בני יששכר, תשרי ד׳:ט״וBnei Yissaschar, Tishrei 4:15
א׳דרוש ד
שובה ישראל עד י"י אלקיך וכו' כבר מבוארים הדקדוקים בדרושים הקודמים ויראה לפרש דהנה קיי"ל דזה כל האדם לקיים תרי"ג מצות שבתורה ועי"כ נשלם שיעור קומתו ויוגמר לו הלבוש חלוקא דרבנן להתלבשות נשמתו בבוא ימי התשלום ובאם יחסר אחת מרמ"ח עשי"ן הנה יחסר אבר מהחלוקא דרבנן וגם אבר אחד אינו מתוקן בנשמתו בשלימות וכן בלאוין בשמרו כל הלאוין. אזי יושלמו כל הגידין הרוחניים שבנשמתו ובהחלוקא דרבנן ובהיפך ח"ו וכו' והנה יש להתבונן בשלמא בקיימו רמ"ח פיקודין דעשה יושלם השיעור קומ' ע"י עשייתו בקו"ם ועש"ה אבל השלמת השס"ה גידין האיך יושלמו ע"י עשייתו. והנה הוא שוא"ת כמו קודם הבראו ותינח עוד בשלמא כשבא דבר עבירות לידו ופירש ממנ' מפני יראת הש"י ואהבתו הנה זה נקרא מעש"ה היינו סומ' התאו' משא"כ עבירות שלא נזדמנו לו או נזדמנו והיו במניע' שלא היה יכולת בידו לעשות העבירה אפי' אם היתה מותר' האיך אפשר לומר שיתוקן עי"ז שיעור קומתו והנה לא עשה כלום. אך זה מחסד הבורא ית"ש על יציר כפיו אם האדם פורש מן העבירות אשר מזדמנים לידו ויש ביכולתו לעשותם בלי מונע כגון לה"ר ורכילות וקנא' ושנא' ומו"מ שלא באמונה ורבית ועון הברי' ח"ו וכיוצא אשר אין לו מונע אין בוש' בפני הבריות שאינם יודעים מכל אלה ואעפ"כ הוא פורש מכל אלה מפני גזיר' היוצר ב"ה וב"ש. אזי הש"י ברחמיו יחשב לו למעשה אפי' שמירת אותן הלאוין שלא נזדמנו לידו או שהן במניע' ממנו מחמת בושה. כגון זנות וגניבה וכיוצא. משא"כ כשעובר על הלאוין המצויים ברשותו הנה לא די שהחסיר שיעור קומתו מהגידין אשר הם נגד אותן הלאוין אלא שנחסר ג"כ שיעור קומתו גם מאותן הלאוין שלא נזדמנו לידו כי מה שלא עשאן הוא מחמת שהיו במניעה ממנו מחמת העדר הזדמנות. או מחמת בוש' כיוצא דהרי כש"כ הוא. אם לא פירש מחמת אהבת הבורא ויראתו מאותן העבירות שאין יצרו תוקפו כ"כ. מכש"כ שאינו פורש מאותן שיצרו תוקפו. ומה שלא עשאן הוא מאהבתו את עצמו שמסוה של בושה ע"פ אשר יהיה לבוז וכיוצא:
שובה ישראל עד י"י אלקיך וכו' כבר מבוארים הדקדוקים בדרושים הקודמים ויראה לפרש דהנה קיי"ל דזה כל האדם לקיים תרי"ג מצות שבתורה ועי"כ נשלם שיעור קומתו ויוגמר לו הלבוש חלוקא דרבנן להתלבשות נשמתו בבוא ימי התשלום ובאם יחסר אחת מרמ"ח עשי"ן הנה יחסר אבר מהחלוקא דרבנן וגם אבר אחד אינו מתוקן בנשמתו בשלימות וכן בלאוין בשמרו כל הלאוין. אזי יושלמו כל הגידין הרוחניים שבנשמתו ובהחלוקא דרבנן ובהיפך ח"ו וכו' והנה יש להתבונן בשלמא בקיימו רמ"ח פיקודין דעשה יושלם השיעור קומ' ע"י עשייתו בקו"ם ועש"ה אבל השלמת השס"ה גידין האיך יושלמו ע"י עשייתו. והנה הוא שוא"ת כמו קודם הבראו ותינח עוד בשלמא כשבא דבר עבירות לידו ופירש ממנ' מפני יראת הש"י ואהבתו הנה זה נקרא מעש"ה היינו סומ' התאו' משא"כ עבירות שלא נזדמנו לו או נזדמנו והיו במניע' שלא היה יכולת בידו לעשות העבירה אפי' אם היתה מותר' האיך אפשר לומר שיתוקן עי"ז שיעור קומתו והנה לא עשה כלום. אך זה מחסד הבורא ית"ש על יציר כפיו אם האדם פורש מן העבירות אשר מזדמנים לידו ויש ביכולתו לעשותם בלי מונע כגון לה"ר ורכילות וקנא' ושנא' ומו"מ שלא באמונה ורבית ועון הברי' ח"ו וכיוצא אשר אין לו מונע אין בוש' בפני הבריות שאינם יודעים מכל אלה ואעפ"כ הוא פורש מכל אלה מפני גזיר' היוצר ב"ה וב"ש. אזי הש"י ברחמיו יחשב לו למעשה אפי' שמירת אותן הלאוין שלא נזדמנו לידו או שהן במניע' ממנו מחמת בושה. כגון זנות וגניבה וכיוצא. משא"כ כשעובר על הלאוין המצויים ברשותו הנה לא די שהחסיר שיעור קומתו מהגידין אשר הם נגד אותן הלאוין אלא שנחסר ג"כ שיעור קומתו גם מאותן הלאוין שלא נזדמנו לידו כי מה שלא עשאן הוא מחמת שהיו במניעה ממנו מחמת העדר הזדמנות. או מחמת בוש' כיוצא דהרי כש"כ הוא. אם לא פירש מחמת אהבת הבורא ויראתו מאותן העבירות שאין יצרו תוקפו כ"כ. מכש"כ שאינו פורש מאותן שיצרו תוקפו. ומה שלא עשאן הוא מאהבתו את עצמו שמסוה של בושה ע"פ אשר יהיה לבוז וכיוצא:
1
ב׳ובזה פירשנו מקרא קדש בפ' עקב כ"ל המצו' אשר אנכי מצוה אתכם היום תשמרון לעשות אשר נתחבטו המפרשים מהו כ"ל המצות. וגם מהו תשמרו"ן לעשו"ת שמיר"ה היא בלאוין. לעשו"ת הוא בעשין. ולפמ"ש יונח כל המצות דייקא אשר אנכי מצוה אתכם דייקא תשמרו"ן לעשו"ת היינו שהשמיר' תיחשב כעשי' בעת אשר תשמרו על המצות היינו כשתפרשו מן העבירות בעבור ציווי. אשר אנכי מצוה אתכם היינו שתפרשו מאותן העבירות המצויים בלי מונע אזי יוחשבו לעשי' גם אותן מניעת העבירות שהן במניעת בזולת ציוויי מה שאין כן בהיפך וכנ"ל. אזי גם אותן שלא עברתן יוחסרו ממנין. והבן:
2
ג׳והנה האיש אשר נשתקע בעונות המצויים ולא חסם תאותו מחמת פחד י"י הנה כשרוצה לעמוד על נפשו ולתקן שיעור קומתו צריך לתקן גם השיעור קומ' אשר הם נגד הלאוין שהיו במניע' ממנו כי מה שלא עבר עליהן לא הי' מאהבת הבורא ויראתו רק מאהבתו א"ע וכנ"ל שנלמד הדבר מכ"ש אם עבר על העבירות שאין יצרו תוקפו מכ"ש וכו':
3
ד׳וזהו שוב"ה ישרא"ל מכל העבירות והלאוין המוזהרין ע"פ התורה ע"ד הוי"ה אלקי"ך עד אשר תערוך לפניך י"י אלקי"ך ולא היית עובר העביר' מחמת י"י אלקיך אהבתו ויראתו אז אינך צריך לשוב ולתקן שיעור קומ' משא"כ אותו הלאו אשר מנעת עשות. אבל לא מאהבת הבורא דיק מאהבתך את עצמך זה צריך תקון לתקן שיעור קומה ואמר הטע' כי כשלת בעונך בדב' שאין יצרך תוקפך כ"כ מכש"כ שהיית עובר עבירות שיצרך תוקפך אם לא היה לך מניע'. והאיך יוחשב זה לעשי' לתקן שיעור קומתך להקרא ישרא"ל בשלימותו וזהו שוב"ה ישרא"ל וכו' וכנ"ל הבן מאד הדברים והש"י יזכנו לשוב אליו באמת ובתמים:
4