בני יששכר, שבתות ו׳:י״אBnei Yissaschar, Shabbatot 6:11
א׳ויתפרש עוד לכה אתנו והטבנו ל"ך כי ד' דבר טו"ב על ישראל. הנה הלכה רווחת הוא בישראל על פי התורה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני וכו' הרי זה צדיק גמור והנ' רמינן מברייתא זו אהא דאמרינן בגמ' כור"ש מלך כשר היה והחמיץ. דמצינו שהתנדב לבהמ"ק ואמר די להוון מקריבין ניחוחין ומצליין לחיי מלכא ובנוהי ומשני בגמ' כאן בישראל כאן באומות עיין ברש"י ישראל אינו מתרעם אחר מדותיו של הקב"ה ואפילו ח"ו לא וכו' כמו שהתנה בשעה שנתן הצדקה אינו מתרעם ומצדיק הדין ומקיים נדרו שנדר משא"כ גוי מתרעם. והנה כשישראל עם קרובו עושים כך ומקיימים זאת ההלכה. הנה הדין נותן שהשי"ת יקיים לנו גם כן כזאת הגם שתנאי היה דבריו ית"ש אם בחוקותי תלכו וכו'. יקיים לנו כל הטוב שייעד לנו. ואם לא תשמעו וכו'. כמבואר שם הנה אם שתנאי היה דבריו ית"ש בייעוד הטו"ב עכ"ז הדין נותן כיון שישראל נותנין צדקה בתנאי וח"ו אינו מתקיים התנאי ואעפ"כ הם נותנים צדקה ואינם מתרעמים הנה השי"ת ג"כ נותן הייעוד הטו"ב הגם שהתנה בתנאי והם לא קיימו התנאי עכ"ז הוא ית"ש נותן להם הייעוד הטו"ב וזה שהודיע משה לחותנו כי ד' דבר טו"ב על ישרא"ל שהטוב שדיבר הוא ע"ל ישרא"ל שמקיימים דבריהם הגם שאינ' מקיימי' התנאי שהתנו עם הקב"ה אם כן הדין נותן גם כן אצל השי"ת שיקיים להם הייעודים הטובים הגם שישראל עם קרובו ח"ו אינם מקיימים התנאי שהתנה עמהם הבן:
1