בני יששכר, שבתות ו׳:י״בBnei Yissaschar, Shabbatot 6:12
א׳ויתפרש עוד לכה אתנו והטבנ"ו לך כי ד' דבר טו"ב על ישרא"ל הוא הודעה חדשה לגר צדק הלזה לבל יפול לבו עליו פן ע"י החטאי' יתעוררו המקטריגי' ח"ו ומלך במשפט יעמיד ארץ ויתמנע הטוב והודיעו לו משה שבודאי יבא הטו"ב לישרא"ל ולא יועיל שום קטרוג והוא על פי מה שפירשנו בפסוק ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט והנה עם היות שכל הענין מיותר שכבר נאמר לעיל באריכו' המעשה שהיה בענין הצלת לוט. ובאם רוצים להשמיענו שהיתה הצלה בזכות אברהם ה"ל להשמיענו זה לעיל בסיפור המעשה. אבל עוד חוץ לזה קשה מאד שכל הדברים באו כפול ומכופל ויהי בשחת וכו' ויזכור וכו' וישלח את לוט מתוך ההפכ"ה בהפו"ך את הערים אשר ישב בהן לוט אך הוא לדעתי דהנה מבואר בזוהר בפסוק רפאנ"י ד' וארפ"א למה ליה למימר וארפ"א. ופירש שם הכוונה דהרפוא"ה הנעשית על ידי המלאך רפא"ל אינה רפוא"ה בטוחה עולמית (דהנה הוא מלאך עובד וזה עבודתו לרפאות והנה הוא משתוקק שאחר יום או יומים שוב ישלחהו השי"ת לעבוד העבודה שממונה עלי' הבן) משא"כ הרפואה שהיא מן הש"י בלא שליח הוא רפואה בטוחה עולמית וזהו פירוש רפאנ"י ד' אתה בעצמך אז וארפ"א בוודאי לעולמים. הבן הדבר:
1
ב׳ולפ"ז הנה בכאן יש לתמו' הש"י שלח ג' מלאכים לאברה' בשליחות לג' דברים (כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות. וכתבו הטעם לזה להורות גדולתו ית"ש אשר רבוא רבבן קדמוהי ויכול לשלוח לכל דבר פרטי שליח מיוחד) א' לבשר את שרה ואחד לרפאות את אברהם. ואחד להפוך את סדום והמלאך רפאל שבא לרפאות את אברהם הלך גם כן לסדום להציל את לוט והנה עשה ב' שליחות וצ"ל שהצלה ורפואה אחת היא. והנה קשה ב' קושיות עצומות א' למה שלח הקב"ה אל אברהם אוהבו את רפא"ל לרפואותו ואין רפואותו עולמית. ולמה לא ריפא הקב"ה אותו בעצמו ובפרט שנגלה אליו אז בכבודו ובעצמו. ב' דהנה הטעם דאין מלאך אחד עושה ב' שליחות להורות גדולתו כנ"ל. א"כ גם להצלה ורפואה ג"כ יהיה ב' שלוחים ולא נצטרך לתירוצים אך הוא לדעתי שהתורה משמיענו כל זאת. איך הש"י רצון יריאיו יעשה. גם במקום שיש קטרוגים ח"ו והשי"ת מלך במשפט הוא ואין מקו' לעשו' נס. עכ"ז הכל יכול ב"ה עושה באופן כזה שיעשה נס בשביל אוהביו כאשר יחבאר לך. והנה בכאן לא היה ללוט זכות ובפרט שנפרד מאברהם ובחר לו לשבתו במקום רשעים. והנה כשנגמר דינם של סדום בב"ד של מעלה לא היה באפשרי להציל את לוט כי בידו זכות אין. ובפרט שהיא בבחירתו שבחר לו לשבתו מקום רשעים שאין כמותם בכל העולם ועשה זה במרד ובמעל שהיה כל הארץ לפניו כמ"ש לו אברהם הלא כל הארץ לפניך וכו' והנה כשהיה ברצון השי"ת להצילו (בזכות אברהם) היה קטרוג ממה"ד באיזה זכות ובאיזה טענה ינצל והש"י מלך במשפט יעמיד ארץ ואלו היה נזכר לפני ב"ד של מעלה שם לו"ט לדינו אם ינצל אם לאו אז היה מתעורר המה"ד והקטרוג הגדול מהמקטרוגים ואין מקום להצילו עפ"י המשפט והנה היודע מחשבות ידע אשר ירע הדבר בעיני אברהם על מיתת לו"ט. מה עשה העושה נפלאות גדולות לבדו וגזור בגבהי מרומים על רפא"ל ילך וירפא את אברהם מכל מכאוביו ותחלואיו (והנה עיגום נפש ודאגה הוא בכלל החלאים ומדוים) והנה מי הוא מכל כוחות הדין אשר יערב אל לבו לקטרג אל אברהם ידידו הנאמן לומר ח"ו שאינו ראוי לרפואה והצלה. והנה בודאי היתה הסכמת מה"ד וכל פמלייא של מעלה ונפסק הדין שראוי אברהם לרפואה והצלה מכל מכאוביו. ובכלל הרפואה הוא ג"כ מחלת לב ודאגה בלב איש כי מה החילוק אם האדם מצטער בכאב מכה או בכאב לב בדאגה על הכל יצטרך לרפואה והנה כיון שנפסק להלכה בב"ד של מעלה לרפאות את אברהם מכל מכאוביו ממילא בכלל זה נכלל הצלת לו"ט כי היה לו לאברהם דאגה ומחלת לב על לו"ט והנה כאשר נשתלחו המלאכים כל אחד לשליחתו ונשתלח גם רפא"ל עמהם לרפאות את אברהם אז בבואם וירא ד' אל אברה' בכבודו ובעצמו וריפא אותו ממכאוב גופו אז לא ידע רפא"ל מה לרפאותו כי כבר נתרפא. ואברהם הולך עמם לשלחם. וד' אמר וגילה לו ענין סדום והיה לו מחלת לב על לו"ט אז הבין רפאל והלך לעשות שליחותו לרפאות את אברהם היינו להציל את לוט שזה יהי' רפוא' לאברהם ממחל' לבו. וז"ש (ויה"י) בשחת אלקים (מה"ד) את ערי הככר (ואין מקו' להצלת לוט מפני מה"ד מה עשה הש"י לא הזכיר לפני המשפט את הצלת לוט רק) ויזכור אלקים את אברהם (ועי"ז) וישלח את לוט וכו' (ולא הי' באפשרי להזכיר את לוט בעצמו מפני המשפט כי המעש' הי') בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט בבחירתו ואין מקום להציל ע"כ הזכיר הש"י בפני המשפט רק את אברהם וכנ"ל ולא הזכיר את לוט. אחרי הודיע הש"י אותנו את כל זאת גודל רחמנותו ית"ש גם במקום שיש חשש קטרוג שלא יהי' באפשר להנצל אזי מזכיר השי"ת בדין ההוא את מי שא"א לקטרג עליו וממילא יומשך רחמים אל הקרוב אליו. הבן הדבר:
2
ג׳והנה כתי' שמ"ע ישרא"ל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים וכו' והנה לא כתיב שמ"ע בנ"י ישראל אתם וכו' אבל הוא להיות שהי' אז ביניהם ג"כ חטאים (הלא תדע אפילו אחר כיבוש והחילוק. אמר פנחס לב"ג וב"ר המעט לנו עון פעור אשר עדיין לא הטהרנו ממנו) והי' חשש מהמקטריגי' לבל יקטרגו עליה' ע"כ מה עשה השי"ת הזכיר הטו"ב שהבטיח לישרא"ל סב"א עבור גודל צדקותיו ומי הוא מהמקטריגים אשר יהי' לו פ"פ לקטרג ולומר כי אינו ראוי ישרא"ל סב"א להבטח' ולהטו"ב ההוא הלא בעל כרחך כולם יעידון ויגידון אשר מהראוי להשלי' ההבטח' לישרא"ל סב"א חסיד"א וקדיש"א וממילא ישולם לבנ"י ישרא"ל ההטב"ה אפי' אם ח"ו אין בידם זכות. ע"כ אמר שמע ישרא"ל (סבא) עתה עובר היום וכו'. ובזה נוכל ג"כ לומר שזה הודיעו משה להגר צדק לכה אתנו וכו' והטבנו לך (ואל תחוש פן ח"ו ע"י החט' לא יגיע גם לנו הטבה לזה אמר אל תחוש לזה (כי ד' דב"ר טו"ב ע"ל ישראל (סב"א) בכדי שלא יהי' מקום להמקטריגים אפי' ח"ו אין זכות לב"י הרי בהכרח שיתקיים הבטחה שהובטח ישראל סבא ודי בזה כעת:
3