בני יששכר, שבתות ט׳:ג׳Bnei Yissaschar, Shabbatot 9:3
א׳אמרינן בגמרא כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו ויש להתבונן למה דוקא כדור אנוש והנני אומר דרך דרש ופטטייא דאוריית' טבין דהנה כתב הרמב"ם ז"ל בה' תשובה וז"ל ומהו התשובה שיעזוב החוטא חטאו ויסירנו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשה עוד שנא' יעזוב רשע דרכו וכו' יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי וגו' ויעי"ד עליו יודע תעלומו' שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו וגו' והנה הקשו הכ"מ והלח"מ מהו הראיה מהפסוק הזה ועוד הקשה הלח"מ האיך יעיד עליו היודע תעלימות הלא הבחירה חפשיית עדיין בידו ונ"ל עפ"ו מ"ש הרב האלגזי בספרו הטהור אהב"ת עול"ם על הא דאמרו בגמ' לעתיד לבא יאמרו אוה"ע להקב"ה ישראל שקבלו את התורה (ג"כ) לא קיימוה ומשיב הקב"ה אני מעיד עליהם שקיימוה ויאמרו לו רבש"ע כלום יש אב שמעיד על בנו: ויאמר להם הקב"ה וכולי עיי"ש והנה הקשה הרב הגדול הנ"ל כביכול בתחיל' מאי קסבר למה יאמר הקב"ה דבר כזה כיון שיכולין להשיבו כלום יש אב וכו' ותירץ ע"פ המדרש ושמרת' את מצותי ועשית' אות"ם (הי' די לו שיאמר ושמרת' ועשית' את מצותי ותיבת אות"ם מיותר ובמנחת שי ריש פ' בחוקותי הביא ג"כ המדרש הזה על אם בחקותי תלכו וכו' ועשיתם אות"ם ואמר דדרש. על דכתיב תיבת אות"ם חסר דדרשינן ליה בלשון אתם) א"ר חנינא בר פפא אם שנורתם את התורה מעלה אני עליכם כאלו אתם עושים את עצמיכם ע"כ ועתה הנה דבר אלקינו יקום לעולם דכיון דע"י התורה מעלה הקב"ה עליהם כאלו עשו את עצמן והוה כאלו הולידו את עצמן שפיר מעיד עליה' הקב"ה ע"פ הדין תורה עכ"ד הרב הגדול הנ"ל ומעתה יאירו עיניך בדברי הרמב"ם הנ"ל דהנה הבעל תשובה כששב באמת הנה לא תזכרנה לו הראשונות ונחשב כאלו קיים כל התורה והוה כביכול יכול השי"ת להעיד עליו. ואין לומר כלום יש אב וכו'. דהוה כאלו עשה א"ע כנ"ל. וא"כ נוכל לפרש הכוונה מדברי הרמב"ם. ויעי"ד עליו היודע תעלומו"ת שתהי' תשובתו כ"כ באמת עד שיוחשב כברי' חדשה וכאלו עשה את עצמו וכביכול יכול השי"ת להעיד עליו והביא לו ראי' מן הפסוק בפ' התשובה שנאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו. דהנה השי"ת נקרא אלקינו דהוא בעל הסיבות וכח כל הכוחות ועילות כל העילות והנה כשאנחנו אומרים אלקינו. והנה כביכול אינו יכול להעיד דכלום יש אב וכו' אלא כיון שהבטיחנו יוצרינו בתורתו דע"י התורה הוה כאלו עשינו א"ע א"כ אנחנו נקראים מעשה ידינו ומעיד עלינו הקב"ה. וז"ש הכתוב ולא נאמר עוד אלקינו (לא נאמר אשר כביכול הוא סיבותינו) למעשה ידינו (כיון שבעל תשובה נעשה ברי' חדשה והוה מעשה ידינו ממש וכביכול יעיד עלינו הקב"ה) ומזה דייק הרמב"ם ויעיד עליו היודע תעלומות (והנה הגם שהוא דרך רחוק מן הפשט עכ"ז נוכל לפרש כן בדברי הרמב"ם כי סוד ד' ליראיו) ועתה ל"ק ג"כ קושיית הלח"מ איך יעיד היודע תעלומות והנה הבחירה חפשיית דלפי הדרש הלז הכוונה בסתם ויעיד עליו היודע תעלומות רצ"ל שיעשה האדם תשובה מעולה באמת ויוחשב כאלו עשה א"ע ויכול הש"י להעיד עליו ופטטייא דאורייתא טבין. ובזה יש לפרש ויהי נוע"ם ד' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' נוע"ם נק' תשוב"ה עילאה כנודע וביקש נעים זמירות שיעורר הש"י עלינו מדת התשובה. נוע"ם. ועי"ז מעשה ידינו כוננה עלינו שהש"י יחשוב עלינו שאנחנו מעשה ידינו כאלו עשינו א"ע ומעשה ידינו כוננה"ו כביכול יכול השי"ת להעיד עלינו ויראתי להרחיב הדיבור בביאור ובזה תצליח את דרכך להבין ולהשכיל בדברי חז"ל בפ' ראיתי את ד' וכו' וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו הקשו חז"ל וכי יש ימין ושמאל לפניו. אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה הנה המליצי' הממליצים לזכות מזכירים התורה והמצות אשר ישנם ביד האדם וההפכיים מזכירים העונות והנה למה כל זאת להשופט צדק הלא הוא יודע תעלומות ולמה להם לצבא השמים להעיד עכ"ז ישפטהו הש"י כפי אשר פעל ועשה האדם מבלי עדות אבל להיות המשפט הוא הכל עפ"י התורה וע"פ התורה הנה הכל מעשה ידיו ב"ה: והוא למו לאב וכלום יש אב וכו' בין לזכות בין וכו' ע"כ ע"פ התורה צריכים עדות ע"כ אבן מקיר תזעק (לעדות) וכפיס מעץ יעננה הגם שהש"י יודע הכל אבל ע"י פעולת התורה והמצות והתשוב' הבטיחנו יוצרנו ית"ש שיוחשב כאלו עשינו א"ע כביכול הש"י יעיד עלינו לטובה הבן. ועפ"י דרך זה נבא לבאר מקראי קדש בתורה וידע אדם עוד את אשתו ותלד בן ותקרא את שמו שת וכו' ולשת גם הוא יולד בן ויקרא את שמו אנוש אז הוחל לקרוא בשם ד' זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו. זו"נ בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם וכו' ויחי אדם וכו' ויולד בדמותו כצלמו וכו' הדקדוקים רבו. וכבר דרשו חז"ל ברוח קדשם דרשות רבות ועצומות ואפרש לך מעט מהספיקות מה שאינו מובן בפשטיות הכתובים א' אומרו. ולשת גם הוא יולד בן: אין לו ביאור. דהל"ל גם לו יולד בן. ב' אז הוחל וכו' אינו מובן ע"פ פשוטו מהו הכוונה (עיין במדרשי חז"ל ובמפרשי התורה) ג'. זה ספר תולדות אדם אם רצה לחשוב הדורות זה אחר זה. למה הוצרך לומר ביום ברוא אלקים אדם כדמות וכו'. וזה כבר נאמר במ"ב ד' נאמר אח"כ ויחי אדם וכו' ויולד בדמותו כצלמו. ושוב באינך לא נאמר כן. ונ"ל לבאר ע"פ דרך הנ"ל. דהנה אלקים ברא עשה את האדם ישר. ויניחהו בג"ע לעבדה (במ"ע) ולשמר"ה (במל"ת) נמצא הוא כביכול בצלם אלקים. בדמותו כצלמו כביכול. כמו שהש"י בראו כן נתן בידו תורה ומצות ועי"ז יכול גם הוא לברוא א"ע דמעלה עליו הש"י כאלו עשה א"ע וכאלו כביכול אין הש"י יתייחס לאב לענין עדות וכביכול יכול הש"י להעיד עליו לטובה. ע"פ התורה וע"כ קראו הש"י אד"ם מלשון אדמה לעליון. להורות שיכול עשות שיהי' כברי' חדשה וג"כ אד"ם בגי' שם הנכבד מילוי אלפין והנה כאשר חטא האד"ם ולא שמר התורה והמצוה ואבד המעלה ההוא. הנה פתח לו הקב"ה פתח של תשובה כמו שדרשו חז"ל ושוב ע"י התשובה. שוב נעשה בדמותו כצלמו והוה כאלו עשה א"ע ויעיד עליו היודע תעלומות כמ"ש הרמב"ם והנה הוליד את שת בדמותו כצלמו שגם הוא הי' צדיק ושמר התורה והמצוה ויכול עשות א"ע וז"ש הכתוב ולשת גם הוא יולד בן דרשוהו ג"כ שגם הוא היה נק' בן לעצמו שהיה יכול להוליד א"ע דמעלה עליו הכתוב וכו' והנה כבר כתבתי לך שזה הוא מעלת אד"ם וכנ"ל מספר שם הנכבד ומלשון אדמ"ה לעליון משא"כ בדורו של אנוש הנה לא נק' אד"ם רק אנוש וז"ש אז הוחל קרוא בשם ד' רצ"ל אד"ם וש"ת הנה היה להם המעל' הנכבדת כאלו עשו א"ע וכאלו כביכול אין מהוה כל ההוי' נק' עליהם להתייחס עליהם לאב משא"כ באנו"ש אז הוחל לקרוא בשם הו"י' כי לא יכלו עשות אופן אשר יעלה עליהם כאלו עשו את עצמם וזה שביאר' התור' אח"כ זה ספר תולדות אדם רצ"ל הספר התורה הזאת הנה היא גורמות כיולדות אד"ם שיהי' יכול להוליד א"ע ביום ברוא אלקים אד"ם בדמות אלקים עשה אותו שיהי' יכול להוליד א"ע כביכול כמו הש"י שבראו והולידו זו"נ ברא"ם ויברך אותם שיהי' יכולי' להיות בדמות אלקים וע"כ ויקרא את שמם אד"ם מטעם הנ"ל (וז"ש חז"ל אתם קרויים אד"ם וכו') ויחי אדם וכו' ויולד בדמותו כצלמו וכו' שת. ויחי שת וכו' ויולד את אנו"ש ולא אד"ם ולא נאמר ג"כ בדמותו כצלמו נ"ל והנה אמרו בזהר מאן דנטר שבת"א כאלו נטר אורייתא כולא ועיין בגמ' ועיין ברמב"ם סוף ה' שבת א"כ המשמר את השבת ודאי מעלה עליו הש"י כאלו עשה א"ע ויותר מזה עיין נא ידידי מ"ש הרב הקדוש בעל אוה"ח בפ' בראשית בפסוק ויכול"ו השמים וכו' ובפסוק כי ששת ימים עשה ד' וכו' ולא בשש"ת ותוכן דברי' הוא הש"י עשה רק ששת ימים ואח"כ ברא את יום השבת וע"י שמירת השבת שוב נבראים ששת ימים וזה שארז"ל כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב ומעתה תשכיל ותדע מאמר חז"ל כל המשמר שב"ת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנו"ש (דייקא שאבדו המעלה ההוא שיעלה עליהם הכתוב כאלו עשו א"ע) מוחלין לו כי ע"י שמירת השב"ת לא מיבעיא דמעלה עליו הכתוב כאלו עשה א"ע אלא אפילו נעשה כאלו שותף להקב"ה במ"ב ויעיד עליו היודע תעלומות לטובה וכנ"ל:
1