בני יששכר, סיוון ב׳:ד׳Bnei Yissaschar, Sivan 2:4
א׳והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ לפי פשוטו קשה מהו זה נתינת טעם בהוראת תיבת כ"י בכ"מ הלא לכאורה אדרבא להיות לו ית"ש ארץ ומלואה. מהראוי להיות כל אפין שוין ונ"ל לפרש דהלא משנה ערוכה בידינו. עבד שמכרו רבו לנכרים או לח"ל יצא לחירות. והנה כביכול הש"י בעצמו שומר תורתו ומקיים מצותיו כמו שאנו מברכין על המצות. אשר קדשנו במצותיו מצותיו דייקא כביכול אשר הוא בעצמו מקיימם וכענין שמצינו בדברי חז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין. מנין שהקב"ה מתפלל. א"כ לפי"ז כיון שהש"י מכר אותנו לנכרים ולח"ל. מן הדין מחוייבים אנחנו לצאת לחירות וכן יעשה הקב"ה עמנו ב"ב יוציאנו לחירות עולם. ועפי"ז פירשנו הפסוק שאמר הנביא בשם הש"י איזה ספר כריתות אמכם וכו' או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לוי דקשה נושה היינו מלוה האיך שייך בזה לשון מכירה הל"ל מי מהלוקחים אשר מכרתי אתכם לו. אך הוא דהנה תלמוד ערוך בידינו. עבד שמכרו רבו לנכרים או לח"ל יצא לחירות גבאו ב"ח בחובו לא יצא לחירות. א"כ לפי"ז כך אמר לנו הש"י בהבטחה הלא לכם לדעת אשר כביכול בהכרח עפ"י התורה. אני אגאל אתכם ותצאו לחירות כי הנה מכרתי אתכם לנכרים ולח"ל וכביכול אני מחוייב עפ"י התורה להוציאכם לחירות. וא"א לומר שמא נמכרנו בעד איזה חוב וקיי"ל גבאו ב"ח בחובו לא יצא ז"ש הנביא מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הלא אין אני חייב לשום ברי' ממילא בודאי ה"ז לכם להבטחה נאמנה אשר אגאל אתכם עפ"י משפטי התורה ותצאו לחירות מן שעבוד הגופני שהוא מצידינו כאשר יתבאר:
1
ב׳אך לפי"ז יש לכאורה לומר כיון שאנחנו נעשינו עבדים להש"י בקבלת תורתו ומצותיו לעשותם וכשמכרנו לנכרים ולח"ל. א"כ עפ"י משפטי התורה יחוייב לנו היציאה לחירות גם מרבו הראשון ופטורים אנחנו (ח"ו) מעול התורה ומצות של הש"י שהוא האדון אשר מכרנו וזה שטענו ישראל בימי יחזקאל עבד שמכרו רבו וכו' והשיב להם הש"י עפ"י הנביא חי אני נאום י"י אם לא ביד חזקה ובחמה שפיכה אמלוך עליכם. והנה לכאורה יש להתבונן הלא כתורה דברו והתשובה לזה דהנה אמרז"ל דשאלו האיך הקב"ה מוריד גשמים בשבת דהיה הוצאה מרשות לרשות. והשיבו דכל העולם כולו שלו והנה כביכול בד' אמות ואין כאן הוצאה מרשות לרשות. וא"כ לפי"ז לא נוכל לפטור א"ע מעול עבודתו ית"ש לומר שהוציאנו מרשותו לרשות אחרים כיון שכל העולם כולו שלו אין כאן הוצאה מרשות לרשות. וזה שהשיב הקב"ה ע"י יחזקאל חי אני נאום י"י אם לא ביד חזקה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם כי טענתכם אינה טענה:
2
ג׳אך לפי"ז ה"ה מה שאמר הש"י בהבטחה ע"י ישעיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם וכו' שהוא הבטחה שמחריב הקב"ה לגאלינו. וכפי הנ"ל אין זה טענה דלגבי הקב"ה אין זה הוצאה מרשות לרשות. אבל יתכן הדבר עפ"י דברי הרב הגדול בעל גו"א על הא דאמרו חז"ל בשעת מתן תורה כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר אם מקבלים אתם את התורה מוטב וכו' והקשו בתוס' הרי אמרו ישראל מרצונם נעשה ונשמע עיי"ש ותירץ הרב הגדול הנ"ל. להיות קבלת התורה הוא דבר שכל העולמות תלויים בזה אין מן הראוי שיהיה הדבר תלוי במקרה ברצון ישראל רק הלא דבר הכרחי מצדו ית"ש וע"כ הגם שמרצונם אמרו ישראל נעשה ונשמע עכ"ז הכריחם הש"י להורות שהוא דבר הכרחי מצדו ית"ש הבן הדבר מאד עכ"ד בקיצר. הנה לפי"ז תתבונן קבלת התורה הוא הכרחי מצידו ית"ש ואצלו ית"ש. הנה כל העולם רשותו א"כ הגם שמכר אותנו לנכרים ולח"ל לא מיקרי זה הוצאה מרשותו לבוא בטענה ליצא לחירות מן שעבוד התורה כיון שנתינת התורה הוא מצידו ית"ש בהכרח רק בענין יציאת החירות הגופניי מידי הגוים זה הוא מצידנו כדכתיב הן בעונותיכם נמכרתם וכו' וכיון שהוא מצידנו שייך שפיר הדין המוכר עבדו לנכרים ולח"ל יצא לחירות וז"ש הש"י או מי מנושי אשר מכרתי וכו' ותהיו בטוחים אשר אגאל אתכם בודאי וכנ"ל. הבן:
3
ד׳והנה זה שי"ל בדקדוק הפסוק ועתה אם שמע וכו' והייתם לי סגולה מכ"ל העמים כ"י לי כ"ה רצ"ל ועתה כשתקבלו עתה מלכותי ולעבוד עבודתי בתורה ומצות והייתם לי סגולה מכל העמים (מ"ם של תיבת מכל תתפרש לשון מן) רצ"ל מן תוך כל העמים. רצ"ל אפילו כשתהיו תוך העמים בגלות עכ"ז תהיו לי מסוגלים לתורה ואין לכם בזה טענה שתצאו לחירות מן עול תורתי ומצותי. מטעם עבד שמכרו רבו וכו' כי לי כל הארץ. ואין זה נחשב הוצאה מרשות לרשות וכמש"ל שנתינת התורה הוא מצידו ית"ש הכרחית וכנ"ל הבן:
4
