בני יששכר, שבתות ו׳:ז׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 6:7
א׳כיון שבאנו לכלל זה מענין השפעת הטו"ב לכנס' ישראל ומן הארת טו"ב אור הגנוז ע"י נ"ר שב"ת וכבוד היום הארת התורה שבה נגנז האור כי טוב ע"כ עתה באתי לדרוש כמה מילי מעלייתא ומן הטוב אשר חנני אלקים בפסוק שאמר משה לחובב לכה אתנו והטבנו לך כי י"י דבר טוב על ישראל בכדי להעיר הטוב הצפון בתורה כמד"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכו' וזה החלי בעזר הצור ויאמר משה לחובב וכו' לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל יש להתבונן בזה דהרי הגר שבא להתגייר הנה ע"כ נגמר בדעתו אשר שקר נחלו אבותיו מעולם והדתות אשר עסק בהם עד היום הבל המה מעש' תעתועים רק תכלית הטוב אשר בעבורו נבראו העולמות היא עבודת ישראל בתורה ומצות וישראל הם עיקר העולם וע"כ יתר"ו העלה זה בדעתו בעת שהתגייר וא"כ מהו זה הדבר חדש שהודיע משה לחותנו. כי י"י דבר טו"ב על ישראל. וכי היה עדיין יתרו ח"ו מסתפק בזה הרי שמע (או ראה לחד מ"ד) קבלת התור"ה. וכל מה שייעד להם השי"ת בתורתו טובות נפלאות בזה ובבא לאין משער ואומר לך את אשר עם לבבי הנה תקנו לנו אנשי כה"ג בתפלת שב"ת ולא נתתו י"י אלהינו לגויי הארצות ולא הנחלתו וכו' וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים. כי לישראל עמך נתתו באהבה וכו' לכאורה יש להתבונן. מהו הרבותא של שב"ת בזה הרי כל התורה ומצות לא ניתנו רק לישראל (חוץ ז' מצות שניתנו לבני נח) ואי משום דהחזיר הקב"ה את התור"ה על כל האומות קודם שנתנה לישראל. א"כ גם השב"ת היה בכלל התורה וגם חלילה לומר שעלה במחשבת הצור תמים ליתן התור"ה לאומות ולא לישראל עם קרובו. רק החזיר הקב"ה על האומות וידע שלא ירצו לקבל ועשה הש"י זה בכדי שלא יהיה להם תירוץ אח"כ אבל יובן לך דשאני מצות שב"ת מן כל מצות התור"ה. דהרי כל המצות אם יעשה אותם הגוי אין עליו אשם אבל גוי ששבת חייב מיתה ונצטוו ב"נ בל"ת ולא ישבותו והנה מהראוי להתבונן בטעם הדבר למה יתחייב ב"נ מיתה בשביתתו ונ"ל עפ"י משארז"ל ויכל אלהים ביום השביע"י. ביום הששי מיבעיא ליה למימר אלא מה היה העולם חסר מנוח"ה באת שב"ת באת מנוחה ודבריהם ז"ל ג"כ אינם מובנים כי המנוחה אינה עשי' רק העדר העשי' ואינה מלאכה ובקרא קאמר ויכל וכו' מלאכת"ו וכו' אך הוא לדעתי עפ"י קבלת רז"ל שלכל דבר הנברא בעולם יש חומ"ר וצור"ה. והצור"ה היא חיות החומ"ר וקיומו והנה הזמן הוא ג"כ נברא. וששת ימי המעשה. המה חומ"ר הזמ"ן ויום השב"ת היא צורת החומ"ר כנשמה לגוף. ע"כ היא יום השביתה ומנוחה כי מנוח"ה מפאת הצור"ה ושעבוד ועבודה מפאת החומ"ר כמו שנאמר בעבדים שבו לכם פה עם החמו"ר עם הדומה לחמו"ר וזה שארז"ל מה היה העולם חסר מנוח"ה שהזמן עדיין לא קיבל צורתו. עד שבא שב"ת קיבל הזמן את הצור"ה שהוא מנוח"ה ונתקיים העולם. והנה במין האנושי אשר ברא השי"ת לכבודו הוא ג"כ כך כל האומות הם חומריים של המין כמד"א אשר בשר חמורי"ם בשרם וישראל הם צורת המין. ע"כ באו לעולם אחר כל השבעים אומות כמשפט הצור"ה הבאה באחרונה (עיין זהבספרי הגאון בעל גי"א) ומעתה תתבונן בבריאת הזמן יום השב"ת הוא יום הצורה. ובמין האנושי מבחר ברואי ישראל הם הצור"ה א"כ שביתת יום השב"ת אין ראוי אלא לישראל משא"כ גוי החומרייא אשר בשר חמורי' בשרם כששבתו לשם שביתה ומדמה א"ע לצורה כסברו שא"צ לישרא"ל כי הוא קיום בפ"ע הנה יחוייב מיתה להראות שאין לו קיום בזולת הצורה המקיימו הבן הדבר:
1
ב׳הנך רואה שהחומ"ר מתקיים ע"י הצור"ה מחויב להיות דבוק לצור"ה משא"כ כשמתפרד החומ"ר מן הצורה. הנה היא סיבת ביטולו כענין הגוף בהפרידו מן הנשמה. והנה הצורה נק' טו"ב כענין הנאמר במ"ב בכל הנבראים וירא אלהים כי טו"ב לדעתי הוא קיבל כל חומר צורתו המקיימת אותו. וכ"ה בשב"ת צורת הזמן מזמור שיר ליום השב"ת טו"ב להודות וכו' ותתבונן הדבר שגם בעסק נקיון המנורה (צ"ל והדלקתו) נק' בתורה בלשון הטב"ה בהטיב"ו את הנרות כי הנ"ר שהוא הכלי הוא החומר והאור הנאחז בו הוא הצורה כענין הנשמה המאירה לגוף וכ"ה בכתוב נ"ר ה' נשמת אדם והנה לפי"ז תתבונן פי' הכתוב שאמר משה לחותנו לכה אתנו והטבנו לך כי הוי' דבר טו"ב על ישראל דווקא להם משפט הצורה הנק' טו"ב משא"כ לשאר האומות. ע"כ כשתרצה ליהנות מטוב"ם מחויב אתה להיות דבוק בהם ממש במקומם כמ"ש ונלוה הגר אליהם דייקא משא"כ בהיותך אצל האומות שהם חומריים הבן:
2