בני יששכר, תשרי ד׳:ל״גBnei Yissaschar, Tishrei 4:33
א׳הרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל כתב בס' הנ"ל על מה שדרשו חז"ל אין ועת"ה אלא תשוב"ה. כתב באפשר התשוב"ה הוא ליחד אשר הפריד בחטאתו. וכמ"ש תשוב"ה תשו"ב ה'. זה נרמז בתיב' ועת"ה כי ו' רומז לת"ת ע"ת רומז למלכו"ת ה' לבינה ה' עילא' והוא ייחוד גמור על התשוב"ה עכ"ד ואני בעניי אמרתי ע"ז ייחוד אחר דעל ידי התשוב"ה נעשין מוחין דגדלו' מאו"א לז"א. וניתנין לנוק'. והנה המוחין מאו"א הם הו"י' אה"יה וכלולין מעשר' ה"ה י"פ הו"יה י"פ אה"יה בגימ' ע"ת ומעתה תבין הייחוד ועת"ה מן ה"ו ז"א נמשך ע"ת אל ה' והשם הטוב יכפר בעדינו ואל יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
1
ב׳ועוד תבין ע"ת רומז לחסדים וגבורות כי הוא מנין יהי אור (רל"ב) ויהי אור (רח"ל) צמצום נרמז בויהי אור התפשטו' נרמז בוה"י או"ר כמבואר הדבר בדברי הינוקא ברי' דר' ספרא בזוהר תרומה. וז"ש דוד אברכה את י"י בכל ע"ת בין בחסדי"ם בין וכו' והנה ע"י התשוב"ה נעשה הייחוד בין זו"נ ומתמתקים הגבורות דנוק' ע"י החסדים דדכורא והבן וזהו ועת"ה רמוז לתשוב"ה בין הו' והה' נעשה ע"ת שלום והשם הטוב יכפר בעדינו:
2