בני יששכר, סיוון א׳:ח׳Bnei Yissaschar, Sivan 1:8
א׳והנה עפי"ז ביארנו ג"כ הפסוק והי' היום הז"ה לכם לזכרו"ן וכו' הנה לא אמר זכו"ר את היום הזה או וזכרתם וכו' רק והיה היום הזה לכם לזכרון. דמשמע דהיו"ם הז"ה יהי' לכם פעולה לזכרון ופירשנו בזה דהנה קשה על מה עשה י"י ככה שיהי' הארת פעולת המוחין והדרגין להשכלת התור"ה נעשים כאחד יחד ביו"ט הראשון של פס"ח ולא יהי' קיום להארה ההוא עד אשר נתחיל מחדש לספור יום אחר יום ונקבל בכ"י הארה מחדש עד אשר נשלים שיעור קומה לקבלת התור"ה ע"י מעשינו א"כ כל הארת יום ראשון של פסח הוא לריק ח"ו ועל מה עשה הש"י ככה. ופירשנו בזה דהוא ע"ד שאמר רז"ל דהנשמ' בבואה אל עוה"ז ועודנה בעיבור במעי האם מלמדין אות' כל התור"ה כולה וכשבא הזמן שיצא העיבור לאויר העולם בא מלאך וסטרו. ומשכחין ממנו כל התורה והנה ע"ז ג"כ הקושיא כנ"ל למה מלמדין אותו ח"ו לריק. ומשכחין ממנו אח"כ אבל הוא דהנה זא"ת התור"ה הנה היא נעלמת מעיני כל חי ואין מבוא לאנוש עלי אדמה בארציות להשיג ממנה אפי' מעט קט זולת בסיוע ועזר אלקי. כי הוא אמר ויהי ומי יאמר לו מה תעשה. והנה אם הוא פעולת אלקי עולם אין מבוא לשכר ועונש. כיון שהוא דבר ההכרחי בגזירת היוצר בראשית. ע"כ משכחין ממנו כל התור"ה כולה בבואו אל העולם כדי שיסגל ידיעת התור"ה אח"כ מרצונו ביגיעה ובחיר"ה בדעת שלימה. ופעולת הלימוד שמלמדין אותו כל התור"ה במעי אמ"ו מהני שתשאר בו חקוקה בכח העזר האלהי כדי שיהי' יכול בארציות להוציא מן הכח אל הפועל. ובאם לא הי' לו מציאות התור"ה בכח אין מבוא לבוא לנגוע בקצה עניני התור"ה בעוה"ז כדמיון שא"א לדגי הים שכל מציאת חיותם במים שיהיו יכולים להשתדל ביגיעה לפרוח באויר כעוף השמים ויותר מזה המשל כפלי כפלים לאין משער המשכיל יבין אבל כיון שנחקק בו בעזר אלהי רוחניות התור"ה הגם שמשכחין ממנו מטעם הנ"ל. עכ"ז נשאר הדבר אצלו בכח וע"י יגיעתו יכול להוציא הדבר מן הכח אל הפועל והוא כדמיון בן אדם שראה איזה דבר ונשכח ממנו זמן רב עכ"ז בעת שראה הדבר נחקק בכח הזכרו"ן ובמעט קט עלי השתדלות יזכור כך וכך הי' המעשה. כ"ה הענין הנרצ' מה שמלמדין לאדם כל התור"ה קודם בואו לעולם הגם שמשכחין ממנו בכדי שיבוא לו הענין ביגיעה ע"י בחירתו אבל להיות שהוא מן הנמנע זולת בעזר אלקי. הנה כיון שנשאר אצלו בכח הזכרו"ן הנה ע"י יגיעתו והשתדלותו יוכל להמציא הדבר מן הכח אל הפועל:
1
ב׳והנה כמו שזה הענין הוא בפרטו' נשמת הישראלי בתולדתו כ"ה הענין בכללות הכנסי' הקדושה בעסק קבלת התורה המתחדשת בכל שנה ושנה. כפי המקום והזמן לפי כחם וחילם. הנה כל הדרגין באים ביום א' דפסח שלא ע"י מעשינו. והנה אין להם קיום ומצטרכים להשתדל להשיג הדבר יום אחר יום בהשתדלו' ע"י מעשינו והנה מה שבאי' המוחין ביום א' דפסח ג"ז לא לריק כי מן הצורך הוא שיהי' הדבר נשאר נחקק בכח הזכרו"ן בכדי שיהיה יכולת בידינו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל וזהו הפי' לפי"ז והי' היום הזה לכם לזכרו"ן היינו פעולת היום הזה הגם שלא נשאר לקיום עכ"ז סגולתו לכם הוא לזכרו"ן הבן:
2
ג׳והנה לפי"ז הלא תוכל להבין אשר ב' הענינים הם הנצרכי' לקבלת התור"ה. ענין האחד הנעשה בכח האלקי להשאיר בנפש חקיקה וכח בכדי שיהיה מציאו' לנפש להמציא מן הכח אל הפועל. והוא הענין הנעשה דרך דילוג ופסיחה שלא כסדר המדריגה רק כח אלקי עולם והוא בחינת רג"ל ימי"ן. והענין השני הנעשה ע"י מעשינו כסדר המדריגה והוא בחי' רג"ל שמא"ל וא"כ התורה ניקנית בב' רגלי"ם. והוא ב' רגלי"ם פס"ח ושבועות. ומיצרך צריכי כמ"ש לך הגה רג"ל בגי' באהב"ה בירא"ה הארכתי במ"א: והן הנה ב' בחי' אהב"ה וירא"ה הנצרכין לתרין גדפין אל התורה ע"כ אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא דהנה מתחל' היא תורת חס"ד הניתנת בלא איתערותא דלתתא. הוא בחי' אהב"ה. והבחינה האחרת הנעשית ע"י מעשינו בגבול ומדה מדריגה אחר מדריגה הוא בחי' ירא"ה דבר המצמצם בקצה וגבול ומדה. ועתה תתבונן דברי הגר שאמר גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רג"ל אח"ד כי למה לי רג"ל הראשון כיון שהוא דבר שאינו מתקיים כמש"ל והשיב לו דעלך סני לחברך לא תעביד שהיא מצות ואהבת לרעך (רעך וריע אביך) כמוך. שהוא בחי' אהבת הש"י לישראל (כמו שישראל מצווין על אהבתו ית"ש) נחן להם זאת התורה תחילה בבחי' חס"ד ואהב"ה בכדי שיהיו יכולין אח"כ להוציא מן הכח אל הפועל את התור"ה בגבול ומדה בחי' צמצום וירא"ה כל ימי עולם. וזהו לבעבור נסו"ת אתכם בא האלקים (נסו"ת היינו לשון הגבהה וקרבות הוא האהב"ה ובעבור תהי' יראת"ו הוא הורא"ה הבן הדבר מה שא"א לפרט בכתב:
3
