בני יששכר, שבתות ו׳:ב׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 6:2
א׳מתניתין במה מדליקין. לא מקשינן בגמ' תנא היכי קאי דידעינן שפיר דתנא אקרא קאי דכתיב בי' ויבר"ך אלקי"ם את יום השביעי. והנה איוב כשקלל את יומו בארור. אמר היום ההוא יהי חשך ולא או"ר. ממילא נשמע יום שהוא מבורך יהי' או"ר וכן נמצא לרז"ל במדרש עמש"ל מאמר ג' סימן ה' ויברך אלקים את יום השביעי. ברכו בנ"ר שב"ת. והוא עפ"י מה שכתבנו. וי"ל עפ"י מש"ל (מאמר הנ"ל) הוא נלמד מג"ש דהנה אמרו בזו"ח בקדורות' דצפר' (כשמתנוצץ האור במזרח) טוב (הוא אז) לברך את ישראל דנלמד בג"ש כתיב הכא וירא אלקים את האור כ"י טו"ב. וכתיב התם כ"י טו"ב בעיני ד' לבר"ך את ישראל. והנה י"ל דגם בזה למדו ג"ש. כתיב כי טוב בעיני ד' לברך. וכתיב התם את האו"ר כ"י טו"ב. נלמד דבזמן ברכ"ה צריך להיות אור ממילא היום ההוא המבורך דכתיב בי' ויבר"ך אלקים צריך לאור ע"כ תיקנו למצוה נ"ר שב"ת ותיקנו לברך אשר קדשנו במצותיו וצונ"ו והיכן צונו (כענין שאמרו בנר חנוכה) שאל אביך (זו התור' אורייתא מחכמ"ה נפקת בראשי"ת בחוכמת' ראשית חכמ"ה וחכמה נק' א"ב) ויגד"ך (הגדה רמיזא דחכמתא) זקניך (אלו החכמ"ים זק"ן ז"ה שקנ"ה חכמ"ה) ויאמרו לך שנמסר הדבר בג"ש מן התורה כנ"ל והנה נמסר הדבר בג"ש שהוא במדו' התורה שבע"פ מדה שני' נגד מדה שני' שבי"ג מדות של רחמי' שהוא מדת רחו"ם (כאשר קדם מאמרינו זה כמה פעמים) וכתיב והוא רחום יכפר עון ממדת רחו"ם בא כפרת עון וארז"ל שהדלק' הנ"ר שב"ת מצוה ע"י האשה כי היא כבתה נרו של עול"ם (שנגנז האור הראשון ע"י העון. לפיכך תדליק הנ"ר. וע"כ נלמד בג"ש. וע"י מדת ג"ש מעוררים מדת רחו"ם. והוא רחו"ם יכפר עון. וישוב לנו במהרה האור הגנוז: ע"כ בכל לילה מלילות החול אומרים קודם ברכו (כד רמש לילה והחשך ממשמש לבא) אומרים והוא רחום יכפר עון. וישוב האור הראשון ולילה כיום יאיר. חוץ ליל שב"ת קודש אין אומרים והוא רחו"ם. כי כבר פועלים לעורר מדת רחו"ם במעשה ההדלקה שנלמד בג"ש לעורר מדת רחו"ם) וא"צ לומר והוא רחו"ם בדיבור ומעשה רב (ואל תטעה בדברי אלה לומר שהוא מ"ע ממש מן התורה כי הוא מן ז' מצות דרבנן כמו שמקובל בידינו רק כל דברי חז"ל יש להם מקום וסמך מן התורה כי נתקבל הכל מסיני כידוע ואין להאריך):
1
ב׳ועוד נ"ל ע"פ מה דפסקינן להלכה כהנך פוסקים דס"ל בהדלקת הנר הוה קבל"ת שב"ת והנה אמחז"ל כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. ע"כ תיכף בהתחלת ביאת שב"ת היא הדלקת הנ"ר והוא נלמד ג"ש לעורר מדת רחו"ם והוא רחו"ם יכפר עון:
2