בני יששכר, סיוון ה׳:י״טBnei Yissaschar, Sivan 5:19
א׳וכל העם רואי' את הקולו' הנה בקו"ל שייך שמוש חוש השמוע' ולא חוש הראי'. ע"כ דרשו חז"ל שהי' הדבר בשעת מתן תורה לאות ולפלא שהיו רואים את הנשמע שחוש הראי' עשה פעולת חוש השמע. והנה ידידי מהראוי להתבונן על מה עשה הש"י ככה דהנה כל הנפלאות שהפלי' המפליא פלאות הי' לצורך איזה ישועה כענין ניסי מצרים וקריעת י"ס ועמידת השמש ליהושע וכן בכל הניסים תמצא שהי' לצורך ישוע' והצלה משא"כ בנס הלזה למה עשה הש"י ככה אשר חוש הראות יעש' פעולת חוש השמע בשע' מתן תורתינ"ו והנה אבאר לך את אשר כתבנו באריכות במ"א והוא שאנחנו ב"י עם י"י אלה זה כל פרי מעשינו להתנהג באמונה אשר היא ירושה לנו וטבע קיים לנו ב"י דוקא ע"פ התורה. וחלילה לחקור בחקירות דהנה תראה אפי' בדברי חכמים מחוייבים להאמין מבלי מופת הלא תראה את אשר דרש ר' יוחנן עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים וחוקק בהן עשר על עשרים ומעמידן בשערי ירושלים לגלג עליו אותו תלמיד השתא כביעתא וכו' לימים הפליגה ספינתא בים חזא מה"ש דיתבי וקא מנסרי וכו' א"ל הני למאן א"ל שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים אתא לקמי' דר' יוחנן א"ל רבי דרוש ולך נאה לדרוש. כאשר אמרת כן ראיתי א"ל ריקא אלמלא לא ראית לא האמנת מלגלג על דברי חכמים אתה נתן בו עיניו ונעשה גל של עצמות. ע"כ הנך רואה אשר ר' יוחנן לא ראה בעת לגלוגו היינו בשעת הדרשא דאילו ראה שמלגלג הי' לו תיכף לענשו. והנה כיון שלא ראה בלגלוגו איך א"ל מלגלג עד"ח אתה. אך הוא כיון שראה בו ר' יוחנן אשר לא האמין כ"כ בלב שלם בשמע"ו את דברי חכמים כמו שנתפעל בראות"ו בחוש הראו"ת אזי קראוהו מלגלג עד"ח וענש אותו במיתה הנך רואה אפי' בדברי חכמים ואפילו בדברים שאינם נוגעים לעיקרי הדת (ואפילו אומרים בדבריהם דברי המנגדים לשכל האנושי כמ"ש אותו תלמיד השתא כביעתא וכו') אעפי"כ מחויבים אנחנו להאמין כ"כ בשמיעה כמו ברא"י' בלי שום חילוק. ולא תפעל ותחקוק הראי' פעולה בלב יותר מן השמיע"ה והנה אם כך הוא חובתינו בדברי חכמינו מכש"כ בדברים המבוארים בתורה ובפרט בדברי' הנוגעים לעיקרי הדת מציא"ת הש"י. אחדו"ת. שכר ועונ"ש חלילה וחלילה לחקור ע"ז בחקירות אפי' אם כוונתו כדומה לש"ש ויאמר שכוונתו כדי שיתאמתו לו הענינים במופת השכליי ותתחזק בזה אמונתו עד שאפי' יכריחנו איזה מכריח ח"ו להעביר על דת לא יפעול בו מאומה זה לא יעלה על הדעת נשתקעו הדברים ולא נאמרו ותהי להיפך ואעיד' לו עד נאמן רוח הג"ה ואל תשיבני מן הקדושים אשר בארץ החיים המה. הלא בספרת' ר' סעדי' גאון בס' אמונות ודעות והחסיד הקדוש בס' חובת הלבבות הרמב"ם כי יש בזה סוד כמוס שהוצרכו לקיים את הדור באלף החמישי שהי' בבחי' והית' הוראת שעה כענין אברהם אבינו שהוצרך לעמוד על האמונה בחקירות להראות לבאי עולם ולהעמידם על האמ' במחקר האנושי כיון שהי' הדור בחשכות והנה בחרו הש"י לחלקו וא"ל התהלך לפני והיה תמי"ם בלא חקירות. והבן: החסיד הקדוש מהר"י יעבץ העיד כאשר הי' בגדרת בצרפת ופרטיגאל כל אותן החקירות אשר חקרו בפלסופי' ועמדו על האמונ' במופת השכליי המירו את כבודם ביום זעם וקלי הדעת ונשים אשר אמונתם הוא רק בקבלה קדשו שם הנכבד והנורא הש"י ינקום דמם במהרה. והנה לכאורה השכל מנגד לזה דהרי הדבר שנתאמת במופת עפ"י השכל הוא כמו דבר הנרא' לעין אשר א"א להטו' את השכל לומר לו שהוא בהיפך ממה שראה בעיניו כ"ה בדומה בדבר שנתאמת לאדם בשכל ע"י מופת (שהוא בראי' ממשיית דמה לי ראות העין או ראות השכל וכן השתמשו חז"ל לומר על הבנת השכל בשם ראי' כעין שאמרו רואה אני את דברי אדמון) וא"כ איך יצדק לומר שהאמונ' מצד שמיע"ת הקבלה היא חזקה יותר מהאמונ' הבאה מצד ראיי"ת השכל בחקירות המופת והנה אומר לך את אשר עם לבבי דהנה האמונ' אשר היא מצד הקבלה השמעיית עד המעמד הנכבד אשר שמענ"ו קולו ית"ש מתוך האש באמרו אנכי הוי' אלקיך. הנה האמונ' ההוא כיון שהוא מצד א"ס ית"ש הלה אין לאמונ' זו סוף משא"כ האמונ' הבא מצד מחקר האנושי בשכלו הנה לשכל האנושי יש סוף הנה האמונ' הזו היא בסכנה כשיבוא ח"ו איה מכריח להכריחו ולהטותו מן האמור כיון שבאה מצד דבר שיש לו סוף הבן הדבר. כי נחמד הוא לבעלי שכל ויציב"א מלתא דנא להבאים בסוד י"י בסוד המקובל לחז"ל שהקב"ה הי' בונה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לי ודין לא הניין לי. ומי אשר יצק מים ע"י גורי האריז"ל. דע אשר בגבהו מרומים סוד השבירה הי' בבחי' עיני"ם שהוא בחי' ראי' משא"כ בחי' אז"ן ה"ס התקון הגמור נודע הוא למביני מדע. ומעתה תתבונן האמונ' אשר הוא מצד חקירות המחקר האנושי. הנה נקרא' ראי' כמו רא"י' בעיני"ם (וכמש"ל) בניקל ח"ו יכול ליפול בה שבירה משא"כ האמונ' המקובלת בחי' אז"ן הוא מעול' התיקון והוא מקויימת לעד לעולם לזרע ישראל וה"ס שמע"ו ותחי נפשיכם:
1
ב׳וכיון שבאנו לכלל הדרוש הזה אציגה נא עמך את אשר קדם מאמרינו בענין הנאמר בתור' אצל אברה"ם בפ' ברית בין הבתרים וזה תוארה. הנה נכתב התם והאמין בי"י ויחשבה לו צדקה והנה מהראוי להתבונן ולתת לב א' והאמן נמסר חסר י' ב' ויחשבה אינו מובן מי חשב צדקה למי. ומהו הצדק' ג' תיבת ל"ו אין לו ביאור הנ"ל ויחשבה לצדק'. ע"כ אחשבה לדעת ידוע הוא אשר אות י' מרמזת לחכמ"ה ע"כ גם בעוה"ז השגת החכמה ע"פ שכל נרמז ביו"ד ואמונ' היא למעל' מן החכמ"ה היינו דבר שאינו מובן בחכמ"ה. דאם מובן הענין בחכמ' ושכל לא תקרא אמונ' כמו שלא תקרא אמונה בדבר הנרא' בחוש בראיית העי"ן כמו כן הוא בדבר אשר ישיג השכל נקרא ראיי"ת השכל במופת כמו ראיי"ת העי"ן בגשמיי. וזה לא נקרא אמונ"ה. רק אמונ' הוא דבר שאינו נראה בראיית העין ובראי' השכל בחכמה. ואעפי"כ הוא מאמין בדבר זה נק' אמונה והוא למעל" מן החכמ' (הנרמזת ביו"ד) והוא בחי' כת"ר בעולמות העליונים בחי' קוצו של יו"ד וע"כ נאמר באברה' והאמן בי"י נמסר והאמן חסר י' המורה על החכמ' היינו שהאמין מבלי השיג מדבר בשכל וחכמה כאשר יתבאר אי"ה וז"ש ויחשב' לו צדקה הש"י חשבה לאברה' כאילו כביכול נתן לו אברה' צדקה. דהנה צדקה נק' כשנותן האדם איזה דבר משלו לחבירו משא"כ כשנותן לחבירו דבר שחבירו הפקיד אצלו זה לא נקרא צדקה. כיון שהחפץ היה הוא שלחבירו מאז ומקדם. והנה האדם שאינו מאמין רק בדבר שהשכל משיג ומחוייב זה לא יחשב לצדקה דהנה הש"י אשר יצר את האדם בחכמ"ה הוא החונן לאדם דעת הנה בהשיג האדם בחכמ' איזה דבר הנאות הנה מחזיר להבורא ית"ש פקדונו. משא"כ כשמאמין בו ית"ש ובעיקרי הדת ובדברי התורה ובדברי חז"ל אפי' בדברים שהם למעלה מן השכל (אפי' מנגדים אל השכל) והחכמ'. רק עפ"י התורה והקבל' הנה לצדק' תחשב כאילו נתן כביכול להש"י צדקה: הגה בעל אמונה כנ"ל אינו בכלל מה שאמר הנביא מי הקדימני ואשלם וכו' יפורש אי"ה במאמרים ותבין לפי"ז משארז"ל. גדול' צדקה שמקרבת את הגאול':
2
ג׳וזה מה שנאמר וצדיק באמונת"ו יח"י. דהנה מי שאינו מאמין רק מה שמשיג בחכמה. הנה היא רק כמחזיר הפקדון אשר הפקד אתו. והנה זאת הנשמה כולה היא פקדון אצל האדם ובהגיע עתה צריך להחזיר הפקדון לבעליו משא"כ המאמין בדברי התור"ה למעלה מן החכמ"ה. הנה גם בהגיע עת חזרת פקדון מוסיפין לו חיים. כיון שהשתדל בדבר שהוא למעלה מן הפקדון. הבן מאוד:
3
ד׳ובזה תמצא טוב טעם ודעת מה שהוא במשפטי התור"ה שאסור לנסות את הש"י רק במעשר וצדקה. ולמה כזאת אך הוא דהנה צדק"ה הוא למעל' מן השכל. דהשכל מחייב כשנתן משלו לאחר הוא מתחסר וכשמחזיק לעצמו נשאר בידו ועפ"י התורה בהיפך א"כ מצות הצדק"ה אמונ"ה למעלה מן השכל וציה הש"י לבחון אותו בזה דאז יתאמת אצלו בשכל דבר שהיא למעלה מן השכל וזהו וצדק' תציל ממות כמש"ל בענין צדיק באמונת"ו יח"י'. וזה שאמרז"ל גדולה צדק' שמקרבת את הגאולה. כי הגאולה היא ע"י אמונה עצות מרחוק אמונה אומן. וכענין הנאמר בגאולת מצרים ויאמן העם והאמונה היא צדקה כמש"ל:
4
ה׳ומעתה כאשר תתבונן כל הנ"ל תבין ותשכיל את אשר תמהו עליו. כל מפרשי תורתינו מה זה היה לאברהם אבינו חסידא קדישא שהבטיחו הש"י כמה פעמי' על הזרע ואשר יתן לו ולזרעו את הארץ. והן היום אמר י"י אלקים מה תתן לי ואנכי הולך וכו'. ואמר עוד הן לי לא נתת זרע והנה בן ביתי יורש אותי. וגם חלילה להצדיקים לעשות עיקר מהירושה של ממון וגם איזה שייכות יהי' לבן ביתו שיורישנו. והנה איש כי ימות ואין לו בנים יתנו את נחלתו לקרו' אליו ממשפחתו ויירש אותו. ומה שיש לדקדק עוד מאמר הכתוב אח"כ והנה דבר י"י וכו' למה אמר בלשון כזה ולא סתם ויאמר י"י אליו. גם אומרו ית"ש. ל"א יירש"ך ז"ה לכאורה היא מיותר. לא הל"ל רק אשר יצא ממעיך וכו' וגם למה אמר בלשון אשר יצא ממעיך וכו' ולא בלשון בן. או זרע וביותר יש לתמוה על אברהם. דהנה התאונן על שראה בדעתו אשר אליעזר יירשנו והנה סיפר בשבחו קראו בשם דמש"ק אליעזר דולה ומשקה וכו' כמשארז"ל ע"כ אחשבה דהנה הש"י הבטיחו בכל פעם על הזרע. והן היום א"ל הש"י אנכי מגן לך שכרך וכו' ולא הזכיר לו הזרע אז שפט אברהם. אפשר גרם איזה חטא למנוע ההבטחה. והחזיק בסברתו זאת. דהנה ראה ברוה"ק אשר אליעזר יורש אותו. וגם ראה שהוא ראוי לכך כי הוא דולה ומשקה וכו' יכל זאת אמת כי אליעזר עבד אברהם נתגלגל בכלב בן יפונה כמקובל בידינו מהאריז"ל אשר לבעבור זה הלך כלב לחברון להתפלל על קבר אדוניו שיהי' ניצול מעצת מרגלים והנה הש"י הבטיחו שיתן לו לנחלה הארץ אשר דרך בה. וכן היה ויתנו לכלב את חברון. והנה ירש גם מקום כבודו של אברהם מערת המכפלה. הנה צפה אברהם ברוה"ק אשר אליעזר יורש אותו ולא ידע מהו ע"כ שפט והחזיק לסבר' אשר החטא גרם למנוע ממנו הזרע ועוד ראה ברוה"ק אשר אליעזר הגון ליירש אותו. כי הוא דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. דהיינו שראה ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וכו' וכמו שפירשו רז"ל מכל אלה שפט אשר ח"ו נמנע ממנו הזרע. ע"כ אמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך וכו' משק ביתי הוא דמשק אליעזר. היינו אני צופה שהוא דולה ומשקה וכו' כנ"ל. וראוי הוא לגדולה. ושוב חזר ואמר הן לי לא נתת (עדיין) זרע (א"כ הי' לך להזכיר גם כעת הבטחת הזרע ולא הזכרת לי כעת. זאת ועוד אחרת) והנה בן ביתי יורש אותי אני צופה ברוה"ק אשר היא יורש אותי הכל כנ"ל. מכל הסברות חושש אני אשר ח"ו גרם החטא. ואנכי הולך וכו' לזה סיפרה התור"ה והנה דבר י"י אליו לאמר רצ"ל הש"י לא דחה דבריו לומר לו שלא ראה יפה. אבל אמת ראה ברוה"ק אשר העבד הזה יירשנו ואעפי"כ לא יירשך זה (העבד כאשר הוא) כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך ודבר אלקינו יקום לעולם כי נתגלגל העבד בכלב בן יפינה יוצא חלציו של אברהם והיא ירש את מקום כבודו של אברהם. הנך רואה דבר אלקינו אמת. אבל הדיבור הזה אז לאברהם היו שני הפכיים בנושא אחד לא דחה דברי אברהם מה שצפה ברוה"ק אשר העבד יירשנו והסכים שראה יפה וא"ל לא יירשך זה כ"א אשר יצא ממעיך וכו '. וב' הפכיים לא יסבול האדם מחכמתו וכח שכלי רק באמונת"ו למעלה מן השכל וז"ש והאמ"ן בי"י שהוא ית"ש כל יכול לעשות מה שאין השכל והחכמה יכול לאמת וע"כ והאמ"ן חסר י' כמש"ל ויחשבה לו צדקה הש"י חשבה לאברהם לצדק' שעובדו במה שלא נתן והפקיד אצלי כמש"ל וביותר יומתק הדבר אמרו ויחשבה לו צדקה לו דייקא ביותר מן כל שאר בני אדם. כי שארי בני אדם המתנהגים באמונה מנערותם. כן היא דרכם להאמין מבלי שכל וכמ"ש פת"י יאמין לכל דבר משא"כ אברהם הנה לא היו לו שום רב ומור' רק חקר בחכמתו ושכלו עד שעמד בשכלו על האמיתיית מציאת הש"י וגדולתו ואחדותו. ושבחובה היא לנבראים לעובדו הנה לאיש כזה המורגל לחקור הכל בחכמה הנה לצדקה תחשב אם יאמין בדבר המנגד לשכל וחכמה ב' הפכיים וכו' בין והתבונן:
5
ו׳ומעתה תשכיל ותדע דזה פרי כל עבודת איש ישראלי שעמדו רגלינו ורגלי אבותינו על הר סיני להאמין באמונת אומן את כל דברי התור"ה מבלי חקירה ונלמד דעת מאברהם אבינו. וי"ל דלבעבור זה בשעת מת"ן תור"ה צר הש"י קלסתר פניו של משה דומה לאברה' כמשארז"ל ויקרא אליו י"י מן הה"ר. הה"ר זה אברהם. ויש לפרש אח"כ כ"ה תאמר לב"י כ"ה יתנהגו כאברהם אביהם הן בי"ת יעקב המה אנשים פשוטים קלי הדעת ונשים שאין להם שכל לחקור בחכמה והן בני ישרא"ל בעלי השכליים הגדולים אין לה"ם מעתה לחקור רק בדברי תורה וסודותי' והלכותי' איך הוא הדין וההלכה במצוה זו או בזו אבל חלילה לבלות זמן להמציא על יסודי התור"ה חקירות במופתים וזה כ"ה תאמר. כ"ה תאמר להם שיתנהגו כה כעין אברהם אבינו שנק' הה"ר האמין בי"י דבר שא"א לעמוד על המחקר בשכל וכנ"ל:
6
ז׳ובאמונת אומן הלזו מחוייבים אנחנו להאמין בענין ידוע"ה ובחיר"ה הנה שניהם הם מיסודי התור"ה והם ב' הפכיים עכ"ז חובה עלינו להאמין בשניהן עפ"י התור' ונאמן הוא בעל מלאכתינו בהצדקת הענינים. והוא לבדו יודע האיך מקויים הכל ובזה יתפרש ג"כ באברהם מה שאמר לו הש"י אנכי מגן לך (שהיא המגן והעוזר לו בכל תנועה ותנוע' כולם נקשרים בחפץ הבורא שהוא המדע והיודע ואעפי"כ) שכרך הרבה מאד (כי יש לך בחיר"ה) והנה הם ב' הפכים וע"ז אמר והאמן בי"י ויחשבה וכו' כנ"ל:
7
ח׳ובאמונה הלזו מחוייבים אנחנו להאמין גם בנידון אריכות הגלות החל הזה הגם שכפי הנראה מדברי הנבואה כל היו"ם דו"ה נגזר' הגלות רק עד סוף אלף החמישי הו"ד אשר נהפך וכו' וכב' עברו עידן ועידני' ואנחנו לא נושעני. וגם כמה וכמה קיצים מבוארים בזוה"ק ובספרים קדמונים בעלי רוה"ק האמיתיים וכבר עברו. והנה יתבהל הרעיון בראותו כ"ז. אמנם כי כן מחיוב האמונה עפ"י התור"ה והנבואה להאמין בהש"י שהוא כל יכול. אפי' בב' הפכיים שאין השכל יכול לחייב. ע"כ מחוייבים אנחנו להאמין בביאת משיחנו ב"ב גם מחוייבים אנחנו להאמין בדברי הנביאים והחכמים אשר כתבו קיצים ברוח קדשם. הגם שכבר עברו. ואיך יצדקו ב' אמונות הללו אלא ע"כ ישנו באפשרי בחוקו הש"י לקיים הבטחתו ב"ב. ובודאי יבא משיח. וגם דברי חכמים יתקיימו אשר רוח י"י דבר בם. כגון מה שמבואר במדרש הנעלם שהגאול' ותח"ה בשנת ת"ח מחוייבים אנחנו להאמין שיקיים כן. הגם שכבר חלף ועבר הזמן הנה רחוק הדבר משכלינו איך יכול דבר זה להתקיים. זא"ת נשים אל לבנו כשתהיה הגאולה ב"ב יתגלה לנו האיך יקויים הכל וכן בכל שאר הקיצים. הבן הדבר:
8
ט׳והנה אגיד לך פרט אחד בדבר את אשר עם לבבי בכדי לנחם נפשות העגומים ולחזק האמונה. הנה בירמי' ל"א ל"ח כתיב הנה ימים באי"ם נאום י"י ונבנתה העיר לי"י וכו' והנה תיבת באי"ם הוא קרי ולא כתיב ואחשבה לדעת דהנה הזמן נברא בכל עת ובכ"ז למשל אחרי ככלות השנה הנה השנה ההוא חוזרות לנרתיקה ונשפע מעולם העליון מלמעלה מן הזמן אל תחת הזמן שנה אחרת. והנה נרמז לנו בדברי הנביא בתיבת באי"ם שלא נכתב בגבול האותיות להורות שאותו הזמן אשר בו הקץ לא יבא בגבול הזמן מעולם העליון. רק כאשר יבוא. ממילא תבין דהשנים אשר דברו חכמים ברוח קדשם עדיין השנה הזאת נשארה בגבהי מרומים עד אשר יבוא הזמן. ויהי' בכתב ובגביל הנה ימים באי"ם ויתראה לעין כל שכל דברי הנביאים והחכמים קיימים הבן מאד הדבר הנה כתבתי לך ברמז פרט אחד הנלע"ד. אבל הש"י הוא היודע האיך יקויים הכל ועלינו בחובה להאמין אמונת אומן ודבר אלקינו יקום לעולם. בין והתבונן:
9
י׳ועתה נבוא אל הביאור במקרא קדש. ובדברי חז"ל אשר הוא ראש מאמרינו בדרוש הלזה וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע. ולמה הי' הפלא שיהיה חוש הראות עושה פעולת חוש השמע ולפי הנ"ל עשה הש"י ככה למען הודיע לבניו שמהיום והלאה מעת נתינת התור"ה מחוייבים אנחנו להתנהג באמונת אומן ביסודי התור"ה. ובה נהגה יומם ולילה. וחלילה לנו לחקור חקירות אנושיית (כי תורתינו הוא למעלה מן המחקר האנושי) והוא עפ"י הקדמותינו שחוש הראו"ת אינו משתמש לאמונ'. כי הדבר הנראה לעין או אפי' בצפיות השכל שגם היא נקר' חוש הראו"ת (כענין רואה אני את דברי אדמון) בזה לא תצדק לשין אמונה רק ראי"ה וידיעה שכן הוא וחוש השמע הוא המשתמש לאמונה. שומע ומאמין הנאמר אליו ולמען הודיע זה לבני ידידיו בעת נתינת התור"ה שזה הוה יסודי התור"ה. הנה הראה להם שגם חוש הראו"ת נשתמש לחוש השמ"ע כי זה היא העיקר לתור"ה שמע"ו ותחי נפשכם. ואתה המעיין לטוש עיני שכלך ותתבונן בדברי אלהות תבונן מפלאות תמים דעים:
10