו הלכ' לאמתת' ג"כ גורמי' כנ"ל ובזה פירשנו הפסוק אשרי העם יודעי תרועה י"י באור פניך יהלכו"ן. התרועה אינה מבוארת בתורה בפירוש מה היא. ונפל הספק אם גנוחי גנח או יילולי ייליל או תרווייהו. ועושים הכל מספק. ומכוונים הלכ"ה לאמת"ה. כי הרואה יראה בזהר ובר"מ דכל הסדרים מוצרך צריכי' ואין כאן ספק. נמצא כיון דישראל מכוונים ע"י פלפולם הלכה באמ"ת. גורמים להאיר או"ר פני"ם היא מדת ואמ"ת. ומגיע להם חיי"ם כי באור פני מלך חיי"ם וזהו לדעת פי' הפסוק אשרי העם יודע"י תרוע"ה. שיודעים מה היא התרועה ואין כאן ספק אליבא דאמת. וכולהו הסדרים מוצרך צריכי עפ"י האמ"ת ולא עשה י"י ככה שיצטרכו לפלפל בדבר לידע מה היא התרוע"ה עד שע"י הספק כוונו להלכ' באמ"ת היא כדי שיגרמו ישראל ביום הדין הנורא להאיר מדת ואמת אור פני מלך חיים וז"ש י"י באור פניך יהלכו"ן מכוונים להלכה. להאיר אור פני מלך. הבן הדבר הנפלא הזה. ובזה יתפרש ג"כ דברי חז"ל ששאלו המלאכים מפני מה אתה נושא פנים לישראל איזה דבר עושים בתמידות בכל יום שיהיו ראויים עי"ז להארת אור פנים. א"ל הקב"ה וכי לא אשא להם פנים אני כתבתי ואכלת ושבעת וברכת הנה כפשוטו הכוונה דוקא שביע' ממש והם על ידי יגיעתם בתורה דרשו. ואכל"ת שיעור אכילה בכ"מ כזית. ושבעת זו שתי'. או לאידך מ"ד ואכל"ת ושבעת. אכילה שיש בה שביעה והיינו כביצ'. והגיעו בזה לכוונת האמ"ת ע"כ מאירים מדת ואמ"ת או"ר פני"ם. ע"כ ראויים הם לנשיאות פנים אור פני מלך חיים (וכ"ה שהאמת גורם להם לישראל להלכה זו ביודע' שאפילו כזית וכביצה אינם יכולי' לסגל בעצמם זולת בחסד הבורא ע"כ צריכין לברכו גם על כזית וכביצה) ועפ"ז נבא להתבונן דברי המדרש שאנחנו עוסקים בו בסגולת השב"ת ואקדים לו משנה שלימה שנינו. הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת יאכל על פיו. ואמרו הטעם דאפילו עם הארץ החשוד לאכול טבלים שהן במיתה. מתיירא לשקר בשב"ת כי אימת שבת עליו ואומר אמ"ת והוא לתימא דהרי גם בשב"ת אסור לאכול אצל ע"ה דגם בשב"ת חשוד היא לאכול טבלים ואין אימת שבת עליו לענין זה. ולענין שאינו משקר ואומר אמ"ת אמרינן אימת שבת עליו והוא לפלא. ונ"ל להיות מדת ואמת היא המדה השביעית בי"ג מדות היא מאירה ביום השביעי אור פניהם של ישראל כי המדה הזאת היא או"ר פנ"י מל"ך ומאירה אור פניהם של ישראל בני מלכי"ם ומתייראים לשקר. ואמ"ת יהגה חיכם. ודבר י"י בפיהם אמ"ת (ותתבונן מ"ש במנחת שבת ענני באמ"ת ישעך) והנה כבר ידעת משאר"זל בתיבת נח שלא היה יכול השקר ליכנס אל התיבה עד שנשתתף עם הפחת"א שהיא הקללה שממעט את הנכסים והון האדם עד שהכל הולך לטמיון מתלא אמרין כל מה דשקר' יהיב פחתא נטיל משא"כ באמת הוא הברכ"ה וזה שנתברך יעקב ויתן לך האלקים וכו' ל"ך דייקא שמדתך אמ"ת. תתן אמ"ת ליעקב. הנך רואה כי הברכה היא ע"י האמ"ת כי האמ"ת מקור הברכ"ה (המשכיל על דבר יבין. במפלאות תמים דעים האמת היא מקור של הברכ"ה) ומדכתיב הכא סתם ויברך אלקי' את יום השביעי ולא נודע מהו הברכ"ה. פירשו חז"ל ברכו באור פניו של אדם היינו שבשב"ת שהיא יום השביעי נתברך מאור פניהם של הבני מלכי"ם. להיות אור פני מלך חיים מאיר בהם היא המדה השביעי' הנק' ואמ"ת ובאמ"ת שריין ברכא"ן היפך השק"ר שהיא משותף לפחת"א שהוא הקללה. וקדש"ו באור פניו של אדם שע"י אור הפנים הזה שבא מלמעלה בברכ"ה קדשו ג"כ בזה אשר ישראל קדושים מתייראים לשקר ואפילו ע"ה נאמן בדבריו כי ישראל קדושים הם קדש ישראל לי"י ולא ידברו כזב. אחי ידידי דוק נא בדברים הללו ותנשק ידי החכמים בהבינך כל זה תבין אחי ידידי מה שאמחז"ל בההיא מתא דשמא קושטא דלא שכיב איניש בלא זימנא דהנה מדת ואמ"ת היא הארת הפני"ם כביכול כמש"ל ובאור פני מלך חיי"ם. ותבין לפי"ז האוכל טבלים הוא במיתה ח"ו. והנה ע"ה החשוד לעבור ע"ז בהגיע שב"ת יום השביעי הארת מדת השביעית מדת ואמ"ת אור פני מלך. ובאור פני מלך חיי"ם מתפחד לומר דבר הגורם ההיפך ודבר יי בפיו אמת ותתבונן עוד בזה משארז"ל יעקב אבינו לא מ"ת דכתיב תתן אמ"ת ליעקב. ואתם הדביקים בה' אלקיכם חיים:
1