בני יששכר, תשרי י׳:ז׳Bnei Yissaschar, Tishrei 10:7
א׳כיון שבאנו לכלל זה בסוד הסוכ"ה שהוא בחי' אור מקי"ף אדברה וירווח לי להבין במעט קט מה שגילו לנו חז"ל שעתיד הקב"ה לנסות את העכ"ום במצות סוכ"ה ויוציא הקב"ה חמה מנרתיקה. וכ"א יבעט בסוכתו ויצא והקשו בגמ' והלא באופן כזה ישראל נמי פטור כי מצטער פטור מסוכה ומשני ישראל בעוטי מי מבעט עיי"ש כי זה מדרך ישראל הגם שהוא פטור עכ"ז רצונו ומאווייו לקיים מצותיו ית"ש והוא ממילי דחסידי לעשות יותר מהמצטרך בחומרות יתרות גם מה שלא נצטוה משא"כ עכו"ם הגם שבהכרח יבוא לקיים איזה מצו' תהי' עליו כמשא. ולא יעשה רק ההכרח המוטל עליו. וכשיגיע לגבול שיוכל לפטור א"ע ממנה יברח ממנה כבורח מן עבודה קשה:
1
ב׳והנה מהראוי לתת לב מה הוא השבח אל האדם שעושה מצות ביתרון ובחומרות יותר ממה שנצטו' ואבאר לך דהנה ידוע בכל המדות העליונים בכולם יש אור פנימי ואור מקיף. ואור פנימי הוא מה שאפשר להכלי להגביל בתוכו ושאר האור הגדול שא"א להכלי לסבול תוקף האור נעשה אור מקיף סביב להכלי וכאשר נשפע האור מכלי לכלי שתחתיו הנה האור הפנימי אשר היה יכול להיות מוגבל בהעיל' שוב אינו יכול להיות מוגבל בהעלול ומקבל הכלי של העלול בתוכו מה שיכול להגביל. והאור הגדול ביתו נעש' שוב אור מקי"ף וכ"ה בכל העולמות וכל האורות עד בוא ההשתלשלו' אל נשמת האדם בעוה"ז הנה חלק הנשמ' שיכול' להיות מוגבל בכלי נכנסת תוך הגוף וחלק האור הגדול שא"א לו להיות מוגבל בכלי נעש' אור מקיף אל הגוף. וכבר ידעת כי רוחני' אינו מתחלק ואינו נעתק ממקום למקום רק מתרב' א"כ אור הפנימ"י של האדם הוא רמ"ח איברים כן האו"ר מקי"ף והאיש הישראלי צריך להיות מאיר ע"י המצו' רמ"ח איברים הפנימיים וכן רמ"ח המקיפים וה"ס הבן יקיר לי אפרים וכו' רח"ם ארחמנ"ו וכו' ב"פ רמ"ח וה"ס בדברי רז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכו"ת שלימ"ה כי פעם אחד רמ"ח הוא מספר חצי המלכו"ת וב"פ רמ"ח מספר מלכו"ת שמים שלימ'. הבן:
2
ג׳והנה ביאת האדם א"ל עוה"ז להאיר רמ"ח איברי נשמות ע"י רמ"ח מעשה המצות שמקיימים בעוה"ז והנה לכל מצו' יש גבול מוגבל אופן עשיית' כהלכותי' זה כשר וזה פסול. אבל דקדוקי המצות מה שכ"א מישראל מדקדק בחומרות לעשותן באופן היותר נאות לזה אין גבול מוגבל כי זה מחמיר בכך וכך וזה מדקדק יותר למשל מצוה מצ"ה הנה גבול המצות הוא לשמור מן חימוץ הן החיטים הן הקמח וכן באפי'. הנה הגבול הוא אם שמר משעת טחינה (לדעת רוב הפוסקים) ובשעת אפי' לא הניח העיס' בלא עסק ח"י מוניטי"ן. ה"ז מצ"ה כשרה למצו' ואם לא שמר משעת טחינ' או הניח העיסה בלא עסק כנ"ל. פסולה למצ"ה הנה זה גבול המצו'. אבל המשכיל המדקדק במצות הש"י באהבה מדקדק לשמור החיטים משעת קצירה (לדעת כמה גדולי פוסקי' כן הוא הלכ' ואינו מצד החומר') ובעסק האפי' לבל תשהה העיס' כרגע והמדקדק יותר מכין לכל מצה כלים אחרים וכדומה חומרות לאין משער. תדע ידידי שכל זה לא דבר ריק הוא ואל תדמה בדעתך שאין זה מן הצורך רק תתבונן אשר כל החומרות ומילי דחסידי בכל המצות מיצרך צריכי מאד לנפש הישראלי לקבלת עול מלכו"ת שמים שלימ' כנ"ל
3
ד׳הג"ה ולדעתי זהו הלשון המורגל בדברי רז"ל מצו"ת ומע"ט. מצו"ת הם הנעשים בגבול כנ"ל. ומע"ט הם החומרות ומילי דחסידי מבלי גבול כנ"ל : דהנה כל מצוה מיוחדת להאיר איזה אבר באיברי נשמתו הנה ע"י עשיית המצוה בפועל בגבול כפי הדין המוגבל מאיר אור הפנימי של אותו האבר שהאו' הפנימי הוא ג"כ מוגבל בגבול הכלי. וע"י מילי דחסידי והחומרו' שעוש' בהמצות יותר מן הדין המוגבל וזה הוא מבלי גבול (כי כ"א יכול להחמיר ביותר) הנה ע"י מאיר אור המקי"ף שבאתו אבר שהוא ג"כ אינו נגבל בכלי. וכל מה שמדקדק האדם ביותר ומחמיר ביותר באופני עשיית המצוה הוא מאיר ביותר ברחוק את האור מקיף ותדע שע"י הארת אור מקי"ף בורחים כל החיצוני' כמד"א יראו כל עמי הארץ כי שם י"י נקרא עלי"ך (דייקא אור מק"ף את איש הישראלי) וייראו ממך והטעם שמתייראים החיצונ"ם מן או"ר המקי"ף כי הם חיצונים ואין להם מקי"ף בסוד הכתוב והנחש היה ערום ודי בזה למשכיל:
4
ה׳הג"ה ועפ"ז תבין מ"ש הרב הקדוש מהר"פ הנ"ל זצק"ל. אשר יכול האדם להתבונן המבחן מה בין ישראל לעכו"ם ממנהגיהם דמנהג ישראל דהבגד העליון והנק' טוזלי"ק או אין הו"ל בל"א הוא להם בגד כבוד ולבוש יקר וכשהולך איש נכבד לביה"כ או אפי' אל בית אדם חשוב הולך דוקא מלובש בבגד העליון כי זה כבודו ואצל העכו"ם הוא בהיפך אפי' כשהוא מלובש באיזה בגד עליון שקורין אייביר רו"ק מחמת הקור וכיוצא בהליכתו לבית שרים נכבדים מפשיט מעליו את הבגד העליון. כי הוא להם לחרפה ואמר הרב הקדוש הנ"ל כי זהו הטעם דישראל יש להם אור מקיף וזהו כבודם ותפארתם משא"כ העכו"ם אין להם מקיף וכמש"ל בסוד והנחש הי' ערו"ם. הבן:
5
ו׳ומעתה בין תבין את אשר לפניך שלא תמצא בכל האומו' מי שיעשה איזה מצו' בדקדוק ובמילי דחסידי אפי' אם תמצא אחד מריבות רבבות שישמור מצות בני נח הנה לא ישמר רק דבר המצטרך בהכרח אבל לא יחמיר בחומרות ובמילי דחסידי בשום אופן כי החומרות מילי דחסידי הם מפאת אור מקיף והעכו"ם אין להם מקיף ע"כ אפילו אם יעשו איזה מצוה יעשו רק בדרך עול ומשא כבד מה שהוא בהכרח לכשימצ' איזה טצדקי לפטור א"ע מן המצה ותהי להם לשמח' ומעתה תבין למה דוקא יהי' הנסיון לאומות במצות סוכ"ה והוא ע"פ מש"ל דמצו' סוכ"ה הוא בחי' או"ר מקיף והנה במצו' הזא' שהוא בחי' אור מקי"ף בזאת יבחנו מה בין ישראל לאוה"ע והנה כאשר יקבלו לעשו' המצו' הזאת הנה הקב"ה יוציא חמה מנרתיק' והנה באמת מצטער פטור מן הסוכ"ה אבל ישראל הגם שהוא פטור אינו מבעט ואינו בורח מן המצוה רק אדרבא מבקש עילא וסיבה לקיים מצותיו בתוספת כי ישראל יש להם או"ר מקי"ף משא"כ העכו"ם הם מסטרא דמסאבות'. והנחש היה ערום אין להם או"ר מקי"ף ומעשיהם גם בעשי"ת המצות הוא רק מה שהוא בהכרח לעול ולמשא ותיכף כשמוצאין עילה וסיבה להפטר מבעטין במצו' ובורחין וזאת היא המבחן הבן הדבר:
6