בני יששכר, שבתות ו׳:ה׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 6:5
א׳ואיידי דאייתי לידן נימא בי' מילתא ע"פ הפשט בגמ' (לכבוד התורה ולכבוד השבת):
1
ב׳בגמ' אמר רבה בר ר' הונא אף על גב דאמור רבנן ג' דברים צריך אדם לומר וכו' צריך למימרינהו בניחותא כי היכי דליקבליהו מיני' אמר רב אשי אנא לא שמיע לי הא דרבה בר רב הונא וקיימתי מסברא עכ"ל והנה מה שיש להתבונן בזה היא א' קשה הלשון שאמר רבה אף על גב דלשון הזה צודק כשרוצה בעל המאמר לשנות ולהקל איזה דבר מדברי רבנן הוא אומר אף על גב דאמרו רבנן להחמיר בכך וכך אעפ"כ באופן כך וכך מותר לו לעשות באופן אחר אבל בכאן הלא רבה מוסיף הוא דין מחודש ולא שייך למימר אף על גב והל"ל הא דאמרו רבנן. ב' דאמור רבנן שייך לומר כשאמרו בתוספתא או בבריית' וכאן משנה שלימה הוא שגורה בפי כל הל"ל הא דתנ"ן. ג' לשון רבה הוא כך אע"ג דאמרי רבנן ג' דברים צריך אדם לומר וכו' המשיך דבריו עד תיבת לומר ותו לא ואין זה מדרך אמורא ד' הא דאמר רב אשי אנא לא שמיע לי הא דרבה בר"ה וקיימתי מסברא קשה בשלמא אם הי' אומר רבה איזה לימוד לזה צודק לומר שהוא לא שמע הלימוד הזה וקיים מסברא אבל הנה גם רבה לא אמר שום לימוד רק סברא ה"ל לרב אשי לומר וקיימתי מדעת"י ונ"ל דהנה דרשו חז"ל בכמה מקומות לשון תורה אמיר"ה הוא לשון רכה ובניחותא כענין מה שדרשו כה תאמ"ר לבית יעקב (אלו הנשים לומר להם בלשון רכה) ותגד וכו' וכן דקדקו כמה פעמים בדברי התורה ונבואה אבל בדברי חכמים בתור"ה שבע"פ אין סמך לדקדק בזה כי כן אמרו חז"ל לשון תורה לחו' ולשון חכמי' לחוד הג"ה ופרט שלשון אמיר"ה צודק בכ"מ בתורה שבע"פ דרג' דנוק' קול דק כמד"א כי קולך ערב ובמג"א כתבנו בזה שע"כ לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד הוא כביכול כמו שניכר בין קלא דדכורא לקלא דנוק' והשם הטוב יכפר: ונמצא לפ"ז בכאן במשנתינו אין לדקדק מלשון לומ' שיאמ' בלשון רכה ובניחות' כפי הוראת ל' אמיר"ה בתורה שבכתב. כי הרי דברי רבנן הוא תורה שבע"פ ולשון חכמים לחוד וזה שחידש רבה אע"ג דאמרו רבנן (רצ"ל רבנן הם שאמרו) חייב אדם לומ"ר (ולא לשון תורה הוא אעפ"כ) מיבעיא לי' למימר בניחותא (כי בכאן דוקא דקדק התנא לשון לומ"ר היינו בניחותא ע"כ המשיך דבריו תיבת לומ"ר ותו לא) ונראה דנשמע זה המקרא כמ"ש הר"ן. וידעת כי שלו' אהלך זה הדלקת הנ"ר שלום בי"ת ופקדת נו"ך היינו דירתך זה עירוב"י חצרו"ת ולא תחטא היינו מעש"ר להפריש בכדי שלא יאכל טבל ע"ד ולא תשא עליו חט"א והנה לפי"ז קשה הנה הדלק"ת הנר הוא המאוחר בקבלת שב"ת ולמה הקדימו הפסוק הוא בכדי לרמוז לנו שאמירת כל הג' יהי' בשלום היינו בלשון רכה. וכיון דיש סמך לזה מן המקרא בוודאי כוונת התנא לומר דוקא בל' רכה ובשלו' (כי תנא אקרא קאי) וז"ש רב אשי אח"כ אנא לא שמיע לי הא דרבה לדייק הדבר ממשנתינו לומר דוקא כי סבור הייתי לשון חכמי' לחוד כמש"ל אבל קיימתי' מסברא. ודוק כי נכון הוא בעזה"י:
2
ג׳והנה הרי"ף והרא"ש ז"ל העתיקו. ואע"ג דאמרו רבנן ג' דברי' צריך אדם לומר בתוך ביתו צריך למימרינהו בניחותא. הנה העתיקו בדברי רבה. גם תיבת בתו"ך בית"ו (שאין זה בגמ' רק עד תיבת לומ"ר וכו' כמ"ש ) נראה דקשיא להו ג"כ תיבות אף על גב כמ"ש וכן הא דרב אשי כמש"ל ע"כ הסבירו הם דדייק רבה מן תיבות בתוך ביתו במתניתין מדלא קאמרה המשנה בבית"ו. רק בתוך ביתו נראה לכאורה הכוונה שיאמר דבריו בהרמת קול שישמעו בכל הבתים בכל החדרים וז"ש רבה אע"ג דאמרו רבנן ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו (ולא אמרו בביתו) הנה משמע שיאמר בהרמת קול אעפ"כ בעי למימרינהו בניחותא וכו' כי כן משמע בתיבת לומ"ר בלשון רכה ובניחותא והא דקאמרו בתוך ביתו היינו שיאמר כן בכל החדרי' פעם ושתי' (והא דאמרינן לשון חכמים לחוד היכי דאיכא למידק דייקינן ובפרט דסברא הוא כי היכי דלקבלי' מיני' ואמחז"ל שאסור להטיל אימה יתירה אמרו דע"י אימה יתירה יכולין לבא ח"ו לידי חילול שבת ושארי עבירות וכמו שהביאו הרי"ף והרא"ש ז"ל המימרות הללו בכאן וגם משמע כן מדרשת הפסוק דריב"ל וכמש"ל ע"כ בודאי תיבת לומר בכאן דייקינן כמו בלשון תורה) ע"כ אמר רב אשי אנא לא שמיע לי הא דרב"ה דדייק תיבת לומר וקיימתי מסברא דסברא הוא כמ"ש זה נ"ל לדעת הרי"ף והרא"ש ז"ל מיהו לפי גירסת הגמרא שלא העתיקו תיבת בתוך ביתו הנכון הוא לפרש כמ"ש הבן:
3