בני יששכר, סיוון ה׳:כ״בBnei Yissaschar, Sivan 5:22
א׳אשובה עוד לבאר לך טעם. להפלא שהתנוסס הש"י עמנו בשעת מתן תורה לראות את הנשמע והוא לדעתי עפ"י מ"ש בפסוק. כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון לעשות. הנה אשר צויתי אתכם מיבע"ל. וכן בפ' והיה אם שמוע תשמעו. אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום. יש לדקדק כנ"ל. וכתבנו בזה דהנה התורה היא חכמה אלקית שכל אלקי. הנה מחוייבי אנחנו לקיים כל מצותי' באופן הנאות לתורה אלקות דהנה יש בה מצות שמעיית ומצות שכליית אשר שכל האנושי ג"כ מחייב אותם. ואפילו אוה"ע מענשים ע"פ הדבר עפ"י נימוס ותיקון המדינות ויישוב העולם. כגון איסור גניבה. וגזילה וניאוף ורציחה. והנה להיות שהתורה היא שכל אלקי אפילו מצות השכליית לא יקיימם מטעם השכליית רק מצד השמעיית היינו כאשר צונו י"י אלקינו. וזהו כל המצוה. אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון לעשותם. רצ"ל תשמרון לעשותם מפאת מה שאנכי מצוה אתכם. אפי' השכליית לא תקיימם מצד מה שהשכל מחייבן. רק מצד מה שאנכי הוא המצוה על הדבר וכ"ה הפירוש והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה וכו' הבן הדבר והוא הנפסק עפ"י רוב הפוסקים להלכה מצות צריכות כוונה. לכוין לקיים המצוה כאשר צונו י"י אלקינו לא מפאת מה שהשכל מחייבן לא מפאת מורא מעונש הסנהדרין והב"ד והמלך והמדינה וחוץ לזה הנה יש בזה סגולה נפלאה כמש"ל. דכל דבר הנעשה ע"פ יסוד שכל האנושי. הנה יוכל להיות סוף וקץ לדבר כיון שהוא מפאת שכל האנישי שיש לו תכלית והנה הוא בסכנה שבאיזה זמן מן הזמנים יבא ח"ו לעבור את פי' י"י. כמו שתראה ארסט"ו היוני. שהיה החכם הגדול שבאומות. וסיפרו מדותיו שגינה כל החמודות תבל רק הכל במדה ומשקל להכרח הקיום. ואח"כ ספרו עליו שנלכד בתואר אשה יפה וזה היה סיבת מותו. והוא לבעבור שכל מדותיו ותמימות דרכיו לא היו מצד ציוו הש"י בתורה רק מפאת שכל אנושי שיש לו תכלית וסוף. משא"כ אנחנו ב"י בנים לאל חי תמימות דרכינו הוא מצד המצוה ב"ה ושכל אלקי הוא א"ס. הבן הדבר:
1
ב׳וזה שפירשנו אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת י"י. דקשה וכי יש תמימי דרך שאינם הולכים בתורת י"י. ולדרכינו הנ"ל יוצא דודאי יש במתמם דרכיו עפ"י השכל. וכענין המעשה דארסט"ו שכתבתי. והנה אשר"י היא לשון חוזק (כמ"ש אשרו חמוץ) וז"ש אשרי תמימי דרך (תוקף וחוזק ויסוד מוסד יהיה לתמימי דרך) ההולכים בתורת י"י (אשר תמימותם הוא מפאת מה שצוה הש"י בתורתו. משא"כ מי שמתמם מעשיו מצד שכלו אינו בטוח על החוזק ויסוד מוסד לעולם כיון ששורש הדבר מוסד עפ"י השכל האנושי:
2
ג׳אחרי הראנו י"י אלקינו את כל דברי התורה הזאת וכי זה כל האדם הישראלי לקיים את כל דברי התורה אפי' מצות השכליית מצד המצוה שהשמיענו את כל המצות האלה (לא מצד השכל האנושי) והנה זה נק' שמיעה שהוא קבלה מסיני שכל אלקי משא"כ דבר הנעשה על פי התחייבות השכל האנשי נק' ראי' (כענין רואה אני את דברי אדמון) הנה זהו ענין הנרצה בשעת מתן תורה. וכל העם רואים את הנשמע אשר חוש הראות חלץ את בגדיו שהוא השתמשות בחוש ובשכל כמבואר. ולבש עצמו בבגדי חוש השמע לעשות כל דברי התורה בבחי' שמיעה וקבלה מסיני דייקא. כאשר צונו י"י אלקינו. הבן הדברי':
3