בני יששכר, סיוון ג׳:א׳Bnei Yissaschar, Sivan 3:1
א׳מאמר שם החג
מענין שם החג ידובר בו. התור"ה קראתו ח"ג השבועו"ת ובדברי חז"ל נק' עצר"ת ויבואר בזה כמה טעמים אי"ה וכמה ענינים השייכים לזה:
טעם למה קראו חז"ל לח"ג השבועו"ת עצר"ת. עיין בדברי הרב הקדוש בס' קדושת לוי עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל. כתב בפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. בהתעור' האדם בירא"ה או באהב"ה. ישתדל לעשות מצוה תיכף דהיינו ללמוד או ליתן צדקה תיכף וכיוצא. ועושה עי"ז חפץ וכלי לאהב"ה ההוא שתצמצם בו ותשאר עצורה בו כעין הנחת איזה ענין בחפץ וכלי שע"י צמצום הכלי תשאר בקיום והנה במת"ן תורתינ"ו שהיה לישראל אהב"ה רב"ה מאד ולא היה להם מצות מחודשים כ"כ להתעסק בהם הנה צוה להם הש"י מצות הגבל"ה ופריש"ה. והוא שעמדה להם לעצור בכליהם הירא"ה והאהב"ה רבה שקבלו ע"כ נק' החג עצרת עכ"ד הקדוש הנ"ל. והנה הטעם הזה יספיק להחג שהיה בשעת מת"ן תור"ה אבל לא על הזמן ההוא כי כבר בעזה"י יש בידינו בכל זמן תילי תילים של מצות (ובאמת בתור"ה לא נק' החג עצר"ת רק חז"ל בימיהם שהי' אחר מת"ן תור"ה קראוהו עצר"ת וטעמא בעי) ונ"ל דהנה ידוע. בליל א' דחג הפסח ליל יציאתנו ממצרים גם עד היום הזה נעשה הכל בחפזון הארת האורות והמוחין בגבהי מרומים כרגע בדרך ניסיי ומה גם גדלות קודם קטנות. והנה גם לנשמותינו יש שפע קדושה כמו רגע. אבל הוא שלא ע"י מעשינו רק ניסיי. ולהיות הארה הזאת שלא ע"י מעשינו לא נשאר ההארה הזאת עצורה אצלינו (עיין כ"ז במאמרי חג הפסח. וגם יבואר להלן אי"ה) וצונו הש"י לספור מחדש יום אחר יום כדמיון הקטן המתגדל יום אחר יום עד שיעמוד על שכלו. כן הוא ימי הגידול עד חג השבועו"ת נשפעים לנו המוחין דגדלות ונשארים עצורים אצלינו וזה שיבואר אי"ה. וספרת"ם לכם לעצמיכם. ע"כ קראו חז"ל להחג עצר"ת. ודוקא חז"ל קראוהו כן בתור"ה שבע"פ. כי מעלת החג. [כנ"ל הוא ע"י מעשינו כנס"ת ישראל. וע"י מאמר פינ"ו מצות הספיר"ה. ועוד יתבאר:
מענין שם החג ידובר בו. התור"ה קראתו ח"ג השבועו"ת ובדברי חז"ל נק' עצר"ת ויבואר בזה כמה טעמים אי"ה וכמה ענינים השייכים לזה:
טעם למה קראו חז"ל לח"ג השבועו"ת עצר"ת. עיין בדברי הרב הקדוש בס' קדושת לוי עפ"י דברי הרמב"ן ז"ל. כתב בפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. בהתעור' האדם בירא"ה או באהב"ה. ישתדל לעשות מצוה תיכף דהיינו ללמוד או ליתן צדקה תיכף וכיוצא. ועושה עי"ז חפץ וכלי לאהב"ה ההוא שתצמצם בו ותשאר עצורה בו כעין הנחת איזה ענין בחפץ וכלי שע"י צמצום הכלי תשאר בקיום והנה במת"ן תורתינ"ו שהיה לישראל אהב"ה רב"ה מאד ולא היה להם מצות מחודשים כ"כ להתעסק בהם הנה צוה להם הש"י מצות הגבל"ה ופריש"ה. והוא שעמדה להם לעצור בכליהם הירא"ה והאהב"ה רבה שקבלו ע"כ נק' החג עצרת עכ"ד הקדוש הנ"ל. והנה הטעם הזה יספיק להחג שהיה בשעת מת"ן תור"ה אבל לא על הזמן ההוא כי כבר בעזה"י יש בידינו בכל זמן תילי תילים של מצות (ובאמת בתור"ה לא נק' החג עצר"ת רק חז"ל בימיהם שהי' אחר מת"ן תור"ה קראוהו עצר"ת וטעמא בעי) ונ"ל דהנה ידוע. בליל א' דחג הפסח ליל יציאתנו ממצרים גם עד היום הזה נעשה הכל בחפזון הארת האורות והמוחין בגבהי מרומים כרגע בדרך ניסיי ומה גם גדלות קודם קטנות. והנה גם לנשמותינו יש שפע קדושה כמו רגע. אבל הוא שלא ע"י מעשינו רק ניסיי. ולהיות הארה הזאת שלא ע"י מעשינו לא נשאר ההארה הזאת עצורה אצלינו (עיין כ"ז במאמרי חג הפסח. וגם יבואר להלן אי"ה) וצונו הש"י לספור מחדש יום אחר יום כדמיון הקטן המתגדל יום אחר יום עד שיעמוד על שכלו. כן הוא ימי הגידול עד חג השבועו"ת נשפעים לנו המוחין דגדלות ונשארים עצורים אצלינו וזה שיבואר אי"ה. וספרת"ם לכם לעצמיכם. ע"כ קראו חז"ל להחג עצר"ת. ודוקא חז"ל קראוהו כן בתור"ה שבע"פ. כי מעלת החג. [כנ"ל הוא ע"י מעשינו כנס"ת ישראל. וע"י מאמר פינ"ו מצות הספיר"ה. ועוד יתבאר:
1