בני יששכר, תשרי ב׳:כ״הBnei Yissaschar, Tishrei 2:25
א׳במדרש פ' אמור פכ"ט בכל המוספין כתיב והקרבת"ם וכאן (במוסף ר"ה) כתיב ועשית"ם אשה הא כיצד. א"ל הקב"ה לישראל בניי מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני כאלו היום בראתי אתכם ברי' חדשה. הה"ד כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עכ"ל. והנה מהראוי לתת לב לדבריהן הללו א' מאי נפקא לן לטיבותא אם הקב"ה בורא אותנו ברי' חדשה ולא נאמר סתם שהש"י מוחל לעונותינו. ב' מנין לנו לדרוש כן מן ועשית"ם אשה וכו' הלא זה קאי על הקרבן של מוסף ולא על ישראל. ונראה לפרש עפ"י משאחז"ל בזבחים. מרים מי הסגירה וכו' אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה אמר אני כה"ן אני מסגירה וכו' הנה תראה כביכול הקב"ה נק' כהן וכן תמצא עוד בגמרא דשאל ההוא מינא. אלקיכם כהן הוא כי קבר למשה במאי טבל וכו' (והנה לדעתי תיבת כה"ן הן המה מרמזים על האחדות. באלפ"א בית"א דא"ט ב"ח המצורף לעשירית. ואותיות כה"ן המה מיוחדים בלי בן זוג. וכן הקדוש ב"ה משבח לכנ"י הנ"ך יפה רעיתי גוי אח"ד בארץ ודי בזה כע'):
1
ב׳והנה במאמרי הפורים פירשנו הא דאמרו בגמרא שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאים של ישראל וכו' א"ל אמרו אתם. אמרו מפני שנהנ' מסעודתו של אותו רשע א"ל א"כ אותן שבשושן וכו' עד שאמר להם רשב"י מפני שהשתחוו לצלם בימי נ"נ. א"ל (תלמידיו) וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו אלא לפנים וכו' דקשה מאד. א' הנה גם לסברתם קשה וכי משא פנים וכו'. ב' מה זה שהקשו וכי משא פנים יש בדבר. אין זה משא פנים רק כיון שעשו תשוב"ה בצום ובכי ומספד ושק ואפר. אין לך דבר שעומד בפני התשוב"ה וכתיב שובה ישראל עד ה' אלהיך ודרשו חז"ל אפי' כפרת בעיקר. ופירשנו שם במס' מגילה דהנה ידוע בשעת מ"ת נעשה חיבור כביכול קוב"ה עם כנ"י כעין חיבת חיתונים. כענין שאמר הקב"ה ואתם תהיו ל"י וכו' וגוי קדוש כענין הרי את מקודש"ת ל"י וכמ"ש הנביא וארשתיך ל"י לעולם) והוא ענין מפורסם בכל כתבי הקודש אשר כנסת ישראל נק' כאשה לדוד'. וח"ו בעבדם לע"ז (לא תהא כזאת בישראל) נק' כאש"ת איש שזינתה כמפורס' הדבר בכל ספרי הנבוא' עד אשר זאת היתה עצת משה כשבאו ישראל לידי אותה מעשה. הנה שיבר את הלוחות בכדי שיהי' להן דין פנויה כמשארז"ל עד שנתן להן הקב"ה לוחות שניות. והנה לפי המבואר בגמ' דכביכול הקב"ה נק' כה"ן הנה אשת כהן אפי' זינתה באונס אסורה לבעלה ולא מהני תשובת" להתיר' לבעל' ע"כ תלמידי רשב"י לא רצו לומר שנתחייבו שונאיהן של ישראל על שהשתחוו לצלם דא"כ הוה זנות ח"ו וקשה וכי משא פנים יש בדבר להתיר כנ"י לדוד' הגם שיש תשובה על החטא אבל דין התורה אינו יכול להשתנות אבל לסברתם שהחטא היה על שנהנו מסעודתו וכו' הוא עון בעלמא ואינו זנות דאינו נק' זנות רק עון ע"ז (דאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו בשעת הקידושין) וכיון שהיא עון בעלמא לזה בודאי מהני תשוב"ה שעשו ואין כאן משא פנים. הנה ע"ז השיב להם רשב"י הם לא עשו אלא לפנים אף הקב"ה וכו' היינו מפאת נשמתן ושכלם לא רצו לעבוד ע"ז רק מצד גופם השתחוו באונס אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפני"ם היינו כיון שכבר נגזר' עליהם גזירה ונחתם הדבר בטבעת המל"ך סתם. כביכול מלכו של עולם ומה שנשארו בחיים אח"כ הנה פני"ם חדשות באו לכאן. ולא שייך האיסור רק לפנים הראשונים. וכעת כנ"י פני"ם חדשות וברי' חדת' וטהור' היא כנ"י לבעל': וקצרתי בכאן (והדברים ארוכים אצלינו ברחב ידים בענין הם לא עשו אלא לפנים. ע"פ מ"ש התוס' בפסחי' שהצלם לא היה ע"ז רק אנדרטא. וכעין ע"ז ואכ"מ:
2
ג׳ומעתה יתבאר לך דברי המדרש הנ"ל דבכל הקרבנות של המוספין כתיב והקרבתם אשה לי"י. ובר"ה נאמרו עשיתם אשה להורות דנעשין כברי' חדשה. דבשעת המשפט כשעוברין לפניו כבני מרו"ן הנה כשנמצא ח"ו שמץ ע"ז אצל שונאי ישראל (הגם שאינו ע"ז ממש הנה נמצא כמה ענינים שהם ע"פ התור' כעין ע"ז כמשארז"ל כל הכועס כאלו וכו' כל המשנ' בדבורו וכו' ועיין בחו"ה בשער ייחד המעש' בענין עבוד' מזוייפת דהו' כע"ז. ובפרט עון חילול השם ח"ו) א"כ הוה כזנות ח"ו. והגם שהוא באונס תוקף הצרות והיסורין הנה הקב"ה כה"ן הוא ואשת כהן שזינת' אפי' באונס אסור' לבעל' ח"ו ולא מהני תשוב"ה לזה. הנה אלקינו מרחם כשישראל עושין תשוב"ה בראש השנ' ובעשי"ת הם נעשין כברי' חדש' כידוע לך דבראש השנ' חוזרים כל הדברים לשורשן כמו בשעת בריאת העולם. וידוע לך סוד התרדמ"ה הנה נעשין כברי' חדש' ופני' חדשות באו לכאן וזהו הנרמז ועשית"ם אשה לי"י קרי בי' אשה: כביכול כנ"י נעשית כאשה חדש' לדוד'. וטהור' היא. אשרי העם שככ' לו אשרי העם שי"י אלקיו:
3