בני יששכר, תמוז-אב ה׳:י״זBnei Yissaschar, Tamuz and Av 5:17
א׳כה אמר י"י איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי' או מי מנושי אשר מכרתי וכו' מהראוי להתבונן הנה דבר הנבואה הזאת באו לדבר על לב כנ"י שלא יעלה על לבם שכבר נשכחו מן לב דודם כדרך אשה גרושה מאישה. אשר שוב אין לה חלק ונחלה בבית אישה וכדרך העבד שמכרו רבו לאחרים אשר אין לו שוב שייכות לרבו ראשון. הנה באת הנבואה לדבר על לב כנ"י שאין כאן גירושין ואין כאן מכירה. ולפי"ז הל"ל איזה ספר כריתות אמכם אם שלחתי' היינו אם כסברתכם ששלחתי'. אי' הספר כריתות משא"כ כעת באומרו אש"ר שלחת"י'. משמע דבאמת הי' שילוחין וגירושין רק ששואל הש"י איזה ספר כריתות וזה אינו שאלה. דלענין הדין האשה כיון שקיבלה גיטה אפי' נשרף ונאבד הגט אח"כ היא מגורשת. וכן קשה בסיפא דקרא. או מי מנושי אשר מכרתי וכו' הל"ל אם מכרתי וכו' הבן. ונ"ל דהנה דברי הנבואה קשיין אהדדי דבכאן נאמר איזה ספר כריתות אמכם וכו' הנה משמע שלא היה גירושין. ובירמי' נאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אלי' עוד ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאום ד' משמע שהיה באמת גירושין וכן דרשו חז"ל גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה שנאמר הן ישלח וכו' וכן אמרז"ל במדרש כשחרב ביהמ"ק השליך הקב"ה גט פטורין לכנ"י (לא ראיתי המדרש הזה אבל מצאתיו בספרי המחברים) ויש לפרש כל הענין הזה עפ"י מה שהקשו הראשונים דהרי נשאלו חז"ל האיך הש"י מוריד גשמים בשבת ומוציא מרשות לרשות. ותירצו חז"ל כל העולם רשותו של הקב"ה והוא כמטלטל בחצירו ממקום למקום. והנה הקשו המחברים הראשונים לפי"ז איך מהני השלכת הגט (שאמרו במדרש הנ"ל) הוה כמשליך גט לאשה בחצרו דלא הוה גט. ותירצו דצ"ל דהקנה להם הש"י מקום בחצרו. והוא דוחק לומר כן והוא רק דרך פלפול וגם עפ"י הדין א"א לומר כן וכי יש קני' בעל כרחך הלא בודאי לא ניחא להו קני' כזאת. ומה שנ"ל הוא דבל"ז קראי קשיין אהדדי כמש"ל דהרי ישעיה אמר איזה ספר כריתות. וירמ ' אמר הן ישלח וכו' אלא ע"כ צ"ל דהגירושין כביכול לא היה אלא לפנים בכדי שיהיו מתייראים ממה"ד. ובאמת אין כאן גירושין כיון דלא שלחם מביתו דהשליך את הגט בחצרו כביכול ולא קנתה כנ"י את הגט דהרי כתיב ושלחה מבית"ו דייקא וז"ש ישעיה איזה ספר כריתות אמכם אש"ר שלחת"י' מבית"י דכל העולם ביתי וחצרי ואין כאן שילוחין מביתו. ומעולם לא הקניתי להם מקום בחצרי (עמ"ש במאמרי השבתות בפסוק מה רבו מעשיך ד' וכו' מלאה הארץ קניני"ך ותבן) ואמר עוד הנביא א"ו מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הנה זולת מה שדקדקנו לעיל הנה עוד יקשה מה שייכות נושה למכירה הל"ל מי מלוקחי"ם או מקוני"ם אשר מכרתי וכו'. ונ"ל לדרוש עפ"י מה שאמרז"ל במשנה ערוכה המוכר עבדו לגוים או לחו"ל יצא לחירות והנה הש"י מקיים תורתו וכמש"ל. והנה מכרנו לגוים ולחו"ל בודאי כביכול מחויב לפדות אותנו אפילו אין בידינו זכות כענין דמתני בברייתא אפילו עד עשרה בדמיו אפילו עד מאה בדמיו הנה בטוחים אנחנו בד' אלקים אמת ותורתו אמת שיפדה אותנו בודאי אבל הדין הזה הוא דוקא בקנה ומכר. אבל גבאו הבעל חוב בחובו אינו מחוייב הרב לפדותו. (והנה לפי"ז ז"ש הש"י על נביאיו אל תפחדו ואל תרהו כי כביכול מחוייב אני עפ"י התורה לפדות אתכם. כי מכרתי אתכם לגוים ולחו"ל ושמא תאמרו אפשר גבה אתכם הבע"ח בחובו. ז"ש הש"י או מי מנוש"י אשר מכרתי אתכם לו למי הייתי חייב שיגבה אתכם בחובו וא"כ אין כאן רק מכירה פשוטה. ע"כ כביכול מחוייב אני לגאול אתכם ב"ב וא"כ לפי כל הנ"ל זה מאמר הנביא מפי הש"י מה שחשבתם ענין שלוחין כדרך איש ואשתו אין כאן שילוחין שהגט אינו גט כי כל העולם חצרי ושוב מה שחשבתם ענין מכירה כדרך האדון לעבדו אדרבא כביכול מחויב אני לפדות אתכם כן יעשה הש" אמן:
1