בני יששכר, תמוז-אב ג׳:ח׳Bnei Yissaschar, Tamuz and Av 3:8
א׳בפסוק ח' חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה הנה חטא הוא שוגג וא"כ מה זה שאומר על כן לנדה היתה כיון שהי' בשוגג וגם איך יתכן לומר שהיה שוגג וכל הנביאים ציוחו שהעוו במזיד. ונרא' דהנה כתב הרב הגדול בעל גו"א על הא דקיימו וקבלו חז"ל דבישראל מחשב' רעה אין הקב"ה מצרף למעשה ובגוי מחשב' רעה מצטרפת למעשה ובזכיות הוא בהיפך וקשה וכי משא פנים יש בדבר וכתב הוא ז"ל דהנה ישראל עצם שלהם הוא טו"ב (כי הם כביכול עמוסי' מני בטן משורש המרכב' הקדוש') ואוה"ע שרשם ועצמיותם הוא רע"ה (ממרכבה הטמא') ע"כ כשמחשב ישראל איזה דבר טוב ולא גמרו במעשה בפועל אנן סהדי מה שלא גמר הוא מחמת איזה מניעה דכיון שהעצם הוא טוב חפץ בטוב. וכשמחשב ישראל אזה דבר רע ח"ו. הנה דבר זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג כי המקרה אינו עצם ע"כ לא יוחשב לו לעון עד כי יגמור מעשיהו ח"ו וגם זה אין לו בעצם רק במקרה כעין שוגג רק אעפי"כ כיון שגמר מעשיהו יקבל עונשו (ובאוה"ע תוכל להתבונן ההיפך) והנה כל העריות שבתורה איסורין איסור עולם איסור עצמיי אבל הנדה איסורה לפי שעה ע"י מקרה הגוף שאירע לה ובעבור המקרה וספרה לה ז' ימים ואחר תטהר ומותרת לבעלה וזה שיש לפרש בכאן חטא חטאה ירושלים (כל עונותי' אינם רק כחטא שוגג כיון שאין הרע אצלה בעצם רק במקר') על כן (רק) לנידה היתה (לא כשאר עריות שאיסורין איסור עולם רק כנידה שלאחר עבור המקרה תטהר לבעל'). הבן:
1