בני יששכר, תשרי ב׳:ה׳Bnei Yissaschar, Tishrei 2:5
א׳ויתפרש עוד שומר כל עצמותיו וכו'. דהנה אמרז"ל משל לקרח וקווץ שהיו עומדים בשעת הגורן ונפל עליהם המוץ הקרח אע"פ שנפל עליו המוץ מעביר ידיו על פניו ועל ראשו ונשאר נקי. אבל קווץ כל מה שיעביר ידיו על ראשו ביותר מסתבך המוץ בשערותיו כך יעקב איש תם איש חלק אע"פ שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה כשמגיע יוה"כ. כי ביום הזה יכפר עליכם וכו' אבל עשו איש שעיר (כשמגיע יוה"כ מסתבך ביותר) ונשא השעיר עליו את כל עונותם וכו' ולהבין הענין נקדים לך מ"ש הרב הגדול בעל גו"א בענין מה דקי"ל בישראל הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה אבל לא מחשבה רעה. ובאוה"ע הוא להיפך. והנה כתיב אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. ופירש דהנה יש חילוק בין עצם למקר"ה כי העצם יתמיד משא"כ המקרה הוא לפ שעה. והנה ישרא"ל הם בעצ"ם כי במחצב הקודש חוצבו. והנה הם בעצם מוכנים בתמידות לתורה ולמצות ואינם מוכני' בעצ"ם אל הרע והרע אצלם רק במקר' שאינו מתמיד. ובאוה"ע הוא להיפך שהרע אצלם בעצם משורש הקליפות ואם יארע להם מעשה הטוב הוא במקר' ע"כ בישראל כשמחשב לעשות מצוה כיון שהוא עצ"ם לו אנן סהדי שהי' רוצה לגמרה במעשה רק שהיה לו מקר' המו עת אותו וכשמחש' דברי רע אין מצרפין לו למעש' כי הר' אצלו מקר' ולא יתמיד הדבר ואנן סהדי כי לא יחפוץ לגמרה במעש'. ובאוה"ע הוא מן ההיפוך אל ההיפוך והוא ענין המשל במדרש בקרח וקווץ יעקב העצמיות שלו מוכן אל הטוב ואפי' נפל עליו המוץ אינו מדובק בו ומעביר ידיו ומסירו משא"כ עשו היא קווץ מוכן אל הרע ונפל עליו המוץ ומסתבך ביותר והנה מה שהקב"ה מצרף למעש' מחשבתן של ישראל לטובה מחמת שהם מוכנים בעצ"ם אל הטוב וע"כ חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלין עליו כאילו עשאה הנה ודאי לאו כל אפין שוין דהגם שהעצ"ם של כ"א מישראל מוכנים אל הטוב עכ"ז הנה יש לך שהוא מוכן עשות התורה והמצות הפשטות ויש אדם שבהכנתו ובעצמיותו הוא מוכן לעשותן ע"ד הסוד ויש שהוא מוכן ליחודים וכיוצא וז"ש אצל הצדיק שומר כל עצמותיו (הש"י שומר כל העצמיות של הצדיק) אחת מהנה לא נשברה (והתורה והמצות שלא זכה לגמרן בעשיה הנה הש"י משלם לו כאילו עשאן ולא די שמשלם לו כאילו עשאן ע"ד הפשוט אלא גם זאת שמשלם לו כאילו עשאן בפועל בכוונו' ויחודים ע"ד הסוד כיון שעצמיות"ו של הצדיק מוכן לכך. הנה הש"י שומר כל עצמותיו:
1
