בני יששכר, תמוז-אב ד׳:ד׳Bnei Yissaschar, Tamuz and Av 4:4
א׳אמרז"ל על אותן בנות ישראל שהיו יוצאת לחול בכרמים שהיו יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו עיי"ש. הנה טעמם נכון על מה שיצאו בשאולים דייקא אבל מה שיצאו בכלי לבן דייקא אינו בנותן טעם ובפרט שתכשיטי בגדי אשה היא דוקא בגדי צבעונין וכמ"ש המלבישכם שני עם עדנים ועוד קשה מהו הצורך להשמיענו במה היו יוצאת למחול ונ"ל עפ"י מה שפירשנו בפסוק לכו נא ונוכחה יאמר י"י אם היו חטאיכם שנים כשלג ילבינו וכו' דקשה אין נ"א אלא לשון בקשה למה מבקש הש"י דרך בקשה לבוא עמנו לויכוח במשפט. ועוד קשה התובע אם יבקש מהנתבע לירד עמו לדין הוא מפני שהתובע סובר בדעתו שבודאי יזכה עמו בדין אבל כשהתובע יודע שלא יזכה בדין או שגמר בדעתו למחול להנתבע למה יבקש ממנו שירד עמו לדין והנה בכאן אומר הש"י אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו והנה רוצה לוותר הכל א"כ למה יאמר לכו נ"א (בבקשה) ונוכחה ויתפרשו הדבר עפ"י דברי הרב הקדוש הרמ"ע מפאנו זצוק"ל שהקשה הלא קיי"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' וקיי"ל במשפט הקדוש לאל איום מי שרובו זכיות ומיעוט עונות נק' צדיק ויצא בדימוס. מחצה על מחצה הש"י כובש נושא מעביר ראשון ראשין וקש' הלא אפי' במיעו' עונו' נק' ויתו' כיון שמוותרין לו עונות שבידו ותירץ הרב הקדוש הנ"ל שאינו נק' ויתור רק כשמוותרין שלא כמשפטי התור'. אבל מה שנמצא כך משפטי התורה בעוה"ז לא נק' ויתור. והנה נמצא במשפטי התורה אחרי רבים להטות. א"כ גם למעלה במשפט הקדוש כשהרוב זכיות הולכין אחריהן (וכן במחצה על על מחצה נק' ספק ופסקינן ספק נפשות להקל א"כ גם בב"ד של מעלה עושין טצדקי לפטור) ולא מיקרי ויתור. אבל קשה במה שאנו אומרים אנו מלאי עון (לגמרי ואעפי"כ) אתה מלא רחמים. וא"כ זה בודאי ויתור אבל יצדק הדבר ג"כ עפ"י דברי הרב הקדוש הנ"ל שפי' הא דקאמר הש"י אם יהיו חטאיכם כשנים וכו' היא ע"ד מה דקיי"ל עני ועשיר באים לדין אומרים לעשיר לבוש כמוהו או הלבשיהו כמותך. והנה אנחנו ע"י העונות אנו מלובשים לבושים אדומים כשנים וכתולע (מורה על הדין כידוע) והיוצר כל הוא אלקינו כביכול נאמר ביי' לבושי' כתלג חוור. ע"כ אומר הש"י לכו נא ונוכחה וכו' נעמדה להתווכח בדין. ואז אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' כי א"א לומר ח"ו להש"י לבוש כמוהו ע"כ עפ"י התורה הוא הלבישהו כמותך ואז יוסרו מאתנו הלבושי שנים שהם עונות עפ"י התורה ואין כאן ויתור. עכ"ד ולפי"ז יונח תיבת נ"א לשון בקשה: דהנה החפץ חסד המרחם על עמו ביום דין וחפץ להצדיקם אפי' ח"ו הם מלאי עון. אבל אי אפשר לוותר בדבר שהוא שלא כתורה כי מלך במשפט יעמוד ארץ מה עושה המלך המשפט ברצותו להמציא להם עזר ותרופה עפ"י משפטי התורה שזה לא נקרא ויתור הנה מבקש מהם בבקשה באומרו לכו נ"א (בבקשה מכם בני) ונוכחה (היינו לא אהי' לכם לדיין רק לבעל דין עמכם ונעמדה כביכול יחד למשפט לפני הב"ד שלמעלה אז יהיה לי באפשר לעזור לכם עפ"י משפטי התורה) אם יהיו חטאיכם וכו' ואם יאדימו כתולע וכו' (כי עפ"י משפטי התורה כביכול אני מחויב להלבישכם במלבושים לבינים כמוני אשר לבושי כתלג חיוור ויוסרו מעליכם כל עונותיכם ואלביש אתכם מחלצות):
1
ב׳וזה שפירשנו בהפטרה דנחמה פ' עקב. קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי. דקשה דמתחילה אמר אשר מצדיקי הוא קרוב לי ושוב לא יבא שום איש לרוב אתו ואחר כך שוב אמר מי בעל משפטי יגש אלי הרי יש שוב בעל משפט. ועפ"י הנ"ל יונח אומרת כנ"י קרוב מצדיקי (היינו המצדיק אותי היינו הש"י הוא קרוב לי כי אנחנו בניו העמוסים מני בטן. וכיון שהוא קרוב מי (הוא מהמסטינים אשר יבא) ירב אתי (לפני הש"י שיהי' הוא ית"ש הדיין הרי הוא ית"ש קרוב ואינו מהראוי ע"פ התור' להיו' דיין לקרובו אבל זאת יעש' היא ית"ש לנו) נעמד' יחד (ויהי' הוא ית"ש תובע לעמוד עמנו לדין. ממילא) מי בעל משפטי יגש אלי (היינו הוא ית"ש שהוא בעל משפטי יגש אלי כדומה לי ונעשנו שוה כמוהו במלבושים לבינים כתלג חיוור ואז יושלך ממילא כל חטאתינו במצולו' ים והוא עפ"י התורה ואין כאן ויתור) הבן הדבר:
2
ג׳וזה שביארנו בנוסח ההודאה דחנוכה ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם דלכאורה מהו לשון עמדת. ולדרכינו יונח להיות הדור ההוא לא היו בידם מצות ומע"ט כ"כ והי' בידם עונות רבים. ולא הי' באפשרי להושיע להם עפ"י משפטי התורה מה עשה הש"י עמד כביכול מלהיות דיין כי משפט הדיינים בישיבה ומשפט הבעל דין בעמידה וז"ש מדת להם וכו' עמדת להם בשיוו אליהם בדומה והלבשת אותם מחלצות:
3
ד׳וזה שיש לפרש ג"כ בהפטרה דנחמה פ' נצבים מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבישו וכו' אני מדבר בצדקה רב להושיע מדוע אדום ללבושיך וכו' פורה דרכתי לבדי וכו' ויז נצחם על בגדי וכו' דקשה אם כנ"י יכירו את הרב להושיע מה זו שאלה מי זה בא מאודם. ואם אינם מכירים מה זה שאלה מדוע אדום ללבושך אפשר זה דרכו כל היום. ועוד הלא הם דברים סותרים. אמר חמוץ בגדים היינו אדמים ותיכף אמר זה הדור בלבושו. ולדברינו הנ"ל יתכן דהנה הבנים העמוסי' מני בטן יודעי' את רבונם אשר זה דרכו כל היום להיות לבושי' כתלג חיוור ועי"ז נצמח תמיד ישועה לעם קרובו בהעביר מהם הלבושי' אדומים כתולעת שני בזמן המשפט. והנה ישראל ע"ק בראותם אז בזמן הגאולה בחזיון או במראה כביכול אשר הוא ית"ש חמוץ בגדי' (אדומים) ואין מלבושיו לביני' שאול ישאלו מי הוא זה הבא מאדום והוא חמוץ בגדים זה הדור בלבושו. הלא זה הוא אשר זה דרכו כל היום להיות הדור בלבושו בכדי שע"י יצמח ישועה לבניו והנה ישיב להם הוא ית"ש אני הוא המדבר בצדק' רב להושיע שאני מרבה להושיע ברב או במעט זכיות (ע"י מה שאני הדור בלבושי וכשאני בא למשפט עמכם אני עושה עפ"י התור' להלבישכ' לבינים כמוני וסרו עונותיכ') והנה שבים השואלים ישראל עם קרובו ושואלים א"כ מדוע אדום ללבושיך וכו' ומשיב להם הש"י זה הוא כעת מטעם אחר. פורה דרכתי וכו' ויז נצחם על בגדי וכו' אבל בעצם לבושי היא כתלג חיוור. והוא הנרצ' בנוסח לומר בשמחת תורה דובר צדקות הושיעה נא. הדור בלבושו הצליחה נא. ותיק וחסיד ענינו ביום קראינו. דובר צדקות ע"ש אני מדבר בצדק' הדור בלבושו ע"ש רב להושיע הוא ע"י שהוא הדור בלבושו כתלג חיור. והוא ותיק וחסיד ותיק פירש"י המדקדק במצות לעשותו כתורה וחסיד הוא העוש' לפנים משוה"ד. הנה הוא ית"ש חסיד להתנהג עמנו במדת החסד לפנים משוה"ד. אבל א"א לוותר כנ"ל והוא כביכול משתדל בחסדו לעשות כתורה וכמצותי'. הנה הוא ותיק וחסיד הבן הדבר:
4
ה׳ומעתה בין תבין את אשר לפניך אם בעל נפש אתה יום ט"ו בא"ב הוא התחלת הארה מן ימי המשפט אשר הווים בכל שנה בעת בריאת העולם היינו מר"ה עד יוה"כ. והנה יום ט"ו בא"ב היא התחלת המחשבה מן ישראל שעלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד שהוא יום הנועד ארבעים יום קודם יצירת הוולד כמש"ל שמכריזין בת פלוני לפלוני. והנה יום ההוא הוא התחל' אשר הש"י רוצה וחפץ להצדיק עם זו יצרתי לי ואפ' אין בידם זכות ח"ו. וא"א להיות ויתור כי נק' מלך המשפט הנה עשה יעשה המשפט עפ"י התורה יעמוד עמהם לבעל דין וכביכול יחוייב עפ"י התורה להסיר מהם מלבושי תולעת שנ"י (שהם אדומים נעשו מן העונת) וילבש אותם במלבושים לבינים כביכול כמלבושיו אשר הם כחלג חיוור הנה תיכף בהתחלה ביום זה ט"ו באב בנות ישראל יוצאות למחול (והוא כפשוטו. וג"כ הוא לשון מחילה) בכלי לבן שאולים. והטעם שלא לבייש את מי שאין לו הנה הטעם הזה הוא על כלי לבן ועל שאולים להורות על כנ"י בימי המשפט אפי' אין בידיהם זכות ואין להם בגדי לבן הנעשי' מהמצות יוצאים בדומות בכלי לבן שאולים שהש"י מלבישם בבגדי לבן משלו להלבישם כמותו במשפט הקדוש כדת של תורה:
5
ו׳ומעתה יאירו עינינו בדברי הזהר פ' תרומה דף קל"ה ע"א בפ' וזאת התרומ' אשר תקחו מאתם זהב ברזא דיומא דר"ה דאיהו יומא דזהב יומא דדינא וכו' (זהב סומקא מה"ד) וכסף דא יו"כ דמתלבן חוביהון דישראל כתלגא וכו' (כסף לבן כשלג מורה על מדת החסד גוון לובן) ונחשת יומא דקרבנא דחג דאינון רתיכי דעמין ואינון איקרון רזא דהרי נחושת וכו' ותכלת דא פסח שולטנא דרזא דמה מנותא רזא דגיונ' תכלא וכו' וארגמן דא שבועות רזא דארגוונא דתורה שבכתב וכו' ותולעת שני דא איהו ט"ו בא"ב דבנות ישראל הוי נפקו במאני מילת כמד"א האמונים עלי תולע עכ"ל. הנה בכולם טעמם מובן בזהר אבל טעם שנק' ט"ו באב תולעת שנ"י אינו מובן. ומה שאמרו בזהר משום דבנות ישראל נפקו בכלי מלת הנה היו יוצאים בכלי לבן כמבואר בגמ' ולמה יקרא להיום ההוא תולעת שני הוא צבע אדום ולדרכינו הנ"ל יובן הדבר בטוב טעם יכונה להיות תולעת שני ע"ש שבנות שראל יוצאת בכלי לבן להורות אשר הש"י מתחסד עמנו ביום המשפט אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו והוא הנרצה ביום הזה יוצאין במחול ובוטחין בהש"י אשר יעשה מן תולעת שני שלג וצמר בגדי לבן לכבוד ולתפארת לכנ"י. ע"כ נק' יום זה תולעת שני ודי בזה הערה למבין דבר מת"ד:
6