בני יששכר, שבתות ז׳:ה׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 7:5
א׳בברכת יוצר. הנה נוסח אשכנז שמדלגים בשב"ת פסוק מה רבו מעשיך י"י וכו' שאומרים בימות החול. ונ"ל טעמה. מה רבו מעשיך ה' הכוונה על מעשה בראשית שנבראו בימות החול. משא"כ ביום השב"ת ישבת וינפש. ונוסח ספרד לאומרו גם בשבת וכ"ה מנהג רבותינו ע"פ נוסח האריז"ל ונ"ל טעם נכון למנהג הספרדיים לאומרו בשבת. והוא בדרך חידוד. דהנה יש להתבונן. בפירוש הפסוק מלאה הארץ קנייניך מה יש קישור בזה לרישא דקרא מה רבו מעשיך י"י: ונרא' לפרש ע"ד מ"ש בס' בירך יצחק בפ' אם בחקותי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעת"ם ופירשו בו בלילי שבתות. ולעיל מיני' כתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תראו וגו' ופירש הרב הנ"ל הסמיכות ע"פ מ"ש במדרש דשאל ההוא מינא איך הקב"ה מוריד גשמי"ם בשבת דהוה הוצא' מרשות לרשות (והש"י כביכול מקיים התורה) ואמרו לו כל העולם כולו של הקב"ה הוה כמטלטל בחצירו. והנה הקשו ע"ז ע"פ מ"ש במדרש. כשחרב ביהמ"ק השליך (כביכול) קב"ה גט פטורין לכנ"י (לא ראיתי המדרש הזה אבל מצאתיו בספרו המחברי') והקשו ע"ז דכיון דכל העולם כולו של הקב"ה אין הגט קונה ברשותו. ותירצו דכביכול הש"י הקנה לבנ"י מקום בחצרו. והנה לפ"ז אסור להוריד גשמים בשב"ת עפ"י הדברים האלה פירש הרב הנ"ל קישור הפסוקים הנ"ל את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. והי' לכם מורא שמים שלא יתחרב ביהמ"ק על ידכם אם בחקותי תלכו וכו' ולא יחרב ביהמ"ק ולא אתן לכם ג"פ. ולא אצטרך להקנאת מקום ואז כל העולם כולו חצרי וע"כ ונתתי גשמיכם בעתם היינו בלילי שבתות משא"כ בהיפך ח"ו והנה כ"ז פטטייא דאורייתא. אבל אני אומר שא"א לומר כך רק שהש"י נתן ג"פ לכנ"י. דהרי כתיב אי' ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' והן אמת שיש בדברי נבואה פסוק הסותר לזה מה שדרשו עליו בגמ' גדולה תשובה שדוחה את ל"ת שבתורה דכתיב הן ישלח איש את אשתו וכו' הישוב אלי' עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאו' ה'. הנה נראה דכביכול השי"ת נתן גט לכנ"י. ע"כ לבי אומר לי לדרוש באופן כזה שהשליך הש"י כביכול ג"פ לכנ"י הוא למען לאיים בכדי שיקבלו ע"ע לשוב אבל באמת הגט לא הי' גט דהרי כל העולם כולו חצירו של הקב"ה וז"ש הש"י אי' ספר כריתות אמכם וכו' דאם הייתי נותן הגט בידה. הנה הי' הגט בנמצא בידה ואי' הוא. ע"כ לומר שלא נתתי בידה רק הוא בהשלכה והנה כל העולם שלי והגט אינו גט:
1
ב׳ובזה יתבאר לך בפ' נתינת התורה. ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וכו' והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש דקש' למה הפסיק באמצע הבטחת ישראל והל"ל והייתם לי סגול' וממלכת כהנים וגוי קדוש. ב' מהו הנתינת טעם. כ"י ל"י כל הארץ וכבר דברו בזה המפרשי' ולפי דברינו הנ"ל. יתכן שאמר הש"י ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרת' וכו' רצ"ל כאשר תקבלו כעת הקידושין והייחוד כביכול. אזי והייתם לי סגולה מכל העמים. אפי' אם יגרום חטא ח"ו ותהי"ו מפוזרים בכל העמים תהי' לי גם משם לסגולה כי לא מהני לכם זריקת הגט. כי לי כל הארץ ובכ"מ החצר שלי הוא ע"כ אפי' אחר הגט ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדו"ש:
2
ג׳ומעתה יתבאר הפסוק. מה רבו מעשיך ה' וכו' דהנה אמרו במדרש שאל ההוא מינא מפני מה הקב"ה מוריד גשמים בשבת הנה קשה למה דוקא על ירידת גשמי' ולא על כל המלאכות הנעשים בשב"ת בכח היוצר כל הוא אלקינו ופירשו דעל כל המלאכות לק"מ דהרי כתיב כולם בחכמ"ה עשית בראשית בחוכמתא א"כ לגבי קוב"ה כביכול כל המלאכו' מיקרי חכמ"ה ואינ' מלאכה ומותר לעשותן בשבת הג"ה ובזה יש לפרש ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וכו' וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו וכו' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות דקשה כיון דכבר סיפר הכתוב שהשי"ת שבת ממלאכתו אשר עשה ביום הז' וקדשו ובירכו למה שוב חזר לומר כי בו שבת וכו' וגם מתחילה אמר מלאכתו אשר עש"ה ושוב חזר לומ' אשר בר"א אלקים לעשות. וע"פ הנ"ל יתכן דהנה בראשי"ת בר"א אלקים. בחוכמתא. ראשית חכמה ואמר לשון בריא"ה שאינה עשי' רק חכמה ואינה מלאכה אצלו ית"ש וע"פ התורה מותר לו ית"ש לברוא גם בשב"ת ומה שאנו אומרים ששבת מכל מלאכתו אשר עש"ה אין הכוונה שאצלו ית"ש יהיה זאת מלאכה ועשי' רק הכוונה ששבת מכל מלאכתו אשר ברא (בחכמ"ה) לעש"ות היינו אצלינו יקרא עשי"ה: אבל מלאכת ההוצאה אינה מלאכה (וכמו שארז"ל הוצאה מלאכה גרועה היא) ואעפ"כ התורה אסרה יקש' שפיר האיך הש"י מורד גשמים בשבת שהיא הוצא' מרשו' לרשות והנה התירוץ הוא דכל העולם כולו היא חצרו ומותר לטלטל בחצרו ואם תאמ' הלא ע"כ כשהלכו ישראל בגלות הנה נתן להם גט וע"כ יצרך לומר שהקנה להם מקום. זה לא היה דברים מעולם דמעולם לא הקנה להם מקום והגט אינו גט ולא הי' הדבר אלא לאיים וזה מה רבו מעשיך ה' (אפי' בשבת כי) כולם בחכמה עשית (חכמה ואינה מלאכ' ומותר לעשות בשבת וגם ההוצא' שהי' ירידת גשמי' מות' בשב"ת אצל ית"ש כי) מלאה הארץ קנינך ומעול' לא הקנתי רשות והוה הכל חצירו וכנ"ל. לפ"ז נחמד ונעים לומר זה הפסוק בשב"ת כנוסח הספרדיים ופטטייא דאוריית' טבין:
3