בני יששכר, תשרי ג׳:ד׳Bnei Yissaschar, Tishrei 3:4
א׳דרוש ב
ירושלמי א"ר סימון כתיב כי גוי מי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו' ר"ח בי ר"ח ור' אושיעא חד אמר אי זו אומה כאומה זאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע האיך דינו יוצא. אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים וכו' ואוכלים ושותים ושמחים יודעים שהקדו' ב"ה עושה להם ניסים עכ"ל. הנה הקושיא מפורסמת דנראה מדברי ירושלמי הזה דמצוה להתנהג בשמחה ולא יחרד מאימ' הדין. והנה בתלמוד' דידן נר' בהיפך דאמרינן אמרו מה"ש לפני הקב"ה. רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרי' לפניך שירה (הלל) בר"ה ויוה"כ א"ל אפש' מלך יושב על כס' דין וספרי חיים וכו' פתוחי' לפניו. וישראל אומרים שירה. הנה מזה נרא' דצריכים להיות חרד מאימת הדין. וגם בזולת זה וכי ס"ד שכל ישראל יהיו בטוחים שלא יגיע אליהם שום דין והרי אנו רואין בכל יום כמה אנשים וכו' (וכבר עמדו ע"ז הרב בעל יפ"מ ובעל בינה לעתים) ועוד מהראוי להתבונן דרשת ר' סימן מהפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלקים חוקים ומשפטים צדיקים וכו' הלא אין בפסוק שום רמז לדרשתו והנה בעל יפ"מ ורבים אשר עמו שינו הגירסא והביאו הפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובי' אליו וכו' מיהו בכל ספרי הירושלמי הגירסא כנ"ל וקש' לשבש כל הספרים ואחשב' לדעת ע"פ מה שכתב הרב בעל ע"מ במאמר ח"ד ח"א בענין הא דקיי"ל. אם רובו זכיות מיקרי צדיק בדינו ואם רובו עונות וכו' ואפי' מחצ' על מחצה כובש. נושא. מעביר. הנה קשה הלא קי"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' כי מלך המשפט הוא ומלך במשפט יעמיד ארץ ואיך יהי' דבר ויתיר לעונות. לו יהי' שהם מועטים מן הזכיות ואמר הרב הקדוש הנ"ל כשהמשפט הוא ע"ד משפטי התור' לא נק' ויתיר (כי כך הוא חובתם של ישראל כיון שהם בני בני' של תור' הנה להם יאתה משפטי התור') והנה כשהרוב זכיות הנה קיי"ל במשפטי התורה אחרי רבים להטות וכו' אפי' במחצה על מחצה הנה מדה טובה צריכ' להיות מרוב' ממדת פורעניות. וא"כ בשגם לפורעניות אחרי רבים וכו' הנה מזה תגדל המד' טובה כוב"ש. נושא. מעביר (ועוד נ"ל במשפטי התור' בעוה"ז בדבר השקול בספק לכאן ולכאן אין מוציאין מיד המוחזק אפי' בדיני ממונות הנה כשהכף מאזנים שקולים הוה כדבר השקול ומטין לזכות) עיי"ש בדברי הרב מיהו אי קשיא הא קשיא האיך אנו אומרים לפניו ית"ש אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים איך יתואר הדבר זה אפי' כשאנו מלאי עון ח"ו הש"י יתמלא עלינו ברחמים ויסלח לנו הלא זה ודאי אינו עפ"י משפטי התור' וא"כ מיקרי ויתור אבל יתפרש הדבר ג"כ ע"פ דברי הרב הקדוש הנ"ל בפסוק לכו נא ונוכחה יאמר י"י אם יהיו חטאיכ' כשנים כשלג ילבינו הנה דקדקנו מהו נ"א לשון בקשה האיך יצדק הדבר שיאמור התובע לנתבע בבקש' ממך נלך ונתווכח בדין. ותרא' שבודאי אתה תזכה בדין וא"כ למה יבקש ממנו שילך עמו לדין. ויתפרש הדבר ע"פ דברי הרב הנ"ל. פירוש) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שהוא עפ"י הדין והכ' במשפטי התורה עני ועשיר באים לדין אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו כמותך והנה הש"י ב"ה דימוהו הנביאים. לבושי' כתלג חיוור והחוטאי' בעוה"ר לבושה אדומים כשנים (מן תוקף הדינים הנעשים מן העונות) הנה הבורא ית"ש כשעומד כביכול עמנו להיות כבעל דין כביכול כתובע עם הנתבע. הנה להבורא ית"ש א"א לומר רק החלוק' הזאת הלבישהו כמותך. הנה ע"פ משפטי התור' הדין הוא שיסיר הש"י מעלינו הלבושי שנים שהם העונות וילבש אותנו מחלצות וא"כ אפילו ח"ו אנו מלאי עון: כיון שעל פי משפטי התורה הוא שיסיר הש"י מעלינו את העונות. אין כאן ויתור כיון שכתורה הוא. ע"כ הבורא ית"ש כחפץ להצדיק עם זו אפי' ח"ו מליאי עון וא"א לומר רק ע"פ משפטי התור' הנה מבקש מעדתו לכו נ"א (בבקשה מכם) ונוכחה (כביכול אהי' בעל דינכם כתובע עם הנתבע אז אהי' יכול עשות בלא ויתור כיון שכתורה הוא הדין הלבישהו כמותך ע"כ) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
ירושלמי א"ר סימון כתיב כי גוי מי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וכו' ר"ח בי ר"ח ור' אושיעא חד אמר אי זו אומה כאומה זאת בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע האיך דינו יוצא. אבל ישראל אינו כן אלא לובשים לבנים וכו' ואוכלים ושותים ושמחים יודעים שהקדו' ב"ה עושה להם ניסים עכ"ל. הנה הקושיא מפורסמת דנראה מדברי ירושלמי הזה דמצוה להתנהג בשמחה ולא יחרד מאימ' הדין. והנה בתלמוד' דידן נר' בהיפך דאמרינן אמרו מה"ש לפני הקב"ה. רבש"ע מפני מה אין ישראל אומרי' לפניך שירה (הלל) בר"ה ויוה"כ א"ל אפש' מלך יושב על כס' דין וספרי חיים וכו' פתוחי' לפניו. וישראל אומרים שירה. הנה מזה נרא' דצריכים להיות חרד מאימת הדין. וגם בזולת זה וכי ס"ד שכל ישראל יהיו בטוחים שלא יגיע אליהם שום דין והרי אנו רואין בכל יום כמה אנשים וכו' (וכבר עמדו ע"ז הרב בעל יפ"מ ובעל בינה לעתים) ועוד מהראוי להתבונן דרשת ר' סימן מהפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלקים חוקים ומשפטים צדיקים וכו' הלא אין בפסוק שום רמז לדרשתו והנה בעל יפ"מ ורבים אשר עמו שינו הגירסא והביאו הפסוק כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובי' אליו וכו' מיהו בכל ספרי הירושלמי הגירסא כנ"ל וקש' לשבש כל הספרים ואחשב' לדעת ע"פ מה שכתב הרב בעל ע"מ במאמר ח"ד ח"א בענין הא דקיי"ל. אם רובו זכיות מיקרי צדיק בדינו ואם רובו עונות וכו' ואפי' מחצ' על מחצה כובש. נושא. מעביר. הנה קשה הלא קי"ל כל האומר הקב"ה וותרן הוא וכו' כי מלך המשפט הוא ומלך במשפט יעמיד ארץ ואיך יהי' דבר ויתיר לעונות. לו יהי' שהם מועטים מן הזכיות ואמר הרב הקדוש הנ"ל כשהמשפט הוא ע"ד משפטי התור' לא נק' ויתיר (כי כך הוא חובתם של ישראל כיון שהם בני בני' של תור' הנה להם יאתה משפטי התור') והנה כשהרוב זכיות הנה קיי"ל במשפטי התורה אחרי רבים להטות וכו' אפי' במחצה על מחצה הנה מדה טובה צריכ' להיות מרוב' ממדת פורעניות. וא"כ בשגם לפורעניות אחרי רבים וכו' הנה מזה תגדל המד' טובה כוב"ש. נושא. מעביר (ועוד נ"ל במשפטי התור' בעוה"ז בדבר השקול בספק לכאן ולכאן אין מוציאין מיד המוחזק אפי' בדיני ממונות הנה כשהכף מאזנים שקולים הוה כדבר השקול ומטין לזכות) עיי"ש בדברי הרב מיהו אי קשיא הא קשיא האיך אנו אומרים לפניו ית"ש אנו מלאי עון ואתה מלא רחמים איך יתואר הדבר זה אפי' כשאנו מלאי עון ח"ו הש"י יתמלא עלינו ברחמים ויסלח לנו הלא זה ודאי אינו עפ"י משפטי התור' וא"כ מיקרי ויתור אבל יתפרש הדבר ג"כ ע"פ דברי הרב הקדוש הנ"ל בפסוק לכו נא ונוכחה יאמר י"י אם יהיו חטאיכ' כשנים כשלג ילבינו הנה דקדקנו מהו נ"א לשון בקשה האיך יצדק הדבר שיאמור התובע לנתבע בבקש' ממך נלך ונתווכח בדין. ותרא' שבודאי אתה תזכה בדין וא"כ למה יבקש ממנו שילך עמו לדין. ויתפרש הדבר ע"פ דברי הרב הנ"ל. פירוש) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו שהוא עפ"י הדין והכ' במשפטי התורה עני ועשיר באים לדין אומרים לעשיר לבוש כמותו או הלבישהו כמותך והנה הש"י ב"ה דימוהו הנביאים. לבושי' כתלג חיוור והחוטאי' בעוה"ר לבושה אדומים כשנים (מן תוקף הדינים הנעשים מן העונות) הנה הבורא ית"ש כשעומד כביכול עמנו להיות כבעל דין כביכול כתובע עם הנתבע. הנה להבורא ית"ש א"א לומר רק החלוק' הזאת הלבישהו כמותך. הנה ע"פ משפטי התור' הדין הוא שיסיר הש"י מעלינו הלבושי שנים שהם העונות וילבש אותנו מחלצות וא"כ אפילו ח"ו אנו מלאי עון: כיון שעל פי משפטי התורה הוא שיסיר הש"י מעלינו את העונות. אין כאן ויתור כיון שכתורה הוא. ע"כ הבורא ית"ש כחפץ להצדיק עם זו אפי' ח"ו מליאי עון וא"א לומר רק ע"פ משפטי התור' הנה מבקש מעדתו לכו נ"א (בבקשה מכם) ונוכחה (כביכול אהי' בעל דינכם כתובע עם הנתבע אז אהי' יכול עשות בלא ויתור כיון שכתורה הוא הדין הלבישהו כמותך ע"כ) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:
1
ב׳ועפ"ז פירשתי הפסוק קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי. הדקדוקים רבו ואין להאריך ופירשנו דהנה הקב"ה כביכול הוא הדיין הוא העד הוא הבע"ד הנה ביום הדין כאשר יבואו בני האלקים להתיצב על י"י ויבואו ח"ו לסדר טענותיהם נגד ישראל הנה הש"י הוא הדיין ולפניו יעמדו למשפט הנה כשיבוקר ח"ו הפנקס הנה בהכרח הוא ח"ו לעשות משפט ודין כי מלך המשפט הוא ואין ויתור רק כשיהי' ע"פ משפטי התורה אתה המצאה הנה אומרים ישראל קרו"ב מצדיק"י (היינו המצדיק שלי בוראינו ית"ש הוא קרובי כי אנחנו עמוסים מני בטן וע"פ התורה קרוב אינו יכול להיות דיין בין לזכות וכו') ע"כ מי יריב אתי (לפניו ית"ש. אבל)' נעמדה יחד (היינו כביכול י"ש יעמוד עמי להיות בעל דיני כתובע עם הנתבע. אז כשיהי' כך) מי בעל משפטי יגש אלי (להיות בדומה לי וילבישוני כביכול ממלבושיו ויסיר מאתנו הלבושי שנים ויאמר ראה העברתי מעליך עוניך והלבש אותך מחלצות וזה יהיה ע"פ משפטי התורה בלא ויתור:
2
ג׳ועוד אקדים לך את אשר שמעתי בשם כבוד דודי זקני סבא קדישא מהרמ"ז זלה"ה בפסוק תקע"ו בחדש שופר. וכו' כי חוק לישראל הוא וכו' הנה נראה שאומר טעם לשופר כי חוק לישראל וכו' ואינומובן. ואמר הרב הקדוש הנ"ל כשהש"י רואה כביכול טענות המקטריגים והוא ית"ש רוצה להושיע את ישראל לזכותם: והנה הוא ית"ש מלך במשפט יעמיד ארץ ושואלים המקטריגים מה טעם יש בדבר להושיע לישראל כיון שאין זכות ח"ו אזי אומר הש"י כתורה וכמשפט הוא כיון שישראל מקיימין מצות שהם חוקים בלא טעם. המשפט צדק הוא מדה כנ"מ לזכות' ולהושיעם מבלי טעם וז"ש תקעו בחדש שופר וכו' כי חוק לישראל הוא (חוקה מבלי טע'. והיא הנעשה) משפט לאלהי יעקב כן הוא המשפט צדק כיון שמקיימים ישראל בחוקה מבלי טעם. אזי המשפט הוא שיוושעו מבלי טעם הבן:
3
ד׳ועפ"ז פירשתי פירוש הפייט (והוא כמדומ' מאנשי כנה"ג) באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט. לא נודע פירושן של הדברים ולדרך הנ"ל יובנו הדברים בטיב טעם:
4
ה׳באין מלי"ץ יושר מול מגיד פשע (וטענות המגיד פשע המה חזקים. ומקטרג שאין כאן זכות להושיע. והמליץ אשר אינו מוצא טעם לדברי מליצתו. אזי אתה הש"י) תגיד (להמקטריגים) ליעקב דבר חוק ומשפט (רצ"ל ליעקב הגם שאושיעם בחוק"ה מבלי טעם הנה משפ"ט הוא. כי ראוי הוא להם במד' כנ"מ להיות גם הם מקיימים חוק"ם מבלי טעם ראוים להוושע מבלי טעם ואז) וצדקינו במשפט המלך המשפט (רצ"ל הגם שאתה מלך המשפט. וא"א לעשות דרך ויתור אבל באופן זה הנה משפט הוא ותוכל כביכול לצדקנו במשפט אתה מלך המשפט ואין כאן ויתור. הבן הדברים) וזה אשר פירשנו בתור':
5
ו׳זאת חוקת התורה אשר' צוה י"י לאמ"ר. הלאמר מיותר כמש"ש. ולדרך הנ"ל מובן. זאת חוקת התור' אשר צוה י"י (בחוקה דייקא מבלי טעם הוא בכדי) לאמ"ר שיהי' הוא ית"ש יכול לאמ"ר ולהשיב מענ' להמקטריגים. מהראוי להושיע לישראל מבלי טעם וכתור' וכמשפט הוא כיון שהם מקיימים מצות בחוק' מבלי טעם ובזה נכון ג"כ בטוב טעם דברי חז"ל במדרשיהם בפסוק עלה אלקים בתרועה וכו' בשע' שהקב"ה ישב על כסא דין בדי"ן הוא עולה וכו' ובשע' שישראל נוטלין שופרותיהן וכו' עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים (עמ"ש בדרוש א') והוא כמ"ש. בתחיל' כביכול כשיושב על כסא דין בדין הוא עולה היינו לשפוט בדין. והנ' באין מליץ יושר וכו' ח"ו אזי כשישראל נוטלין שופרותיהן (והוא חוק לישראל כמ"ש הכתוב. תקעו וכו' כי חוק לישראל הוא) אזי עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים (כאמור שהוא משפט לאלקי יעקב). כיון שישראל מקיימים חוקים מבלי טעם. ראויים לישוע' מבלי טעם וכתור' וכמשפט היא. ומעת' נבא להתחלת המאמר שהתחלנו כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים. הוקש' לר' סימון האיך יתואר על חוקים ומשפטי' לקרותם צדיקים וגם אם נפרש מצודקים הנה זה יתכן על משפטים היינו כשנבחין בשכל נתבונן אשר הוא משפט צדק. אבל החוקים לא יבין השכל צדקתם כי לא ישיג שמץ מנהו כי חוק' הוא וגם מה שייכות בזה לגדלות הגוי או לקטנותו לא הל"ל רק ומי גוי אשר לו חוקי' וכו' אבל לפי כל דברינו הנ"ל מובן בטוב טעם דהנ' הוא ית"ש בהנטותו במדת החסד לישראל הנה מדת החס"ד נקרא גדולה (כדכתיב לך י"י הגדול' והגבורה וכו') אז ישראל נקראים גוי גדו"ל שמתנהג עמה' במד' הגדול"ה ואמר לפי הנ"ל מי גוי גדול (מי הוא עוד גוי כזה אשר יתנהגו עמו במדת הגדולה. ובאיז' איפן יתנהגו עמו במדת הגדול' הלא מלך המשפט הוא. אמר) אשר לו חוקים ומשפטי"ם צדיקים (רצ"ל אשר לו מצות בחוקים) ועי"ז כאשר יתנהגו עמו במדת הגדולה הוא משפט צדק כי ראוי לכך מדה כנ"מ ע"פ התור' ותעמיק בדבר חוקים ומשפטי' צדיקים החוקים והמשפטי' צדקו יחדיו. הבן. גם ע"פ דרך הראשון. והוא כיון שיש לגוי הנכבד הלזה משפטי התור' אזי יתנהגו עמו ע"פ משפטי התור' בתכלית מדת הגדולה גם באין בידו זכות והוא כמש"ל בפסוק נעמד' יחד מי בעל משפטי וכו' והוא כביכול הש"י בעל דיננו ואומרים לו הלבישהו כמותך. והוא ע"פ התורה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו' וזה שאומר בפסוק הלזה חוקים ומשפטי' צדיקי' ככל התורה אשר אנכי נותן לפניכם היום (רצ"ל הגם שאני מתנהג עמכם במדת הגדולה והחסד שהוא חוק"ה מבלי טעם עכ"ז הוא משפט כפי הדין). חוקים משפטים צדיקים ככל התור' הזאת וכו' כפי דרכי נתיבות התור' וכיון שהוא על פי דרכי התורה אין כאן ויתור. וזה שכתוב ומי גוי גדול וכו' מי הוא עוד גוי כזה שיהי' אצלו הסגולה הזאת כי בכל האומות אם יש משפט ודין איך יצוייר חסד וגדולה. ובאם יש חס"ד וגדולה אין דין. אבל בישראל שפיר יצוייר חס"ד וגדולה במשפט צדק ואמת וזה שייסד הפייט ואת"ה במשפט תעשה צדקה ממילא לפ"ז תבין היטב אשר הדרוש שדרשו איזו אומה כאומה זאת וכו" לובשין לבינים וכו' יודעים שהקדוש ברוך הוא עוש' להם ניסים. הנה נדרש שפיר על הפסוק כי מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים והוא דרוש נחמד על הפסוק הזה כאשר יתבאר:
6
ז׳והנה אמירת ההלל אומרים ישראל על כל נ"ס שנעשה להם ענין נ"ס הוא לשון הגבה' והתנשאות. כמד"א הרימו נ"ס וכו' כנשוא נס הרים וכו' ונשא נס לגוים וכו' ואל עמים ארים נס"י מור' לשון נס"י על דבר שהוא נגבל חוץ לגבול ומדה הן דבר שהוא חוץ לטבעי נק' נ"ס למעלה וחוץ מן גבול הטבע הן דבר שהוא למעלה מן השכל וכיוצא והנ' מלאכי השרת בראותם הגם שנתבקר פנקסיה' של ישראל בשעת הדין עכ"ז הש"י מושיעם ועומד מכסא דין ויושב וכו' הנה הוא דבר למעל' מן גבול הדין והמשפט השכל אזי יחייבו מה"ש שיאמרו ישראל הלל כמו על כל נס ונס. והש"י משיב להם אפשר מלך יושב על כסא דין וכו' וישראל אומרים שיר' אין מחוייבים בזה לומר שיר' כיון דאין זה נס חוץ לגבול הדין והמשפט כי החס"ד שאני עושה עמהם בדי"ן משפ"ט יחוייב להם בשמרם משפטי התור' וכנ"ל. ומה גם בשמרם חוקי התור' וכנ"ל יחויב הדבר בדיני התור' להושיעם בחוק"ה מבלי טעם. וזה הוא התשוב' למלאכים. אבל ישראל ביודעם את רבונם ויודעים את אשר לא יצאו י"ח בתורה ומצות וח"ו חטאו והעוו. ועכ"ז יודעים אוריא של אלקיהם. שהוא ירחם ויעשו עמהם ניסים דייקא. שכפי הוראת מעשיהם ח"ו לא יזכו בדין וצבא המרום לא זכו בעיניו. ומה שהש"י מרחם עליהם להנטות"ם לחס"ד והוא חוץ לגבול והוא נסי. הנה הגם שהם מחויבי' להיות חרדי' מאימת הדי"ן. עכ"ז הם מחויבי' להראות שמח'. ביודע' שהם ממקבלי התור"ה ויעש' הש"י עמהם טצדקי להושיעם בחס"ד ע"פ משפט התורה וכפי האמור לעיל והכל באמת והכל בדין הבן הדברים כי א"א לבאר:
7
ח׳ועפ"ז תבין משארז"ל בפסוק אותי עזבו ואת תורתי לא שמרו. ידרשו בו הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו והוא תמי'. אבל ע"פ הנ"ל. כי כל העניני' הנ"ל שהקב"ה מתנהג עם ישראל. הנה הוא ע"פ המשפט לבעלי התורה ע"פ התור' אפי' אם ח"ו עוברים על כמה וכמה מצות וח"ו יש בידם עבירות. אעפ"כ כיון ששומרי' את התורה. היינו בענין דבר חשוב שהאדם שומר אותה הגם שאינו נהנה מן הדבר ההוא עכ"ז שומר אותה מחמת חשיבות הדבר וכענין שתמצא באחאב. הגם שהי' הדור עובדין ע"ז. עכ"ז הי' מכבדין את התורה ונצחו אז המלחמ' עם בן הדד דכיון שישראל מראים חשיבות התורה ומשפטים הנה מתנהג עמהם הש"י ע"פ משפטי התורה משא"כ כשאין התור' חשוב' אצלם דהיינו בהביאם משפטי ישראל ח"ו לפני ערכאות. או ח"ו הולכים בחוקת הגוי' ונימוסיהם בדבר שאין היצר מכריחם או בהמנע ח"ו בניה' מן התור' ובלמדם לשונות הגוים וכיוצא. הנה בזה מראים ח"ו שאין התור' חשוב' בעיניהם הנה אנשים כאלו מראים בעצמם שאין להם חלק בתור' ואפשר הם מן כתות הע"ה המבזים ת"ח ותלמידיהם והמה שונאים את הת"ח יותר ממה ששונאים אוה"ע את ישראל. הנה אנשים כאלו לא ימנע עבורם ח"ו טובות מישראל והש"י ידין את עמו בחס"ד להנטותם לתחי' ולישוע' ולרחמים והכל בחס"ד. והכל בדי"ן ע"פ התור' כנ"ל והאנשים החטאים האלה בנפשותם לא ישפטום כמשפטי ישראל כי בקשו להתדמות לגויי הארצות והתור' אינ' חשוב' בעיניהם לשמר' עכ"פ בחשיבות. וזה שאמרז"ל בבת קול שיוצאת מהר חורב ומכרזת ואומר' אוי להם לבריות מעלבונ' של תורה. הבן הדבר" והנה הש"י כחפץ להצדיק עם זו אמר הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו כי אז אני יכול כביכול להטות משפטיה' לחסד ע"פ התורה:
8
ט׳ולפי דברינו הנ"ל תבין ג"כ מאמר חז"ל בפסוק על מה אבד' הארץ וכו' דבר זה נשאל לחכמים ולנביאי' ולמה"ש ולא פירשוהו. עד שפירש' הקב"ה בעצמו וכו' ויאמר י"י על עזבם את תורתי וכו' אר"י אמר רב שלא בירכו בתורה תחילה. והוא דבר מתמי' עין כל רואה היתכן שבשביל חטא זה אירע דבר גדול כזה ולא מפני העבירות החמורות שצעקו הנביאים בזמן ההוא עון ע"ז וג"ע וש"ד. וגם למה לא יכלו החכמים והנביאים ומה"ש לידע לפרש הדבר עד שפירשה הקב"ה בעצמו אבל יובן הדבר ע"פ הנ"ל כי אפי' אם ח"ו ישראל יש בידם עבירות הנה בבוא זמן הדין הנה זה דרכו ית"ש להתנהג עמהם ברחמי' עצות מרחוק ע"פ משפטי התור' ויצאו בדימוס. ע"כ לא יכלו החכמים והנביאים ומה"ש לידע מה זה הי' בשעת החורבן שלא נעש' להם כדבר הזה עד שפירש' הקב"ה בעצמו דהנ' ההתנהגו' שהקב"ה ית"ש מתנהג עם ישראל בעצות ע"פ משפטי התורה כנ"ל. הוא דוקא כשעל כל פנים התור' חשוב' בעיניה' אפי' ח"ו יש בידם עבירו' הוא מהכרח תאוות היצר. משא"כ בעזבם את התור' לילך ח"ו בנימוסי הגוים ומשפטיהם ומלבושיהם ולשונותיה' וכיוצא דבר שאין היצר מכריח הנה זה יורה שאין התורה חשובה בעיניהם הנה לא יתדנו בעצות הללו ע"פ התור' כמש"ל. הבן. והנה הברכה שמברכין על התורה תחיל' הוא אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. הנה הוא ברכה ושבח לנותן התור' על אשר נתן לנו דבר חשוב כזה. הנה מי שבירך תחיל' (בלב שלם ונפש חפיצה) זה יורה שהדבר הזה חשוב בעיניו. משא"כ מי שאינו מברך מורה שאין הדבר חשוב בעיניו. הנה ח"ו בבוא למשפט. ידקדק עמו על כל מעשיו ולא יתדן במשפטי בני בנים של תורה והוא אשר פירש' הקב"ה בעצמו. הבן:
9
י׳ע"פ כלל הדברים הנאמרים למעלה יונח לנו מאמר רז"ל בתלמוד ירושלמי יומא. ר' משרשיא בשם ר' אידי בכל הקרבנות כתי' חט"א (היינו בכל הקרבנות המוספין כתיב שעיר עזים אחד לחטא"ת) ובעצרת אין כתיב חט"א (אלא שעיר עזים אחד) א"ל הקב"ה מכיון שקבלתם עליכם עול התור"ה מעלה אני עליכ"ם כאלו לא חטאתם היינו ע"פ הנ"ל אם נקבל עלינו עול התורה הנה הש"י ישפוט אותנו ברחמים ע"פ משפטי התור"ה דהיינו אפי' ח"ו אין זכות. ואפי' אנו מלאי עון ח"ו אעפ"כ יעשה עמנו הש"י משפטי התורה וכביכול יעמוד עמנו לדין ולבושי' כתלג חיוור. וע"פ משפטי התור' כביכול הוא לומר לו הלבישהו כמותך הנה יסיר מעלינו הבגדים המתולעים כשנים וילבישנו בגדי ישע ומעיל צדקה וז"ש מעל"ה אני עליכ"ם מעל"ה דייקא. עליכ"ם דייקא (היינו לבישת בגדי ישע עלינו) ע"ד ובגד כלאים שעטנז לא יעל"ה עליך ואז תהיו כאלו לא חטאתם
10
י״אהגה ובזה תבין משארז"ל ההוא מאן דאזל מבית דינא ושקלו' לגלימא מעל כתפי' ליזמר וליזל. דכיון דקביל ע"ע דיני התור'. הנה שקלו' לגלימא אבל עי"ז ילבישוהו בבגדי ישע ויסורו מעליו הבגדים המתולעים כשנים וילבישוהו מחלצות ויכפר כל עונותיו. הבן: ויקויים בנו. אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו ונצא בדימוס ויחנינו כימי עולם וישוב ירחמינו לגאלינו גאולת עולם במהרה בימינו אמן:
11