בני יששכר, תמוז-אב ד׳:ג׳Bnei Yissaschar, Tamuz and Av 4:3
א׳וכן הוא הענין בט"ו בשבט שעושין אותו יום טוב והוא ר"ה לאילנות (הנה הוא ג"כ ארבעים יום קודם כ"ה ניסן) נרמז כי האדם עץ השדה וכבר דעת פלוגתת ר"א ור"י. ר"א ס"ל בתשרי נברא העולם ור"י ס"ל בניסן (ותרווייהו קשוט לדברי מרן האריז"ל זה במעשה וזה במחשבה) והנה אנן פסקינן כר"א במנין שנות העולם ואנחנו אומרים בר"ה זה היום תחלת מעשיך. ולכאורה למה נצא מן הכלל המסור בידינו. ר"א ור"י הלכה כר"י ובפרט דר"א שמותי הוא ולדרכינו יונח. דהנה אבותינו ראו שמן השמים נתהווה יום שהותרו השבטים להתחתן זה בזה. וכן יום שהותר שבט בנימין. הכל נתהווה ואירע בט"ו באב. ולא בט"ו בשבט מזה היה להם הוכחה דמן השמים מסכימים לפסוק בזה הלכה כר"א (הגם דתרווייהו קשוט וכמש"ל ואעפי"כ גם בט"ו בשבט (שעולה השרוף באילנות) קבעוהו לקצת שמחת יו"ט וקבעוהו ר"ה לאילנות כיון דגם דברי ר"י אמיתיים הבן):
1