בני יששכר, סיוון ה׳:כ״אBnei Yissaschar, Sivan 5:21
א׳ע"פ הדברים הנ"ל שכתבתי לך באריכות בסמוך: אדברה נא לך התבונות בגמ' מנחות. ת"ר כשצרו מלכות בית חשמונאי זו על זו וכו' והיה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית לעז להם בחכמת יונית וכו' ונזדעזע א"י וכו' כי מטא לאתוי עומר לא היו ידעי מהיכ' אייתו עומ' אכרזו אתא ההוא חרש"א (פירש"י שומע ואינו מדבר) אותיב חדא ידא באיגרא וכו' בדקו ואשכחוהו כי בעי לאתויי שתי לחם וכו' אתא ההוא חרשא וכו' בדקו ואשכחוהו ע"כ. הנה מהראוי להתבונן דודאי לא במקר' נפל דבר גדול כזה ב' מצות גדולות כאלה עומר ושתי הלחם הניקרבות בביהמ"ק שיהיו נקרבות ונעשית ע"י חר"ש שאינו שומע. ובודאי יד י"י עשתה זאת לרמז להם איזה דבר הנוגע להדת והי' צורך שעה להודיע ולרמז להם. וגם חז"ל מדקבעו זה בבריותא ע"כ הוא דבר הנצרך ללמד דעת לדורות. ויש לבאר דהנה הורקנוס וארוסטובלי'. היו ממלכי בית חשמונאי. והנה אבותיה' כאשר קמו עליהם היונים בחכמת"ם החיצוניות האנושיות הטבעיית ורצו לבטל חכמת התור"ה דעיקר האמונת יסודי התור"ה היא בשמוע"ה וקבלה כמש"ל לא בחקירה וחכמות חיצוניות כמש"ל בענין וכל העם רואים את הקולות רואי"ם את הנשמ"ע אשר חוש הרא"י' עשה פעולת חוש השמ"ע. והנה החשמונאים השליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם (על קדושת השם) לבטל חכמות חיצוניות הוא מחקר האנושי (אשר יכונה לחוש הראו"ת כמש"ל) ולהגביר חכמת התור"ה אשר כל פעולתה בשמוע"ה אמונת אומן שמע"ו ותח"ו נפשיכם. וכל החקירות האנושית בהשכלת האנישי בטל אל אמונת אומן של התור"ה. ע"כ התנוסס הש"י עמהם בניסים מכסל"ו היא בחי' אז"ן (כידוע מכתבי האריז"ל) והאיר להם הש"י בנס את המנור"ה הרמוזה לתור"ה (עמ"ש באריכות בדרושי חנוכ"ה) וע"כ הימים שהתניססו להם רובם הם בכסל"ו (בחי' אז"ן) ומיעוטן בטב"ת (בחי' עי"ן) להורות אשר חוש הראיה המורה על המחקר הנראה לעי"ן (כענין רואה אני וכו' וכמש"ל) בטל במיעוטו לחוש השמ"ע שהוא אמונת הקבלה עפ"י התור'. כענין שכתבתי לך. בענין רואים את הנשמע. אשר חוש הראו"ת ביטל ממשלתו נגד חוש השמ"ע ולבש מדי חוש השמ"ע. והנה אלו בני החשמונאים לא הלכו בדרכי אבותיהם ונלחמו זה עם זה במלחמות תנופה בתחבולות חכמות אנושיית כמבואר ביוסופין. וכפי הנראה נתפרץ שוב הדור ההוא בחכמות חיצוניות יונית (כענין המבואר בברייתא אשר לעז להם אחד בחכמת יונית) שהיא חקירות וחכמות חיצוניות מחקר האנושי אשר יכונה לחוש הראו"ת כמ"ש לך. הנה בהגיע זמן העומר וזמן שתי הלחם. אשר הם נקרבות לסגולת התור"ה בימים ההם בזה"ז. הנה פעל ועשה הצור הם אשר היו נקרבות ע"י פעולת חרש שאינו מדבר. רק היה לו חוש השמיע"ה שהיא סגולת התור"ה בלי מחקר. והנה החר"ש הזה הכריע בעדותו את כל חכמ"י ישראל וע"כ חכמי הדור בעת ההוא פירשו מצודת לטותא דרבנן על מי שילמד חכמת יונית. ואתה המעיין ידיד הנעים בין בדברים ותראה ענין נפלא:
1
ב׳ותבין לפי"ז בברייתא. א"ל מרדכי ומי איכא דוכתא דשמה גנו"ת צריפי"ן וכו' משמיענו זאת דהנה חכמות יונית כלולים בה להבין ג"כ ע"י חכמה אנושיית. רמזים וחידות ותנועות כמ"ש רש"י. ועי"ז נתפתה האדם אחרי' כענין פיתויי הזונה בקריצת עינים ימתק הלשון הנה הראה להם הקב"ה אשר כל החכמו"ת כלולים ממילא בתור"ה דהנה מרדכי שהי' עוסק בתור"ה הבין ברמיזות מבלי חכמ"ה במחקר. הבן:
2