בני יששכר, שבתות ו׳:ח׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 6:8
א׳עוד יתפרש לכה אתנו והטבנו לך. כי הו"י' דבר טו"ב על ישראל כבר ידעת מה שדקדקנו לעיל. ואומר לך ידוע היא מענין חקירות ידיע"ה ובחיר"ה אשר שניהם אמתיים נתאמתו לנו ע"פ התורה. הגם שאתו י"ש המדע והוא יודע מחשבות אדם לפניו נגלו כל תעלומות והמון נסתרות מבראשית. מחשבות אדם ותחבולותיו ויצרי מעללי איש. עכ"ז הבחיר"ה חפשיית ויוכל אדם לעשות לטוב ולמוטב כרצונו. ידיעתו ית"ש אינה מכרחת משא"כ דיבורו ית"ש היינו שכבר בא הענין אל בחי' הדבו"ר. הדבור הוא מכריח ובהכרח שיתקיים (עי' בדברי הרב הקדוש מהר"מ אלשיך בפסוק כן יהיה דברי אשר יצא מפי לאישוב וכו' כ"א עשה את אשר חפצתי והצליח וכו') ועפי"ז פירשתי הפסוק חזון ישעיהו בן אמוץ. אשר חזה על יהודה וירושלים. דהנה תיבות אש"ר חז"ה מיותרין. אבל החלוק הוא בין דרגא דחזיו"ן לדרגא דנבוא"ה דהנה חזיו"ן היא לשון ראי'. שהנביא ראה מתראים אליו מן השמים בצירופים הללו אשר אמר לישראל. שגבה מזה מעלת הנבואה שהיא לשון ני"ב שפתים שהנביא שמע בדיבור את הדברים הנאמרים אלו והוא מעלה יותר גדולה מחזיו"ן. והנה ישעיה הנביא שגבה מעלתו מאד במעלת הנבוא"ה כידוע והיה מזרע מלוכה. ואמר הכתוב כאן חזו"ן ישעיה שראה הנבואה הזאת רק בחזיו"ן ולא בדרגא דנבוא"ה וז"ש הכתוב כמקשה ומתרץ. אש"ר חז"ה רצ"ל מה שיקשה לך למה נאמר הדבר הזה לו בחזיו"ן לא בדבור הנבואי'. הוא להיות החזיו"ן הזה ע"ל יהוד"ה וירושלי"ם. ולא רצה השי"ת לומר בדיבו"ר כביכול דאז יהיה בהכרח שיתקיים. והשי"ת רצה שישובו ולא יתקיים החזיון כיון שלא יצא הדבר עדיין מפיו ית' כביכול והדברים ארוכים:
1
ב׳וזה שיש לפרש מה שהודיע משה לחותנו דבר חדש היינו לכה אתנו והטבנ"ו לך. בודאי ולא תחוש פן ח"ו יגרם העון. ולא יבואו כל הייעודים הטובים שייעד לנו השי"ת. ז"ש הלא בהכרח הוא שיתקיימו. כי הו"י' דב"ר ט"ב על ישראל שבאו לנו הייעודים הטובים בדבו"ר דייקא וכיון שבאו בדבו"ר בהכרח היא שיתקיימו. ההוא אמר ולא יעשה ודב"ר וגו':
2