בני יששכר, תשרי י״ב:ב׳Bnei Yissaschar, Tishrei 12:2
א׳פסיקתא ר' אחא בשם ריב"ח בשעה שעל' משה למרו' שמע קולו של הקב"ה שיושב ועוס' בפ' פר"ה ואמר אליעזר בני אומר פר"ה בת שתים וכו' אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע עליונים ותחתונים שלך ואתה יושב ואומר הלכה משמו שלב"ו א"ל הקב"ה עתיד צדיק אחד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפ' פרה תחילה ר' אליעזר אומר פרה בת שתים וכו' אמר לפניו רבש"ע יה"ר שיצא זה מחלצי א"ל הקב"ה חייך שיצא זה מחלציך הה"ד ושם האחד אליעז"ר שם אותו המיוחד אליעז"ר עכ"ל. הנה כל דרשת הפסיקתא הוא לתרץ למה אמר הכתוב ושם האח"ד אליעז"ר הל"ל ושם השני וכו' אבל קשה הדבר מאד להבין דהנה לו יהי' שהיה הדבר בקבלה אצלן שכך היה המעשה וזה הוא הרמז בתורה אעפ"כ יש לתמוה הפלא ופלא מהו החשק הנמרץ שחשק משה שיצא זה מחלציו על אומרו פרה בת שתי' וכו' ועוד רבו כמו רבו הדקדוקים אינן נעלמין מעין כל משכיל ונ"ל דהנה סתם ר' אליעזר הוא ר' אליעזר הגדול ר' אליעזר בן הורקנוס וידוע דלבעבור זה נקרא ר' אליעזר הגדול על שהי' גלגול ראובן בכור ישראל ע"כ הוא ניצול מן גזירת עשרה הרוגי מלכו"ת (שהיו גלגולי שבטי' שמכרו את יוסף) רק נתפס והשליכוהו אל הבור וניצל אח"כ (כמבואר במסכת ע"ז) כמו שפסק על יוסף השליכו אותו אל הבור וכו' למען הציל אותו וכו' ושארי השבטים שמכרוהו נתגלגלו בעשרה הרוגי מלכות וקבלו עונשן על שגרמו ליוסף אבידת עשרה טיפין דאיזדרוקו למגנא ע"כ כאשר סיפר ריב"ז רבו של ר' אליעזר שבחו הנה שיבחו בו"ר סיד שאינו מאבד טיפ"ה כמ"ש במקומו בעזה"י והנה ר' אליעזר גלגול ראובן שפתח בתשובה תחלה (כמשאחז"ל אמר הקב"ה לראובן אתה פתחת בתשובה תחלה חייך שבן בנך עומד ופותח בתשובה תחילה ומנו הושע וכו' נתבאר לעיל בדרושי התשובה) והנ' ר' אליעזר גלגולו של ראובן הבע"ל תשוב"ה הנה לו יאתה לפסוק הדין וההלכה של זמני ועיתותי התשובה כאשר יתבאר אי"ה:
1
ב׳והנה ג' זמנים להפסקות הדין בב"ד של מעלה היינו ברא"ש השנ"ה יכתבו"ן וביום צו"ם כפו"ר יחתמו"ן ובהושענ"א רב"ה גמר החתימת מסיר"ת הפתקין כמ"ש בזהר א"כ הוא כעין ב"ד של מט' אשר נעש' עניינם בכתיב' וחתימ"ה ומסיר"ה (מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית חכ"ם ר"ת "חתימה "כתיב' "מסיר') והנה אלו הג' זמנים אשר קבען הש"י ל"כתיב' "חתימה "מסירה לפתוח פתח לשבים הלא המה לדעתי נגד הג' מוחין אשר האדם חוטא על ידן כי אין אדם חוטא אא"כ נכנם בו רוח שטות שלא שמר שכלו בחכמת"ו ובינת"ו ודעת"ו הלא המה תלת חללי גולגלתא אשר הן במוח כתבנו מזה במ"א:
2
ג׳והנה כבר כתבנו במ"א על הא דקאמרי רבנן בשלשת ימי הגבלה אשר משה הוסיף יום אחד מדעתו כי הש"י אמר וקדשתם היום ומח"ר ומשה אמר היו נכונים לשלשת ימים ואמרו בגמרא מאי דרש ואמרו דרש וקדשתם היום ומחר מה מחר לילו עמו אף היום לילו עמו והקשו בתוספת א"כ היקש הוא וניתן לדרוש והאיך אמרו הוסי"ף מדעת"ו וכתבנו מזה בדרושי חג השבועות דהנה יש להתבונן איזה טעם למה לא אמר הש"י בפירוש שלשה ימי"ם אך הוא לדעתי דקבלת התור' היתה צריכה להיות בחכמ"ה ובינ"ה ודע"ת וידוע דבחי' הדע"ת אינו כלי בפ"ע רק הוא נמשך הן חו"ב להשפיע בתוך המדו"ת (והדברים ארוכין לא עת האסף פה יעויין בדברינו בדרושי חג השבועות) והדע"ת שייך למש"ה נשמתו מן סוד הדע"ת אשר ידעו י"י וכו' ע"כ בחי' הדע"ת (הנמשך מן חו"ב) צריך הוא להמשיך לישראל ע"כ אמר הש"י בו בלשון (לא בפירוש) וקדשתם היום ומחר (נגד בחי' חו"ב) ומש"ה סוד הדע"ת המציא מזה יום שלישי הוא נגד בחי' הדע"ת וז"ש מש"ה הוסיף יום א' מדעת"ו והבן:
3
ד׳יוצא לנו מזה שהתורה ומצותיה ניתנו בחכמ"ה ובינ"ה ודע"ת ובחי' חכמ"ה ובינ"ה שתים זו שמענו בפירו' מפי הגבור' ובחי' השלישית בחי' הדע"ת ניתוסף ע"י משה שהמציא זה מדברי הש"י כי מש"ה ה"ס הדע"ת כנ"ל והנ' כשיעבור האדם ח"ו על דברי תורה ניתן מאתו ית' ג' זמני' לשבין "כתיב' "חתימה "מסירה גגד חכמ"ה בינ"ה ודע"ת:
4
ה׳והנה יודע דמר"ה מתחילין ימי הדי"ן לשפוט תבל בצדק ובמישרי"ם מישרי"ם הם מנצפ"ך כנודע (דינים ה' גבורות) בגימ' פ"ר וכשתחלקם לה' חלקים שוים כא' מהחמשה גבורות בגימ' נ"ו (ה"ס נ"ו ה"פ המוזכרים בפסוק ויהי נועם המצורף לשיר של פגעים והם ויהי נועם י"י אלקינ"ו עלינ"ו ומעשה ידינ"ו כוננה עלינו ומעשה ידינ"ו) והמתקתו ע"י שנמשך הא' לכ"א מהנ"ו ונעשה ז"נ בגימ' א"ל הוי"ה שם החס"ד והרחמי"ם בסוד הכתוב א"ל הו"י' ויאר לנ"ו נמצא נתהוה מן פ"ר פר"ה נמצא פר"ה ה"ס המתקת הדינים (ע"כ מטהרת טמאים):
5
ו׳והנה לפ"ז תתבונן כשעלה משה למרום שמע קולו של הקב"ה שאמר בשם ר' אליעזר (גלגול ראוב"ן הבעל תשוב"ה תחלה) פר"ה בת שתים הנה רמז בדברים המתקת הדינים להתהוות מן פ"ר פרה הנה הוא רק בת שתים היינו ב' פעמים בזמן הכתיבה בר"ה ובחתימה ביוה"כ ואא"כ אם יביא כל אילי נביות וכו' והש"י השמיע זה למשה סוד הדע"ת כדי שהוא יוסיף עוד זמן א' מדעת"ו וכנ"ל בימי הגבלה אזי ביקש מש"ה שה"ס הדעת שיצא ר' אליעזר בעל המאמר הזה מחלציו ויהי' בו בחי' הדעת ויתארך עוד זמן אחד לתשובה ולהמתקת הדינים נגד בחי' הדעת ונתרצה לזה הש"י כי לבעבור זה השמיע זה הש"י למשה וכענין הנאמר במתן תורה הה"ד ושם האח' אליעזר וארכא ניתן לשבים להמתיק מעליהם הדינים עד יום הושענ"א רב"ה במסירת הפתקין:
6
ז׳ומעתה תתבונן מה דאפילגו בגיטין אי עדי חתימ"ה כרתי אי עדי מסיר"ה כרתי ואיפסק להלכה עדי מסיר"ה כרת"י כן להלכה ג"כ בגבהי מרומים כמו שאנחנו פוסקין ההלכה בב"ד של מטה כן פוסקין ג"כ בב"ד של מעלה וזה שיש לפרש בפסוק (כי חוק לישראל מה שנעשה אצל ישראל לחוק והלכה הוא) משפט לאלקי יעקב (פוסקין כן הלכה בגבהי מרומים:
7
ח׳ותבין לפ"ז החולקים במשנתינו בזאת ההלכה הלא המה ר' מאיר ס"ל עדי חתימ"ה כרת"י ור' אליעזר ס"ל עד"י מסיר"ה כרתי והנה התוי"ט ושארי מחברים אחרונים הגיהו ר' אלעזר (היינו ר' אלעזר בן שמוע) ולכאורה טעמם היה דהרי פוסק בגמ' עדי מסירה כרתי ואי גרסינן ר' אליעזר הרי אמרו בכ"מ ר' אליעזר שמות"י הוא ע"כ גזרו אומר דגרסינן ר' אלעזר ועל פיהם הוגה כן בדפוס' החדשים ולפי דברינו הנ"ל א"צ להגיה ולשבש הנוסחות הישנות אדרבא הוא הוא ר' אליעזר (הגדול) שאמר פר"ה בת שתים כנ"ל וביקש משה רחמים שיצא מחלציו והסכים הקב"ה על ידו ע"כ פסק עדי מסיר"ה כרתי והלכת' כוותי':
8
ט׳ומעתה מה שהקדמונים אתנחו סימנא ארי"ה שאג מי לא יירא ר"ת "אלול "ראש השנה "יוה"כ "הושענא רבה הנה אנן נמי נימא כתיב"ה חתימ"ה מסיר"ה בגימ' ארי"ה בהחזרת האל"ף לאל"ף (כנודע בסוד הפסוק איכה ירדוף אחד לאלף) וזה שיש לרמז ג"כ הושיעני מפי ארי"ה שלא יקטרגו המקטריגים בג' עיתים אשר מספרן ארי"ה ומקרני רמי"ם וכו' היינו מהתחלת רא"ש השנ"ה עד החתימה בנעילת יוה"כ ר"מ שעות וכן מהחתימה הזאת עד התחלת ליל הושענ"א רב"ה ודי בזה:
9